מספר

אוסף את הדברים ונעלם

כמו צוללן שמגיע אל הקרקעית וממשיך משם

אין פקודות יום, אין מכתב

לא מנסה לתפוס מקום

ראיתי ציפורים עפות מעל המים

וראיתי עננים נופלים מהשמיים

כמו עלים דקים שאין להם כוח להילחם

אל תבקשי ממני לחזור אל מקומות אותם עזבתי בחושך

בין מכונות החייאה לצינורות דקים

מביט על פני האנשים

מבקש לראות אותם

ואז שולח מבט אל החלון, קצה של בניין במרכז

האיש עם הכובע ישב ליד הקבלה

איש לא הבין מה הוא אמר

לא ניסיתי להבין למה

אל תבקשי ממני הסברים על מראות שגויים

את אומרת עם כוונה ברורה

כל זמן שיהיו לך מילים לכתוב ויהיה לך איך

אתה תמיד תמצא את עצמך

ואני חושב שאני בסך הכל מספר

בכל מקום בו אני נמצא

אני בסך הכל מספר

אוסף את הדברים ונעלם

כמו צוללן בקרקעית הים 

בסוף אנחנו בסך הכל מספרים 

אני לא יכול להיות הגבר שלך

אני לא יכול להיות הגבר שלך

את לא צריכה אותי בשביל להיות אישה

יש בך מספיק מכל דבר שאת רוצה

ואם יש סימנים זה בטח לא זר

אל תחפשי אותי כאן, אל תחפשי אותי עכשיו

אני לא יכול להיות הגבר שלך

גם אם אנחנו קרובים מרחק נגיעה

יש בך מספיק מכל דבר שאת צריכה

אם יש בינינו סימנים

הם ייעלמו עם בזמן

יוצאים החוצה בתחושה של ניצחון

חוזרים הביתה עם ידיים על הראש

אני לא הגבר שאת מבקשת

אל תדחפי את זה לקצה,

בסוף ניפול ולא נצא מזה

במכונית גדולה חוצה את העיר

חלמתי שזה קרוב , עכשיו זה מפחיד

עומדת בצד מביטה עלי

אני לא צריך להזדהות את מכירה אותי כבר

אני לא יכול להיות הגבר שלך

להביט כל יום על מדדים

לראות מספרים עולים ויורדים

להבין כמה אנחנו רחוקים

דפיקות לב לא ברורות

אני לא רוצה להיות האיש הזה מהתמונות

מביטה עלי במרחק נגיעה

ככל שאנחנו מתקרבים כך זה משתנה לאט

אל תספרי את הזמן יקירתי

השמיים מתפרקים ואנחנו מסתגרים

אני לא יכול להיות הגבר שלך, את לא צריכה אותי בשביל זה  


ואם למישהו יש בראש את רון דרייפר זה על אחריותו

קציר

הקציר נגמר, הרוצחים חזרו אל הסרטים

קורבנות נעלמו מהנוף

נשארו לנו כמה רגעים

אז עמדנו מול הספרים

מלאים באבק

מקומטים

תספרי לי אהובתי

ככה ניראה גם אחרי שנחדל

חלומות קטנים

מילים ארוכות

הקציר נגמר

זו שעת הטבח הגדול

כל ההבטחות עכשיו נגדנו

המסרים קצרים מדי

תגידי לי אהובתי איפה הפרטים הקטנים

מה רוצים מאיתנו הרוצחים שחוזרים אל הסרטים

נשארו כותרות וכמה אנשים

פנים יפות

אנחנו לא מכירים

כל ההבטחות עכשיו נגדנו

הקציר נגמר

שמענו ירייה בודדה בראש

אולי זה דמיוני

יותר מדי סרטים, פחות מדי חיים

אני חוזר אלייך באמצע הלילה

נכנס למיטה

תספרי לי אהובתי

אם אנחנו קרובים כמו אז, אולי זה עכשיו

 יותר מדי סרטים משפיעים עלי, יותר מדי גיבורים ודמויות זרות 

ספרי לי על בדידות

מהחלון בקומה הגבוהה, איפה ששכבתי

יכולת לראות את האורות של העיר

כשהחשכה ירדה

ואיך הבניינים מחליפים את השמיים

ספרי לי, ספרי לי על בדידות

מי מכיר אותה טוב ממך

את הרי עמדת מול הים וראית שברי אוניות

צפים במים עמוקים

החזקת את הבדידות בשתי הידיים

ועטפת אותה בגופך העדין

פחדת לאבד אותה, לא רצית שיטפטף ממנה דם

תספרי לי על הבדידות , מי מכיר אותה כמוך

הייתי שם פעם בתוך השדה הענק

התהלכתי בו חופשי

עכשיו העיניים כואבות

אני מכיר את השבילים, עד שאני מגיע לשער והולך לאיבוד

ספרי לי על בדידות

ספרי לי עוד

מי מכיר אותה טוב כמוך

מי נאמן לה כמוך

אני יודע, כשהעיר מתרוקנת

את יוצאת לסיבוב בין חלונות ראווה

בימים שאין מקום אחר להיות בו

את הולכת לאיבוד

ניסיתי ללמוד ממך הכל

עד הפרט האחרון

הקסם שלך הוא שונה

אני לא מצליח להגיע למקום שאת נמצאת בו

ספרי לי על בדידות

את מכירה אותה טוב ממני

טוב מכל אחד אחר

ספרי לי עליה

ספרי לי , איך היא משלימה את החסר

תספרי לי על הבדידות

אם תבקשי , אקח אותה ממך

לא, אני לא אשאיר אותך לבדך

שאריות אוניות טרופות

יצופו במים עמוקים

ושנינו נוכל לשחק את אותו משחק

נקום, נברח, נחזור, ספרי לי עוד 

ואת כמוני, מכירה בדידות מכל זווית אפשרית, אז ספרי לי עליה

מצלם

עומד ליד החלום ומצלם

ברקע חדשות, קולות של מקום אחר

אני רושם

כמה זמן חולף

מביט על התנועה חולפת

לא יודע לאן

ומצלם בראש תמונות

לזכור כל פרט וזמן שחולף לאט

הזמן הזה תמיד חולף לאט

לוקח איתו חודשים וימים

מסתכל מהחלון

הפנס מאיר את הרחוב, בחשכה זה אומר הרבה

את מביטה עלי ולא אומרת מילה

הייתי רוצה שתספרי לי, איך זה נראה בעיניים שלך

זה החדר שעושה אותי קטן

זה הנוף שהופך אותי מנוכר

עומד ליד החלון ומצלם

אחר כך מבקש שתתאהבי בי לאט

עד שאסיים את השיר

אז אדע מה אני רוצה לומר

תאמרי לי מה את רואה

איך זה נראה בעיניים שלך

תמונות של מישהו אחר

תנועה שאי אפשר לעצור ,גם בדמיוני

לא, אני לא עומד שם עם רובה מוכן לירייה

אל תגידי לי שלא צריך כל יום לחכות על המסילה

אצלי הרובה לא מכוון ואין לי משאלות אסורות

רק עומד ליד החלון ומצלם

איך זה נראה בעיניים שלך

תספרי לי שאלמד

אחר כך תתאהבי בי לאט עד שייגמר השיר

אז אדע מה אני רוצה לומר לך

עומד ליד החלום ומצלם

ברקע חדשות, קולות של מקום אחר

אני רושם

כמה זמן חולף

מצלם, מצלם, רושם, רושם, הכל בשביל הזיכרון 

מאותה דלת

מוריד את הציורים משמשת החלון

מביט על התנועה המתנקזת מצפון

אורז, נוסע וחוזר

תמיד באותה דרך, תמיד יוצא מאותה דלת

הכי קרוב לכניסה

רחוק מכל השאר

אני מסביר , צריך להספיק הכל ומהר

את לא מבינה את הכוונה

יש מספר שעות קצובות

יום ומטרה

נכנס לרכב ונוסע

עוד מעט אחזור באותה דרך, אכנס מאותה דלת

מנסה לשכוח דברים ישנים

בשביל לשמור דברים חדשים

לא זוכר כבר למי אני כותב

את לא מבינה את הכוונה

מביט במראה

ומתכנס בתוך עצמי

הייתי שם פעם, כל יום אני חוזר

הציורים ירדו משמשת החלון, אפשר לראות את התנועה

צריך להספיק הכל ומהר

אין זמן אני אומר

את הולכת לישון

לא לוקחת את זה קשה

מתחרט עכשיו על הכל

על הטוב ועל הרע

כותב לך עוד שיר

וחוזר לשם

זה אותו מקום אליו אני חוזר, כמעט בלי כוונה 

ארבעים ושמונה שעות

יש לי 48 שעות

סופר אותן בעגולות של עשרים דקות

אחר כך בשעות בודדות

ככל שחולף הזמן, אני מתקצר

את שוכבת במיטה

לא אומרת מילה

לא מבינה

איך זה מרגיש כשיש 48 שעות ואחר כך ריק

כותב אותן, כותב אותך

ואז מקנא בשתיקות שלך

יש בך רכות של מחשבה

מבקש לא לפספס אותה במקרה

לא אומר מילה

כן , המילים לוקחות זמן

מנסה לא להפריע, מבקש לא להתבזבז

זה בסך הכל יום ועוד יום אחד , 48 שעות זה כל מה שיש

סופר את השעות

כמו אצן שסופר מטרים אחרונים

קו הסיום נראה קרוב

אז איך זה שאני מאחר

שוכבת במיטה

לא מבינה איך זה מרגיש

כשיש 48 שעות

בינינו חולפת שעה, ואחר כך ריק

זה כל מה שנתנו לי 48 שעות, אחר כך ריק

ספרנו מילים

ערב שלם ספרנו מילים

לא לבזבז אותן לשווא

כשהלכנו לישון

ידענו מה מותר ומה אסור לנו לומר

זה היה רגע יפה

לא יכולנו להרוס אותו

עבור שום דבר

כל כך קל להישרף, כל כך קשה להירגע

ערב שלם העברנו עם החטאים שלנו ביד

שילמנו עליהם, אז מה נותר לנו עכשיו?

בדידות גדולה מרגעים שלא באו

אחרים שלא ידענו להיכנס אליהם

את אומרת, אנחנו יפים וזהירים

עם משפטים מספרים גדולים

שכחנו את הסופרים

מה יהיה איתנו כשהכל יעבור

אני לא רוצה שתיסחפי בלי לדעת לאן

אנחנו נגיע כשכל זה ייגמר

מלבדך אין לי אף אחד להאמין בו

לאן את ממשיכה מכאן

ערב שלם ספרנו מילים

לא לבזבז אותן לשווא,

עם כמה נשארנו בסוף

אני לא עונה, את לא מגיבה לשתיקות

שומע את עמיר וממשיך

מילה אחר מילה אני קולט

הזרם מתגבר

נזכר בחופים, איך המים היו מגיעים אלינו קרוב

לקחנו את הדברים שלנו והלכנו

עוד מעט, כמו אז

לא יראו אותנו יותר

ואת מתארת במילים קצרות עולם שלם שנעלם

ערב שלם ספרנו מילים בכוונה

לא לבזבז אותן לשווא

כשסיימנו לדבר

נשארו לנו רק משפטים לתת

אל תיסחפי אם את לא יודעת לאן אנחנו ממשיכים מכאן

הרופא הצעיר

הרופא הצעיר ניגש ובדק

סיפר לי איך אני מרגיש

אחר כך הוא הלך , אתן חייכתן ביניכן

נשארתי עם הכאב בפנים, תחושת ההשפלה

זוכר את השמות, פחות את הפנים

אבל מכיר כל אחד שבא

והידיים עדינות, בזמן שהבשורה קשה

הרופא נתן לי עוד כמה ימים, כדורים ותקוות

עוד מעט אנחנו נעמוד מתחת לחופה

עד אז קלישאות מוכרות

מדי פעם את צוחקת

ואני בורח לעולם חדש

הרופא הצעיר לא שוכח להזכיר דבר

תמיד צריך להיות מוכנים לדבר הרע ביותר

אי אפשר לדעת איפה זה יתפוס אותנו

בינתיים אנחנו מאחרים בכמה ימים

את מסתכלת עלי, מפחדת איתי, מגוננת עלי

זה תפס אותי אזתי בילדות שחזרה על עצמה

או רגע אחרי שאנחנו מסיימים לעשות אהבה

זה לא תסכול זו השלמה

מול השמש החזקה, שם מתחת לבניין

כשלידינו עוד כמה כמונו

אני מספר לך על השפלה

ואת מחזיקה לי את היד

לפני שאנחנו חוזרים למחלקה

הרופא הצעיר, שואל אותי מה נשמע

את הולכת לחדר

ראיתי אתכן מחייכות במבוכה

באמצע הלילה פתאום אני מתעורר

מדמיין ים גדול , אני נכנס אליו עם בגדים

מהמקום בו אני עומד, לא רואה את הספינות

גם החוף הבוער, דועך לאט

הרופא הצעיר יחכה שם בבוקר

ואת תבואי להחזיק לי את היד

עוד מעט תקבלי אותי, תקבלי אותי כמו שאני

זה לא תסכול, זו השלמה

שבועיים בבית חולים, זה מה שנשאר בסוף, השלמה 

שלוש בלילה

שלוש בלילה בתוך חדר קטן

לא מצליח לישון

הייתי פעם כאן אולי בגלגול אחר

אני תמיד חוזר למצוא את עצמי

בחוץ אנשי הלילה מרגישים שזה יום

בפנים הכל מתכנס למסדרון ארוך

הלבן מתערברב עם הירוק

ומדי פעם צרחה חותכת את הקול

שלוש בלילה לא נרדם

מחפש את התנוחה הנכונה

ומחשבות כמו מלבישות אותי

עכשיו זה תורי להתפשט

לא זוכר סיפורים

לא מעלה זיכרונות

הכל צף מעצמו בלי שיש לי שליטה

בסוף אני זז בלי תנועה

שלוש בלילה , לא נרדם

מנהל שיחות עם אבא שלך

שנינו משחררים את המפלצות

אני רוצה להגיע לבוקר לראות מי נשאר חי

את בטח ישנה

בחלום הרביעי או החמישי

שוקעת לעצמך בתוך דמיונך

אל תיתני לי להפיל בך חללים

שלוש בלילה, מה כבר יש לעשות

הולך מקיר לקיר

כל מה שעשיתי עד היום משתנה

אני תמיד חוזר אל נקודת הבסיס

ועדיין תוהה, כמו אז, כמו עכשיו

אם הם רואים את מי שנמצא מתחת למדים

אם הם יודעים שהידיים הם כמו שלהם

והפנים לא שונות, גם בשלוש בלילה

  שלוש בלילה, בתוך חדר קטן, זו אותה תחושה כל הזמן 

מדברים

אתה ואני כבר לא מדברים

נשארו בינינו רק סיפורים ישנים

מנסים לשמור את הטוב , מחזיקים את הרע קרוב

שומרים בפנים שלא יצא מאיתנו

בין לבין טלפונים כשעוד אפשר

כשעוד כואב, שיהיה משהו להחזיק

הפרטים הקטנים נעלמים , אנחנו מסתפקים בכותרות הגדולות

פעם הכותרות היו הפרטים

מה אספר לך, כשאתה לא מכיר אותי

אחי, ידידי, אויבי

אני שומע עדיין את אותם שירים

ואתה מאחורי השולחן הגדול במחסן הישן

כולם מכירים, כולם באים

ואני מהסס אם הדלת עוד פתוחה

כמו אז כשנכנסתי , אמרתי שלום

וישבנו על כוסיות של ויסקי בלי הגדרות

אין לנו חבורה, אנחנו לא נושאים עלינו סיפורי גבורה

אין לנו גולגלות בחגורה ולא ספרי טלפונים

מלאים ברשימות של נשים יפות שפעם עוד למדנו להבין

אנחנו לא מלאים בחוויות מארצות זרות

יש לנו רק כותרות גדולות

כשהפרטים הקטנים נמחקים מאיתנו לאט

לא מספר לך על מגדל האשפוז ועל האחות היפה

אתה התקדמת מאז

כמו נגן שעובר מהרביעית לחמישית

אני עוד זוכר אותנו מביטים על הכבישים

מחכים שהתנועה תירגע ואנחנו נוכל לחצות

מאז , אין לנו על מה לדבר

השחקנים עזבו את המגרש

והותירו אחריהם קהל דומם

אנחנו זוכרים את הזריקה האחרונה, זה מה שנשאר לנו

אין לנו על מה לדבר יותר

אתה ואני כבר לא מדברים

נשארו בינינו רק סיפורים ישנים

מנסים לשמור את הטוב , מחזיקים את הרע קרוב

שומרים בפנים שלא יצא מאיתנו

אחרי שנים, אנחנו כבר לא מדברים, כל מה שנשאר לנו אלו כותרות גדולות 

סוף העולם קרב

סוף העולם קרב

אפשר להתנתק מן המכשירים

סוף העולם קרב

אפשר להפסיק לכתוב שירים

מביט מן החלון

בנייני ענק ואור שמש על חלונות זכוכיות כבדות

מי שחולף שם ברחוב

לא יכול לדעת שזה יום אחרון

סוף העולם קרב

לא צריך להכין שיעורים

סוף העולם קרב

לא צריך לשלוח הזמנות לחיים חדשים

צולל אל תוך הזיכרון

כל הבטחה לטוב נמחקה בבת אחת

השאירה אחריה רק כתמי דיו

כל נבואה להרס וחורבן, זוכה עכשיו לעדנה

סוף העולם קרב

לא חייבים לשמור מקום

סוף העולם קרב

לא חייבים לפתוח חלון

זה אותו סיפור ישן

ילד מובל מחייו

אל עלילה לא ברורה, מפותלת, לא גמורה

להיות גיבור בלי סיבה

סוף העולם קרב

אני מוכן עכשיו להישרף

סוף העולם קרב

הייתי בו פעם, בשביל אחר הוא לא קורה באמת

סוף העולם זו תחושה ובשבילי זה קרה כבר כמה פעמים 

איתך אני מפחד למות

איתך אני מרגיש
איתך אני מפחד למות
מפחד לגלות שאחרי לכתי
כל הדברים יעמדו במבחן הזמן

איתך אני מרגיש
תעש לי טובה
אל תלכי לצד
שם הכל נראה כמו חדש

אני מפחד לגלות
שאת לא שם
ואני לא איתך
לכולנו יש בלב נבואה של הרס וחורבן

צפים מעלינו חלקי אוניות
בים סוער נטול רחמים
אל תפחדי
אני לא הולך למות בלי רמזים

אוהב מתגעגע וחוזר חלילה
לפעמים ביחד ,לפעמים לבד
אפילו אלוהים לא יודע
מה המבחן שלי עכשיו

איתך אני מרגיש
איתך אני מפחד למות
מפחד לגלות שאחרי לכתי
יימשכו השבילים, את לא תמצאי אותי

אני מפחד למות ומפחד לגלות מה יישאר אחרי לכתי

הקומות הגבוהות

מקומה שביעית לקומה שתיים עשרה בעשר שנים

מטפס במדרגות ולא מפסיק

אף אחד לא אמר שיום אחד אחזור

לא חשבתי אף פעם שזה ייעצר

הבטחתי לעצמי מיליון הבטחות

באו החיים לקחו את כולן

פחי אשפה בוערים עכשיו סביבי

הנה ההבטחות שלך אדוני

מהחלונות הגבוהים אפשר לראות את כל העיר

אני מחפש את שבילי היציאה ולא מאמין

מישהו סגר אותן בדלתות מברזל

אני כבר לא יכול לצעוק , לא יכול לשמוע את עצמי

הייתי שם פעם , אני יודע איך זה מרגיש

הבגדים, המבטים, השאלות, המחטים

אנשים שונים בתפקידים דומים

אין לי כוח לזהות את השמות, הם מכירים אותי

מקומה שביעית לקומה שתיים עשרה בעשר שנים

משם בצלילה חופשית כל החיים

עד הרגע שאגיד לעצמי , זה לתמיד

אז איכנע, זה יהיה משפיל

לא התכוונתי להיות כזה

לא חשבתי שאי פעם אצא מזה

יש מי שנוסע כל שנה לפריז, ויש מי שמבקר בשדה התעופה בהוראת הרופאים

אני הולך לקומות גבוהות של בתי חולים, זו כבר מחלה  

אם השיר לא מדבר בעד עצמו, אז בוודאי המציאות עושה את זה בשבילו

חסרי בית

מביט בך מרחוק

אולי את מאושרת

תני לי סימן אחד

שזו לא טעות של הזמן

בדרכנו שלנו, גם אנחנו חסרי בית

מתנחמים בספה הקטנה ובמסך מהבהב

חסרי בית זרוקים ברחובות בלי קירות

אז, בלונה פארק עם שומרים חמושים, הרגשנו חשופים

עכשיו מביט בך מרחוק

אולי את מאושרת

תני לי סימן

שזו לא טעות של רגע אחד

תמיד חוזרים אל החדר החם

כוס קפה ליד המיטה

כל בוקר מתעוררים והולכים לעבוד

אנחנו לא יכולים להיות רעים

בינינו, אנחנו לא צריכים

רחמים או חבלים שיצילו אותנו מטביעה

עכשיו אנחנו משחקים

אבל לי יש שיערות לבנות, ואת לא זוכרת שום דבר

שכרנו מילים בשביל שיהיו לנו שירים

עכשיו מביט בך מרחוק

אולי תוסיפי אותם אלינו

יהיה לנו במה להחזיק

תספרי לי אם את מאושרת

בין תמונה אחת לאחרת

מביט בך מרחוק, אני יודע כמה זה צר

אנחנו חסרי בית אבל יש לנו חדר חם  

והכל מסתכם בשאלה מה זה בית