כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות מילים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מילים. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 3 בדצמבר 2016

חלום מתפרק

ראית את החלום מתפרק לשניים
ואז מתפורר לרסיסים
כל מה שניסית לעשות, לא עזר
בשביל להדביק את החיים, צריך לשלם מחיר

מילים ספורות, שורות בודדות
תיאחז איתן בשולי הדרכים
אתה רוצה ללכת עם האנשים
רוצה ליפול מבלי לראות

אורות חזקים, ימים יפים
כל כך הרבה זמן תלוי לנו על הקיר
תסביר לי אתה כמה רחוקים הם הגבולות
לאן זה לוקח אותך מפה

סימנים של זמן שחלף
אתה כבר לא זוכר לאן זה הולך
מילים ושורות, הכל מתפרק
ממילא שום דבר לא שייך באמת

תיאחז עם אנשים בשולי החלומות
מישהו יזכור אותך
אולי תתפרק, אולי תנסה, בסוף זה ייקח אותך  
עכשיו אתה בורח, עכשיו אתה מנסה

כמה רחוק אפשר להגיע בלי לראות את הקצה
מה עושים כשהחלום מתפרק אחרי שנגמרים השבילים
אל תיאחז בשולי המילים,
פתאום תגלה כמה טוב הוא הזמן שעומד ומחכה 


חשבתי שהחלום שלי מתפרק, הוא עדיין שלם, רק איבדתי זמן בדרך 

יום ראשון, 31 ביולי 2016

גיטרה

בואי תתני לגיטרה לנגן
ובסוף היום כשכולם ילכו לישון
תישארי קרוב, אולי זה יעזור
לא יכול לכתוב יותר את הזמן

אל תנסי לפתות אותי עכשיו
הגיטרה הזאת, לא תנגן את עצמה
מילים ועוד, בסוף נשארים לבד
אולי טעינו בברירה

תישארי את הגיטרה בצד
היא תנגן בלי כוונה, תשיר בלי הפסקה
תיילל אותנו לאט
מילים ושקרים, לא תמיד יכול להבדיל


אין לו משמעות לשיר, רק שלוש בתים

יום שני, 13 ביוני 2016

להשיל פצעים

משיל מעצמי עכשיו את הפצעים שנותרו בי
דרך ימים שלא הצלחתי לתלוש מיומן ישן
ואת עומדת כאן מולי
מבקשת להחזיק אך שומטת
לכל אחד מאיתנו יש את הנסיבות שלו לאבד את הדרך

אני רוצה לספר לך משהו קטן
אך מפחד להתחיל משפט
משם הכל הרי מתגלגל
אל שאלות בלי תשובות
ספקות ופחדים שמחזיקים אותנו בקושי רב

במה אנחנו רוצים להאמין
משיל מעצמי עכשיו חרדות ישנות
בעזרת המבט שלך, כשאת נוגעת זה כבר יותר מדי
לכל אחד מאיתנו יש זיכרונות
ילדות שמתעקשת לא להיעלם מהלוח

שם, מול המיטה, אנחנו מבקשים לחזור להיות עצמנו
להיות שוב שלמים
כאילו פעם היינו, ומאז הדברים רק נעלמים
את לא אומרת לי מילה
מפחדת להסתבך, אני לא משאיר לך הרבה ספק

משיל מעצמי פצעים ישנים
ימים שנתלשו מיומנים
שוב פעם כתבתי לך שיר
ניסיתי להקפיד על המילים
אך בסוף אשרוף את הכל, ואת תישארי לצפות

כל אחד מאיתנו בוחר את הדרך שלו
געגועים שלמים אף פעם לא נפרסים
כדורים עפים סביב
יום אחד נצליח להבין
את ההבדל שבמחיר



עוד אחד מהרבה שירים על פצעים וכאבים 

יום שישי, 13 במאי 2016

החלומות הגדולים

אחרי שכתבנו את כל המילים
התפרקנו מחלומות שווא
כל מה שנשאר לנו לגעת בו
זו התקווה שהדלקנו בתוכנו, להאיר את לנו את השביל

כן, הבערנו את האש
בשביל להרגיש את עצמנו חיים
יש לנו עוד סיכוי אחד
לפני שמישהו יגיע ויכבה את האור

כתבנו את כל המילים, עצרנו את עצמנו לפני הסיום
ככה אנחנו יודעים, איך לשקוע ואיך לקום
לעולם לא נופלים עד הסוף
תמיד משאירים מקום לאש לבעור בתוכנו

תחלמי את החלומות הגדולים
גם כשהמילים הופכות קטנות
יש לנו עוד סיכוי אחד
בקצה, אנחנו תמיד יכולים לשמור לעצמנו מרווח

אנחנו לא ניעלם, גם לא במקרה
אנחנו לא נתפורר אם לא תהיה לנו סיבה
האש הרי בוערת בתוכנו
זה החלום שלנו



אנחנו יכולים להיות עם מילים קטנות אך החלומות יהיו גדולים 

יום שני, 21 במרץ 2016

גיטרות

הקשבנו לגיטרות כשהן התחילו לנגן
ישבנו על הספה ולא זזנו
אם היינו יכולים, לא היינו קמים מכאן לעולם  
את נשענת עלי, והגיטרות ניגנו בחוזקה

יכולתי לדמיין אותנו אורזים מזוודה ונוסעים
אחר כך הקשבנו למילים
פתאום הן נכנסו אל תוך השיר
הבטתי בך, את לא אמרת לי מילה

במקום אחר, מישהו לקח צעד לאחור
אחר כך נעמד בפינה וחיכה
אולי משהו חדש יבוא
אצלנו, לא ביקשנו שום דבר

ניסינו להבין את הקשר
בין המילים לצלילים
פתאום נזכרתי בתמונות
גם שם לא הצלחתי להבין מה דומה ומה לא

לא עזבנו את הספה
אם היינו יכולים היינו נשארים
יושבים בלי להרגיש
הרגשנו את הרוח נושבת בדמדומים

שמענו רעשים מבחוץ
כבר אי אפשר לעצור יותר
תנועות עלובות של זמן
עכשיו זה בא, אנחנו לא חשים בתחושה  



שיר בלי כוונה, שיר בלי מטרה

יום שלישי, 8 במרץ 2016

אנחנו כאן בשביל לשרוד

בתוך חדרים חשוכים בלי חלונות
כשהאור לא יכול להיכנס פנימה
אי אפשר לשמוע אפילו את נביחות הכלבים
אי אפשר לאסוף פירורים אחרונים בשביל לבנות איתם משהו

אנחנו נילחם בשביל לשרוד
יום ועוד יום, דקה ועוד דקות
מעצמות בודדות שנזרקות אלינו
עד רעיונות שעוזרים לנו לחלום

בתוך בתים עם קירות שבורים
כשהכל מתפורר ואי אפשר להיאחז בשום דבר
האמת הגדולה מסתתרת בתוכנו
אנחנו נעשה כל מה שאפשר בשביל להוציא אותה לאור

נקשיב לתופים מכים
הגיטרות יניעו אותנו
אנחנו נלחם בשביל לשרוד כאן
אנחנו נעבוד יום אחרי יום

נאסוף בדרך את המילים
שיהפכו לתפילה ויהיו לשיר
נאסוף בדרך אבנים
הם יעזרו לנו לסלול את הדרכים

אנחנו כאן בשביל לשרוד
אנחנו אל צריכים שלטים שיאמרו לנו לאן ללכת
לא, אנחנו לא זקוקים למחילה
גם החטאים שלנו הם שלב בדרך

אנחנו כאן בשביל לשרוד
נעשה את זה בידיים שלנו
נעשה את זה שנוכל לעמוד על רגלינו
אנחנו לא ניפול מול המראות



כל מה שאנחנו רוצים זה לשרוד

יום שישי, 4 במרץ 2016

שרשרת של טעויות

שרשרת של טעויות סביב מציאות שאיננה מתחלפת
אפילו ברגע אחד של שתיקה אי אפשר לשבור אותה
היו כאן דרכים לא סלולות
נסעתי בהן עד שלא יכולתי להגיע רחוק יותר

כבר לא מפזר בדלים בכל מקום
לא עוצר במקומות שאין בהם סוף
תספר לי כמה זה נכון
ששניים כמונו הולכים לאיבוד

שרשרת של טעויות, ילדים יפים
מרחוק שמש גדולה מביטה עלי
הייתי פעם אמיתי עכשיו זה הורג אותי
אני לא מצליח לצאת מזה בלי להרגיש

דף של מילים משורבטות
ערפל כבד על העיר
מה איבדנו כאן שיש לנו להחזיר
שרשרת של טעויות אנחנו כבר לא סופרים

עוד נקודה ועוד נקודה
סופג בלי הפסקה
בארבע לפנות בוקר מתעורר
אולי בוקר חדש מאיר משהו כואב

יוצא מהחדר
מביט במסדרון
אין שם שום דבר טוב לקרוא
רק שלטים שמבשרים שרשרת של טעויות



כל מה שהיה עד עכשיו, כל מה שהוביל אותי לכאן, זו רק שרשרת של טעויות 

יום שלישי, 24 בנובמבר 2015

אתה ואני

מביט בך מתוך החדר הקטן 
מנסה לאסוף רסיסים
אולי אצליח ליצור תמונה שלמה
מוכן להתפשר על הרבה פחות

מביט על עצמי במראה
מה אתה הייתה עושה במקומי עכשיו
על כל צעד, הייתי הולך אחורנית
בורח מאחורי הדלת שלא תראה אותי

כל כך הרבה מילים לא אמרנו
לא נשאר לנו דבר להאמין בו
אני לא חושב שפעם נשתנה
לך אין סיכוי ואני לא רוצה

אני מביט בה, היא מביטה עלי בחזרה
הבטחתי לה כל כך הרבה דברים
ידעתי שאם הייתה במקומי
לא הייתה מדבר, אולי הייתה הולך לישון

יושב על הספה חושב עליך
אתה בטח לא מבין על המהומה
איך בכל פעם כשהיא באה, הדברים מסתבכים
אני לא רוצה להיות כמוך, זה רחוק ממני

השתיקות הרמות
הרבה מילים להסביר
כל מה שהסתרת
אני לא מוכן שיצא מתוכי 



שיר על שניים שהם לפעמים אחד ולפעמים הם לא מכירים בכלל

יום רביעי, 18 בנובמבר 2015

אורות חזקים מסנוורים אותי

אורות חזקים מסנוורים אותי
אל תגידי שזה לא נכון
עכשיו כל העיר מדממת
ואני לא מסוגל לכתוב מילה

רץ בלי הפסקה
ובין לבין אני חולם
על רגע הסיום
אחריו משהו יתחיל או יתמוטט

לא מסוגל לכתוב מילים כמו פעם
השירים נכתבים על ידי אנשים אחרים
אני מקשיב תמיד לאותן מילים
ומקווה שאצליח למצוא חדשות

העיר הזאת נראית כמו פס דם
בסוף מישהו יצטרך לנקות הכל
אני אעמוד מול החלון ואחכה שיגיע תורי
בינתיים רץ בין השעות הארוכות לימים הקצרים

אורות חזקים מסנוורים אותי
אל תגידי שזה לא אמיתי
העיר הזאת ממדמת למותה
ואנחנו מעולם לא ידענו להציל אותה

מביט מהצד על הנעשה
אולי תספרי לי איך כל זה קרה
הפסקתי לכתוב, הפסקתי להקשיב
ואת מחכה לי, הרי יגיע גם תורי



רץ ורץ והאורות מסנוורים, ואת מחכה 

יום ראשון, 17 במאי 2015

מכל השאלות

מכל השאלות
שאני עוד שואל אותך
לא נותרו לך תשובות
הדברים לא ברורים מאליהם

מכל הדברים שאת עוד מנסה לומר
אני מגן על עצמי
רק מפני המותר והאסור
ומכל השאר, אני באמת נשמר

לא זוכר את הקץ
לא בורח לקצה
לפעמים אני מנסה להבין
אם את עוד אוהבת, או שזה משתנה

מילים של כאב
מתפוררות באוויר
מישהו ומישהו מת
אני מנסה לצאת מכל הסבב הזה

אורות חזקים מהבהבים
אני עומד בצד
ומביט עלייך
דרך מראות גדולים

אולי את עוד אוהבת אותי
אולי זה לשקר בלי מילים
תגידי לי איפה את עומדת
וכמה רחוקים הגלים

שעונים כותבים אותנו
שולחן ערוך, עיניים עצומות
הרצפה רועדת
אני אשכח מעצמי עד שלא אוכל אחרת 



כל כך הרבה שאלות ואין לי שום תשובה לתת בשמך

יום שבת, 2 במאי 2015

טנדר

תביטי עלי עכשיו
לי לא תהיה חליפה
ואני לא אלחץ את הידיים בחוזקה
אל תבקשי ממני נחמה

בדרכים שוב עם הנוף המתחלף
כל מה שאני רוצה זה טנדר
ואלפי קילומטרים
אל תבקשי ממני להדליק את האש

אני בסך הכל פועל של מילים
יושב וכותב אותן על שורות מתות
אל תבקשי ממני להחיות אותן עכשיו
אין לי טנדר, לא תהיה לי חליפה

ולפעמים החשכה
אני סוגר חשבון עם הזמן
זיכרונות צפים ומאיימים להטביע את כולי
אני זוכר כמה ריקים היו הימים הרעים

לי לא תהיה חליפה
ואין לי טנדר לנהוג בו על כביש ישן
מתפתה ולא צורח
כשאני לוקח את הסיבוב, אני כבד לא מפחד

אין לי חליפה
אני אל אשב על כורסת עור עבה
אין לי שום דבר לחזק או לתחזק
ובטנדר מישהו אחר נוהג 


לא תהיה לי חליפה וגם לא טנדר בו אנהג עם סרבל כחול, אני רק איש של מילים, לא יותר מזה 

יום שני, 13 באפריל 2015

מפשיטה את עצמך ממילים

כשאת מפשיטה את עצמך ממילים
אני נשאר מאחור, מנסה לכוון את הכלים
מישהו בטח יירה במישהו
ואני לא יודע איפה להתחבא

בכל פעם כשאנחנו מתקרבים, נדמה לי שזה אמיתי
ואז את שותקת או אומרת מילה אחת בודדה
הנה שוב אני חוזר להתחלה
לא יודע איפה לעמוד, אם אני צריך להסתתר או לסגור את המקום

כשאת מפשיטה את עצמך ממילים
אני נשאר תקוע בשוליים
אף אחד לא עוצר, אף אחד לא עוזר
כל כך הרבה סימני קרב, חיילים נטשו, השאירו מאחוריהם מוצבים שרופים

כבר לא יכול לחזור
אל החדר החם, השולחן הערוך
תאמרי לי אם יש כאן משפט שלא אמרנו
אולי נותרה בינינו חומה אחת שאנחנו יכולים עוד להפיל

את מתגוננת, לעיתים תוקפת
אני אף פעם לא יודע איך להתמסר לזה
עומד בצד ומחכה, מתי יגיע תורי
להפשיט את עצמי ממילים ואת, את תהיי זו שמכוונת את הכלים 



מי מפשיט את עצמו ממילים, ומי מאיתנו מכוון את הכלים 

יום חמישי, 9 באפריל 2015

ים המוות

נסענו במדבר אל ים המוות
לא נשארו ניצבים במלח
לא מצאנו את עצמנו זרוקים בצד הכביש
כל המילים שאמרנו, גררו אותנו בהילוכים מהירים

עד לאן נגיע
בשביל שלא נצטרך לחזור עוד לעולם
המדבר, הסערה
מישהו כיוון כך את הכלים

מדי פעם הקשבנו למילים
ואת צחקת, זרקת שמות בלי להפסיק
אני הבטתי מהחלון, אהבתי לראות אותנו ביחד
כשאנחנו טובים, אין יותר טובים מאיתנו

המוזיקה מנגנת מעצמה
זה לא בלוז, גם לא משהו משלנו כאן
הכי רחוקים מעצמנו
עד לאן ניסע בשביל לא לחזור עוד לעולם

נסענו למדבר אל ים המוות
אני לא אהבתי את האנשים
את לא הבנת את הזמן
ומשהו בינינו נבנה כל יום מחדש, עד לאן נגיע בשביל לא לחזור 


נסיעה אחת, ותמיד נוסעים בשביל לא לחזור

יום שבת, 21 בפברואר 2015

אורז

עכשיו אני אורז
סוגר את החלון, לא מדליק רדיו
על הקירות נשארו כמה תמונות
לא מפחד לראות , לא מתכוון להסיר
מה שאת תראי בבוקר
זה רק אבק דרכים דועך

עכשיו אני אורז
משאיר לך מילים לא ברורות
זו שגרה של כאב
סכינים קלים חותכים, מישהו מדמם
לא נעלם בפתאומיות , רק לומד את הזמן
עכשיו תורי לעבור דף משום מקום לשום דבר

מכניס את הדברים לרכב
ומתחיל לנסוע
מושך אל הימין, פונה שמאלה ברחוב הראשי
אל תחפשי אותי כאן
בין חנויות יד שנייה לפאבים עלובים
אנחנו הרי יודעים איפה להיבלע בלי להרגיש זרים  

את לא נעלמת מהזיכרון
רק ארזתי את הדברים
זו את שעזבת מזמן
תורי עכשיו לבקש את החרטה
לצאת החוצה אל העולם הקר  
להשתחרר מכל זה בשביל לחזור מוכן 


לא באמת פרידה, רק רגע אחד של בריחה 

יום חמישי, 19 בפברואר 2015

חיילם בצד הכביש

חיילים הלכו בצד הכביש
לא עצרתי לידם, לא התכופפתי
מבט אחד אל השמיים
כתמים שחורים , אני לא פחדתי
רק הסטתי מבט אל הצד השני של הכביש

נסעתי לאט, לא לפספס את התנועה
ניסיתי לזכור את מה ששכחתי
כשקראתי בשלטי החוצות
ככל שהתקדמתי, זה נראה לי רחוק
ובין לבין היה קסם שלא הצלחתי להסביר לעצמי

שוב המילים תקפו אותי חזק
שוב נמנעתי ממגע
חיילים הלכו בצד הכביש
לא עצרתי, לא התכופפתי
כתמים שחורים, לא פחדתי

מהמקום בו עמדתי יכולתי לראות את האורות
מסנוורים תנועה זוחלת
ומהקצה השני מישהו חיכה לגזור את הסרט
אולי טעיתי בכיוון, משאיות המשיכו לבוא
חיילים הלכו בצד הכביש, לא פחדתי מהם 



לא יודע על מה חשבתי, עליהם או על מי שאני, ואולי על החיילים 

יום שני, 26 בינואר 2015

אין לי יותר שירים

אין לי יותר שירים לכתוב
אין לי יותר חלומות לחלום
לא הכל הושלם, לא הכל נגמר
רק השלטים מסמנים לכיוונים שונים
כאילו משהו חדש נולד

הכלבים ימשיכו לנבוח
המילים ימשיכו להדהד
אני לא בטוח כמה אמת יש בכוח
וכמה כוח יש לשקר הזה
אך אין לי יותר שירים לכתוב

רק סימנים של טוב או פחות
מתגלים בי ונעלמים באור
אני עומד מול המראה
לא בטוח שזה נכון
אין לי יותר שירים לכתוב

הבמה שהיתה נעלמה
משהו ירד ממנה בלי אור זרקורים
אני כבר לא במשחק של גדולים
ילדים קטנים יוצאים מתוכי
אין לי חלומות בשבילם, אין לי שירים להשלים

כמה אמת וכמה זמן
הכל מתחבר או מתפרק
אני כבר לא בטוח בדבר הגדול הזה
רק תנועה של הלב לכיוון החץ
מכאן לאן אמשיך? 



הרבה זמן לא יוצאים לי שירים, גם לא מכתבים והחלומות עדיין כאן או שכבר לא. לאן אמשיך מכאן?