כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות שעות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שעות. הצג את כל הרשומות

יום שני, 19 במאי 2014

בדיוק כשמשהו נגמר

ובנקודה בה הכל נגמר
או מתחיל מחדש
את עומדת שם ומביטה עלי
מבקשת תשובה או יוצרת קסם בעצמך

אני מביט בשעון
לראות איך חולפות שנים
ועם כל דקה שחולפת
את משתנה , אני לא משנה תנוחה

הכל תלוי בתנועה
אומרת ורוקדת במבטך
ובנקודה בה הכל נגמר או מתחיל מחדש
הקסם הוא מה שאת יוצרת בדרכך  

לפעמים אנחנו עוד נפגשים
באמצע החיים
בין דלתות סגורות לרדיו שמנגן ומשדר חדשות
אז אנחנו יכולים לאחוז ידיים ולרקוד כמו היינו שם תמיד

כן, מביט בשעון
לראות איך חולפות בינינו השנים
ועם כל דקה שחולפת, כל שנייה שחומקת
את משתנה ומשנה כל כך הרבה

אני אמרתי כל כך הרבה מילים
איך את יודעת לאחוז בהם , להחזיק אותם חזק
ואני בתגובה תופס חזק את הקסם שלך
כן בדיוק כשמשהו נגמר, בדיוק משהו מתחיל מחדש


משהו נגמר , משהו מתחיל ושנינו עומדים באותו מקום

יום שבת, 26 באפריל 2014

מאותה דלת

מוריד את הציורים משמשת החלון
מביט על התנועה המתנקזת מצפון
אורז, נוסע וחוזר
תמיד באותה דרך, תמיד יוצא מאותה דלת

הכי קרוב לכניסה
רחוק מכל השאר
אני מסביר , צריך להספיק הכל ומהר
את לא מבינה את הכוונה

יש מספר שעות קצובות
יום ומטרה
נכנס לרכב ונוסע
עוד מעט אחזור באותה דרך, אכנס מאותה דלת

מנסה לשכוח דברים ישנים
בשביל לשמור דברים חדשים
לא זוכר כבר למי אני כותב
את לא מבינה את הכוונה

מביט במראה
ומתכנס בתוך עצמי
הייתי שם פעם, כל יום אני חוזר
הציורים ירדו משמשת החלון, אפשר לראות את התנועה

צריך להספיק הכל ומהר
אין זמן אני אומר
את הולכת לישון
לא לוקחת את זה קשה

מתחרט עכשיו על הכל
על הטוב ועל הרע
כותב לך עוד שיר


וחוזר לשם


זה אותו מקום אליו אני חוזר, כמעט בלי כוונה 

ארבעים ושמונה שעות

יש לי 48 שעות
סופר אותן בעגולות של עשרים דקות
אחר כך בשעות בודדות
ככל שחולף הזמן, אני מתקצר

את שוכבת במיטה
לא אומרת מילה
לא מבינה
איך זה מרגיש כשיש 48 שעות ואחר כך ריק

כותב אותן, כותב אותך
ואז מקנא בשתיקות שלך
יש בך רכות של מחשבה
מבקש לא לפספס אותה במקרה

לא אומר מילה
כן , המילים לוקחות זמן
מנסה לא להפריע, מבקש לא להתבזבז
זה בסך הכל יום ועוד יום אחד , 48 שעות זה כל מה שיש

סופר את השעות
כמו אצן שסופר מטרים אחרונים
קו הסיום נראה קרוב
אז איך זה שאני מאחר

שוכבת במיטה
לא מבינה איך זה מרגיש
כשיש 48 שעות


בינינו חולפת שעה, ואחר כך ריק


זה כל מה שנתנו לי 48 שעות, אחר כך ריק