כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות נסיעות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נסיעות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 10 בנובמבר 2015

נסיעות לילה

על כביש חשוך מסתנוור מאורות זמניים
שום דבר לא קבוע
כשבכל רגע המחשבות רצות בלי הפסקה
מכאן לשם עד תחושת ההתרסקות המוחלטת

ראיתי מכוניות דוהרות לכיוונים שונים
ואני המשכתי ישר
הקשבתי לתחזית
כאן גשם ומה שם, רחוק מכאן אותה נחמה מתמוססת

זוכר נסיעות לילה במדינות רחוקות
אוטובוס של תיירים שלא מבחינים בין מקומות
דרכי עפר במקום כבישים, שדות גובלים בקצוות
ומאחוריהם זרקורים מאירים, אין שם שום דבר

ואני מפורר ברגע אחד את כל הקשיחות
מעטפת חסרת תכלית
וחיפשתי כבר מקום יותר נעלה בסולם
לפני, לפני ההתרסקות המוחלטת

ואהבתי לראות את השלטים מנצנצים
פניות לשום מקום ודרכים ישרות חסרות תכלית
אהבתי להקשיב למילים, כשהזמר המשיך לשיר
גם כשהמוזיקה דממה, נשארתי לבד ברכב

ובינתיים הכביש המשיך להיות חשוך
נדמה ששום דבר לא באמת משתנה
רק האורות נוצצים בלי סיבה
הקצוות הופכים קרובים, ואני מתרחק 


כמו אז במזרח, בכל פעם כשיש נסיעת לילה, אני נהנה 

יום שבת, 2 באוגוסט 2014

יותר נכון לבד

הצעתי לך שניסע כל הלילה
נשאיר אור במרפסת , ניכנס לרכב וניסע
אבל נכון יותר לבד

הבטתי במראה, הזיפים עדיין שם
את הבטת אלי דרכי או דרך המראה
את הרי יודעת לאן הולכת התנועה

לא סיפרתי לך על ההיא שיושבת במושב ממול
ואיך אני שותק וחושב עלייך ישנה
רק מציע לך שניסע כל הלילה

בערב כשאני חוזר
אני מרגיש מרוקן
לא נשאר לי דבר לשמור בצד

הג'ינס הקרוע עדיין כאן, הסיגריות נשארו בחנות
ואני מנסה להספיק לשמוע את כל השיר
את לא אוהבת שאני צועק בלי מילים

הצעתי לך שניסע כל הלילה
נשמע שירים ישנים וניתן לנוף לחלוף לאט
אבל נכון יותר לבד

שנינו ניקח את התיק הקטן
נקנה קפה , לא נעצום עיניים
אספר לך סיפור מצחיק ואת תצחקי

לעיתים זה נשאר, לעיתים זה חולף
הצעתי לך שניסע כל הלילה
אבל נכון יותר לבד 


את הנסיעות בלילה עדיף לעשות לבד 

יום שישי, 7 בפברואר 2014

חייב לעלות לרכבת

עומד בצד, ליד הגדר
לא משאיר לעצמי מקום לברוח
לוקח עם עצמי רק מעט תקוות
אבל אני חייב לעלות על הרכבת

את לא תביני , את לא תראי
אני חייב לעלות על הרכבת
גם אם זה משאיר אותנו במקום אחר
אל תבקשי ממני להסביר

ביום בו ראית אותי בפעם הראשונה
ידעת שזה עניין של זמן
עד שאעמוד על הרציף ואחכה
אולי הרכבת תגיע במקרה ואני אעלה

כן, את לא תביני אותי,
אני לא יכול להסביר
חייב לעלות על הרכבת
בינתיים מחכה על הרציף

אחרי שאלך
כל הסודות יתגלו
כשאהיה רחוק
את תוכלי לגלות אותי מחדש

אני לא מבקש ממך שתביני
לא מבקש שתנקי ממני דבר
האשמה כתובה ואני לוקח כל מילה
חייב לעלות על הרכבת עכשיו

תיק קטן, עיניים גדולות
ידיים לחוצות, גוף מתוח
עוד קצת זה מגיע
עוד קצת זה בא

חייב לעלות על הרכבת
אתיישב ליד החלון
ארדם ואישן כל הלילה
אחלום את מה שנותר ומה שהיה

אני חייב לעלות על הרכבת
את לא תביני, את לא תראי
עומד על הרציף ומחכה
זה עוד יקרה, זה עוד יקרה


את יודעת שאני חייב לעלות לרכבת, כל יום אני חייב 
לתפוס את המושב, להביט מהחלון ולהרגיש אותה נוסעת 

גיבורים פגומים

אבא תגיד לי למה אני אוהב את האספלט
את המרחבים שנפרשים בפניי
מעולם לא נסעתי איתך כל הלילה
אני לא זוכר אם הגענו פעם

אבא תספר לי , מה רואים בצד השני של הגדר
אני לא מצליח לשמוע את הגברים בוכים
תספר לי איך נשמע קולן של הנשים
כל הגיבורים פגומים

בחוץ השמיים אפורים
אפשר לראות בין המכוניות הדוהרות ילדים משחקים בין העצים
אבא כמה זמן עוד ניסע
אני לא חושב שאי פעם נגיע

אני אוהב את האספלט, את השלטים שמהבהבים
הזמן נעלם בנוף המשתנה
אז למה אף פעם לא נסענו אל תוך החשכה
לגלות איך נראים הימים החדשים

אני לא זוכר אם פעם מחקנו שורות מהמכתבים שלנו
זה נראה שלא הצלחנו לתלוש דפים מהיומן
אז אבא תספר לי איך זה מרגיש
להתעורר באמצע הלילה ולשמוע גברים בוכים

יום אחד אבא , אני אכנס לרכב ואתה תשב לצידי
בדרכים שנחצה, נלמד איפה אסור לנו לעצור
אתה תצביע על הגדרות ואני אחפש את הגברים הבוכים
אז שנינו נלמד על הדקויות של הגיל ושל הזמן

אבא תספר לי, איך זה מרגיש להיות כבול לתקתוק השעון
יושב ליד המקלדת וכותב את המילים, מדמיין איך זה נראה
בזמן שבצד השני אני לא שומע גברים בוכים ,
כל הגיבורים פגומים

אבא, יום אחד אנחנו נחצה ביחד את הדרכים שלא חשבנו שנחצה
אני אבין למה אני מאוהב באספלט , אתה תבין את השאר
כן אבא, יום אחד אנחנו נסע כל הלילה
נשמע את הגברים בוכים, נבין למה הנשים צורחות



הפרדוקס הגדול, גברים לא בוכים, גיבורים לא פגומים, אבא ואני לא נוסעים
ואולי הכל לא נכון וזה בעצם קורה?