כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות עיר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עיר. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 1 ביוני 2017

אורות העיר בחשכה

אורות העיר נוצצים בחשכה
כבישים שוממים, אין כבר אף אחד שיושיט יד לעזרה
מהקומה הגבוהה עד הקומה הנמוכה
יכול להרגיש את זה, זורם בדם

אורות העיר נוצצים בחשכה
אני שוקע בלי תנועה
שוב אני לבד
בעיר נטולת רחמים

כותב מילים בתוך חדר קטן
ליד המיטה, אין אף אחד
עוצם עיניים מנסה להירדם
אולי החלומות ייקחו אותי למקום אחר

הכל מתעוות תוך כדי תנועה
הכל שוקע ונעלם
אני כבר לא כאן
גם הזיכרון שלי נעלם

אורות העיר נוצצים בחשכה
עיר אחת גדולה
מלטפת אותי בלי הפסקה
אבל אני לבד בקומה הגבוהה

צינורות ומחטים
פנים נפוחות, הרגלים מושרשים
תאהבי אותי אני צורח בלי קול
עכשיו זה זמן טוב להתגבר על המכות

אני כותב אותן באותיות גדולות
כמה אפשר לשנות פנים
להשתנות בלי להרגיש
העיר הזאת מלטפת אותי ברחמים



לילה בקומה 12, ראיתי את אורות העיר נוצצים וכבישים שוממים 

יום שישי, 10 בפברואר 2017

השפן חזר לשחק

בחשכה, אורות העיר נוצצים
אפשר לראות את קו החוף
סירות חוזרות אל המעגן
שתי נשים משוטטות בלי כוונה

הייתי כאן פעם
שום דבר לא באמת השתנה
הייתי כאן פעם
לא זוכר משהו אחר, יותר או פחות, הכל מתערבב

מוקף בצינורות
השפן יצא לשחק
דמיות רצות הלוך ושוב
אי אפשר לשחזר את האמת

אני בורח וזה אומר לא מעט
על מה שאני יכול לתת
אני בורח וחוזר אל הנקודה
שם ההכחשה היא האמת

מדחיק את עצמי
נשכח בנקודה
בתוך מיטה צרה
חלון שמשקיף אל העיר

אני הבחור ההוא שצורח בקול
אני הילד שמבקש רחמים
אורות נוצצים בים התיכון
שמישהו יסביר לי, איך בורחים מפה 



שוב חזרתי לבית חולים, אני לא בטוח שאי פעם היה משהו אחר 

יום שישי, 22 באפריל 2016

כמה שעות לפני שנעזוב את העיר

נשארו לנו כמה שעות לפני שנעזוב את העיר
הבטחתי לך שיום אחד עוד נחזור
גדולים יותר, חזקים יותר
הבטחתי אבל ידעתי שאין לנו סיכוי

ראינו כתובות על קירות
שחורים ולבנים, שום דבר לא נכון
המילים לא נכנסות לשורות
השורות לא חוצות את הקיר

נשארו לנו רק עוד כמה שעות לפני שנעזוב את העיר
הכל מוכן, גם הסיפורים שנספר
אין לנו יותר מדי רשימות, אין לנו יותר דברים לקחת
הבטחתי לך שנחזור אבל אני יודע שאין לנו סיכוי

כותב מילים בלי כוונה
הייתי רוצה לספר סיפור
אך יש מטוס גדול שממריא
ואני מחמיץ עוד הזדמנות

את לא מביטה בעיניי
אני לא יודע מה את לוחשת לעצמך
גם את החלומות את כבר לא מספרת לי
אולי את לא רוצה לעזוב, אולי את לא רוצה להישאר

כותב מילים במנותק מהסיפור שלנו
יש לנו עוד כמה שעות לפני שנעזוב את העיר
היא תישאר גם אחרינו
אני לא בטוח שנחזור, אך אני רוצה להאמין שאני יכול להבטיח לך 



רגע לפני שעזבנו את העיר, כתבתי לך את זה 

יום חמישי, 7 באפריל 2016

את יודעת שאני הדבר האמיתי

את יודעת שאני הדבר האמיתי
לא מתקלף, לא דוהה
את יודעת שנשאר לנו עוד הרבה זמן
אנחנו יכולים למכור משהו ביחד לפני שנסגור

שנינו בורחים, שנינו נעלמים
העיר הזאת היא פיסה במפת הנדודים
אנחנו יכולים לעזוב
אנחנו יכולים להחליט שזה מספיק

אכזבתי אותך כל כך הרבה פעמים
ואת עדיין נשארת עם היד, קרוב
אני לא בטוח מה נכון
אולי שיקרתי לעצמי, אולי אנחנו לא יודעים אחרת

תישארי קרוב, תישארי רחוק
העיר הזאת סוגרת עלינו
מפות של דרכים ובניינים גבוהים
תאמרי לי שזה נכון שיש לנו אופציה אחרת

אהבה גדולה וזמן נטוע באבק
אין לנו באמת מה למכור עכשיו
את יודעת שאני הדבר האמיתי
לא עובד עד מאוחר, לא נשאר ער כשאת מבקשת חלום חדש

תישארי קרוב, תישארי רחוק
אני צולל ואחר כך עולה
אל תבקשי ממני יותר מזה
את יודעת שאני הדבר האמיתי 


אולי זה נכון,אולי מקרי, אני הדבר האמיתי 

תיק קטן

אורז תיק קטן
הכרטיסים בכיס המעיל
שום דבר יקר לא הולך איתי
שום דבר שאני לא יכול לשכוח

לא אמרתי לך לאן אני נוסע, מתי אני חוזר
הנהג מחכה שארד ואעלה על המונית
חצי שעה לפני שאהיה מספיק רחוק שתשכחי
מספיק קרוב בשביל שתוכלי להתחרט

כל אחד מגלגל את האבן שלו
עד שהוא מגיע לנקודה ממנה הוא יכול רק להשקיף
אל נופים משתנים בלי קרבות
כל מי שהיה נטש את העמדות, אני נשארתי לספור את הגופות

תיק קטן עם דרכון בכיס של המעיל
כל מה שמגיע עוד יחזור
כל מה שהיה לי, ייעלם מעצמו
הבטחתי לעצמי עבודה, מקום לישון עם בית קפה ליד

הם יבואו לאסוף אותי בבוקר, בערב אחזור
את תישארי בעיר
מתי פעם תצאי עם חברות
תקני שמלה חדשה, את תהיי יפה יותר מכל מה שזכרתי

כל אחד נושא בעול
הוא לא יודע שזה בעצם זכות
כל אחד מוותר על משהו בשביל לקיים משהו אחר
תמיד צריך לחתוך בשביל לחיות

כשאחזור, את לא תשאלי איך היה
אני לא אומר מילה גם אחרי שאעמוד איתך במרכז החדר
כשנרגיש את עצמנו מלאים, נשב לאכול
יהיה לך זמן לסלוח, יהיה לי להתחרט על הכל


לפני המסע שלנו, חושב על המסע שלי

יום רביעי, 18 בנובמבר 2015

אורות חזקים מסנוורים אותי

אורות חזקים מסנוורים אותי
אל תגידי שזה לא נכון
עכשיו כל העיר מדממת
ואני לא מסוגל לכתוב מילה

רץ בלי הפסקה
ובין לבין אני חולם
על רגע הסיום
אחריו משהו יתחיל או יתמוטט

לא מסוגל לכתוב מילים כמו פעם
השירים נכתבים על ידי אנשים אחרים
אני מקשיב תמיד לאותן מילים
ומקווה שאצליח למצוא חדשות

העיר הזאת נראית כמו פס דם
בסוף מישהו יצטרך לנקות הכל
אני אעמוד מול החלון ואחכה שיגיע תורי
בינתיים רץ בין השעות הארוכות לימים הקצרים

אורות חזקים מסנוורים אותי
אל תגידי שזה לא אמיתי
העיר הזאת ממדמת למותה
ואנחנו מעולם לא ידענו להציל אותה

מביט מהצד על הנעשה
אולי תספרי לי איך כל זה קרה
הפסקתי לכתוב, הפסקתי להקשיב
ואת מחכה לי, הרי יגיע גם תורי



רץ ורץ והאורות מסנוורים, ואת מחכה 

יום רביעי, 28 באוקטובר 2015

נשאר קרוב

יוצא עם האור הראשון
לא מתרחק יותר מדי, נשאר קרוב
נהנה לשמוע את הנשימות שלך מבעד לדלת
כשבחוץ עדיין חשוך והחתולים לא יצאו מהמחבוא שלהם

מנסה להיזכר מתי הפסקתי להקשיב למילים
תמיד חוזר אל אותם שירים
בדרכים לא מוצא שום דבר חדש
קשה לי עם משפטים מלאים בחרוזים שאין בהם שום דבר ממשי

את עדיין ישנה כשאני לוקח את הסיבוב
בכביש היוצא אל העיר השכנה
יש פקק שלא נגמר
כולם מקשיבים לרדיו, החרדות מחליפות פנים  

נשאר קרוב ומחפש אותך
את הרי הדבר האמיתי
ואני תקוע בין כאן לשם
אותיות נופלות מעצמן

כשאחזור הביתה את אולי תחכי לי
נאנח בלי הפסקה
את אומרת שאני לא זקן
אז איך זה שהזמן חולף מהר כל כך  

יוצא עם האור הראשון
לא מתרחק יותר מדי ונשאר קרוב
כשאחזור תספרי לי על החלומות שלך
אני אשקע שוב באבק, אתנקה ומחר נתחיל מחדש 



שיר על חזרה הביתה אחרי ריצת בוקר 

יום חמישי, 3 בספטמבר 2015

המשחק הוא חדש

משום מקום באים אלי פתאום שמות
פנים מוכרות חוזרות אלי
אוסף אותן בדרך לעצמי
אז יושב מוך המסך
מחפש שירים, שום דבר הוא לא תחליף לדבר האמיתי

חלפו שנים מאז, אני לא נבלע בעיקר
לא בורח לצדדים כשאין ברירה אחרת
משום מקום באים אלי זיכרונות
אנשים יפים עם פנים מוכרות
אני חושב, מתי פעם אחרונות נפגשנו

מבט על השעון, אולי אני עדיין מכיר
שום דבר הוא לא תחליף, רק שביר
הייתי במקומות מהם רציתי רק לחזור
עוד מעט סוגר ארבעים
ולא מצליח לזכור את כל השמות, פנים יפות שלא הצלחתי לפרוע

הן חוזרות אלי בחשכה
לפעמים מופיעים בתוך דגלים כהים
מעלים בי זיכרונות
היינו פעם דומים
אולי אף פעם לא

אני אוהב את מה שהעיר הזאת נתנה לי
אוהב את ילדותי שזרוקה בין סיפורים לדמיון
אין כאן מסילה, גם לא פנים יפות לגעת בהן
עכשיו הכל על השולחן, ההימורים פתוחים
המשחק הוא חדש, בהצלחה לכולם 



זוכר הכל, זוכר , זוכר הכל כולל הכל 

יום חמישי, 9 ביולי 2015

בחור עירוני

כן, אני אוהב את הספסלים שליד הכביש
אוהב את השדרה שמפרידה בין צד לצד
את התעלות שנכנסים לתוכן ויוצאים בצד שני של הרחוב
אני אוהב את המנהרות הארוכות, שאפשר לדמיין בהן תאונות שרשרת
אני בחור עירוני, זה אף פעם לא ישתנה

אורות נוצצים על מדרכות כבדות
חלונות ראווה גדולים עם פוסטרים מסנוורים
אני אוהב את בתי הקפה הישנים
המון אדם יושב וקם, ואני ביניהם, כמעט מוכר
אני בחור עירוני, זה אף פעם לא ישתנה

גם כשאניח את הכרטיס על הדלפק
שורה עשירית במטוס
מעל הים
מביט על האיים המפוזרים
תקוות ישנות התפוגגו מהר

זה לא סיפור של מנצחים
רק חסרי בושה
ואני כאן בשביל לחצות את הרחוב הזה
בתחושה של הישג
כשבמרפסות, כרזות מזמן אחר

אני אוהב לוחות המודעות, אחת תלויה על השנייה
את החתולים שמתחבאים בין פחי האשפה
כן, אוהב לצאת בריצה מהירה לשום מקום ובחזרה
הכל מוכן, שום דבר לא אמיתי
זה כמעט מרגיש, אבל אני בחור עירוני 


אני אוהב את העיר, כאילו היא שלי

יום ראשון, 21 ביוני 2015

סודות

אנחנו עוזבים הכל
ומשאירים מאחורינו ספרים סגורים
כל אחד צריך סודות לחיות למענם
סודות למות איתם

העיר הזאת גדולה עלינו בכמה רמות
גם השבילים בהם אנחנו פוסעים
מובילים אותנו הרחק מקו הסיום
ועדיין, עדיין אנחנו כאן

כל אחד צריך סודות לחיות למענם
סודות למות איתם
עד שנצא מהמרחב המוגן שלנו
אי אפשר לנצח בלי להפסיד כל יום קצת

משהו מאיתנו כבר נגמר
תביטי עלי, מה שתמיד חשבנו שנעלם עדיין כאן
בועט בי חזק, מכה אותי בראש
אני מתרוקן, ומפחד להתמלא

כל אחד צריך סודות לחיות איתם
סודות שהוא מוכן למות למענם
תאמרי לי כמה זה רחוק
אני כבר לא זוכר איך סופרים את הזמן הזה לעזאזל

מוריד את החולצה, מביט על הפנים
לא רואים כאן צלקות מתוך הנשמנה
הבדידות הזאת הרי לא כתובה בשום מקום
היא באה והולכת, לעיתים נוסעת עד הסוף

עכשיו אנחנו עוזבים את הכל
עכשיו את למעלה, ואני רחוק מלהיות במקום הנכון
מביט עלייך, אולי תאספי אותי אלייך
גם אני צריך סודות שיגנו עלי



כל אחד צריך סודות בחיים, לא? 

יום חמישי, 9 באפריל 2015

בחדר של שירי

בחדר של שירי
יש תמונות על הקירות
חומות וגדרות
אין פנים של אנשים, אין בתים ישרים   

הפעמונים בחדר של שירי
לא מצלצלים בלילות
המרחק בין הקירות
נסגר ונעלם בשתיקות שלה  

כשהכל כמו עולה באש , היא יוצאת אל מרכז העיר
בין המועדונים השונים, מחפשת מקום לרקוד
להביט דרך החשכה על ענני העשן
אולי יום אחד, כל העסקאות ייסגרו בצד שלה

בחדר של שירי
הבגדים מוטלים על הרצפה
היא לא יכולה למצוא שם את הכרטיסים
הרכבת האחרונה כבר נסעה, עולם חדש נפל לה בין האצבעות

שירי אומרת שכולנו רעבים
אבל אף פעם אנחנו לא שבעים
אם היה לי אקדח
הייתי יורה בחלומותיי, בשביל לא לזכור אותם

כן, כל הסימנים כבר כאן
מביטים דרך מסכות ישנות
בחדר של שירי
אי אפשר להתחמק מהעונשים

היא לא השאירה דבר לעצמה, גם לא לאחרים
עוד קצת, עוד מעט
היא תיגע בקירות, הם לא יתנפצו, ולא יישארו מאחור
הרכבת האחרונה כבר נסעה והשאירה אותה בחדר שלה 



אין באמת שירי כזאת, חדרים כאלה נבנים כל יום 

יום רביעי, 11 במרץ 2015

בינינו אין עוד מקום לטעויות

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות
ראיתי שירים נחתכים באמצע השורות
בקצוות, אנשים עוד ירקדו כל הלילה
ובינינו, אין עוד מקום לטעויות
אין עוד מקום לטעויות

האבק יורד לאט
כל הזריחות נשכחו לפתע
עוד מעט חוזרים אל עיר הקודש
לראות מה נשאר מהגיהינום הגדול
אולי לא נשאר שום דבר בעצם

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות
תלויים זה לצד זה בהליכה איטית מדודה
צחוק גדול הוא צחוק הגורל
ואנחנו לא נרקוד כל הלילה
בינינו, אין עוד מקום לטעויות

בקצה של הרחוב עדיין עומד אותו בית ישן
עברנו לידו מיליון פעמים, עדיין לא למדנו מי גר שם היום
ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות
תגידי לי שזה לא נכון
בינינו אין עוד מקום לטעויות


בפורים הבנתי את זה פתאום 

יום רביעי, 11 בפברואר 2015

בוקר ראשון

מול בוקר ראשון של עיר רופסת
הכל נראה מת
אי אפשר לגעת באוויר
החלון עומד שביר

ובפנים משהו צורח
מבקש לחיות או למות
להיתלות על קיר ענק
שם פעם היו כתובות מחאה והיום אין דבר

מול בוקר ראשון של עיר עלובה
אי אפשר להתנתק
מן הצער והשמחה שרצים במעגל
כבר הייתי שם פעם, במקום הזה

רוצה לצרוח
אולי אמצא מקום אחר
רוצה ללכת רחוק, אולי אצליח להגיע כמו במקרה
אי אפשר להיתלות בתג מחיר לא קיים

מול בוקר ראשון
רוצה לברוח מתוך עצמי
אל צללים ואורות
חסר חיים ברחמים

אני כבר לא יכול להאמין שזה ישתנה
הבכי הראשון הוא תמיד המיוחד
אחר כך הכל נשמע אותו דבר
מול עיר עלובה שכזאת 



קומה 12, מביט מהחלון, בוקר יום ראשון מול עיר שנראית יפה אבל רופסת ועלובה

יום שני, 26 בינואר 2015

סיפורי האהבה שרצינו

כול סיפורי אהבה אותם רצינו
נגמרו בנהרות של מים זורמים
ומטוסים שחולפים
את היית רחוקה
אני אף פעם לא הצלחתי לשכנע את עצמי
שזה עניין של זמן
עד שזה ישתנה

כול מה שרציתי לומר
היה כמו שלט פרסומת
שום דבר וזה לא העניין
אותות שרצינו
הופיעו בשחור לבן
והלכתי שעות בלי להבין

אל הקצה של העיר
שם רחוק
תקוע בסיפור חיי
מחפש פתרונות
צורך עז
לא להרגיש דבר

ועל סף הדלת
היית יפה זה
כואב יותר ויותר
וחיפשנו בספרים מישהו שיגיד לנו אחרת
סיפורי אהבה תמיד נגמרים על רקע ים
ואנחנו עמדנו על קו המים
מחפשים משהו להיאחז
במין פחד שלא נוטש

מביט על הקירות סביבי
כול יום רוצה להזיז אותם קצת יותר
זה הפחד שלא שוכח
עכשיו זה אנחנו רחוקים מכאן
ומרחוק אפשר לראות את האור מהבהב
יש ספינות בים ששטות יותר מדי מהר
ורק אנחנו על קו החוף
מחפשים להינצל

סיפורי אהבה שרצינו
מופיעים בחלונות הראווה
כמו אור שלא ניתן לכבות
אבל נשרפים
ואת לוחשת לי בלילה זה האושר
אני מתחרט על הכול

בקצה השני של העיר
יש מקום שבו פעם החבאנו כאבים
אני איתך ממשיך לבד
ושניים ממשיכים לרקוד

זה הזמן
שגרם לי להצטער
זה אני שגרמתי לך לבכות
סיפור אהבה גדול
נידון לכישלון

לו רק ידענו לספור נכון את הצעדים
היינו בוודאי עכשיו מתגברים על כאבים
אני בוחר לשתוק
סיפורי האהבה הגדולים
לא מובילים לשום מקום
אם רק נוסעים רחוק מאיתנו



שיר ישן משנת 2003, ככה לא נראים יותר סיפורי אהבה