חלונות ראווה

אורות נוצצים מאירים על השדרה

בחלונות הראווה אי אפשר לראות שום דבר חדש

אין כאן גיטרה שתיילל בחזרה אל השתיקה

והתנועה מסביב כבר לא זורמת כמו פעם

עומד בקצה של רחוב

זוכר פוסטרים גדולים שמבשרים על משהו טוב מתקרב

עכשיו מתבונן על דלת הבניין

לא נכנס ולא יוצא, בינתיים נותן לעצמי עוד דקה של הפסקה

סימנים חדשים לא מעירים עכשיו את הדממה

משהו קורה כאן אבל בעצם במקום אחר

אני מעביר מסכים ומנסה לגלות

מי היה כאן לפניי, מי יבוא אחריי

כל כך הרבה שתיקות יכולתי לפרק

במשפט אחד שמסכם את הכל

אך תמיד ברגע המכריע

הוא משאיר אותי משותק

אורות זוהרים מאירים את השדרה

אף אחד לא חולף

אין תנועה בבתים

לא שומעים טיפות של מים או מכונות עובדות

עומד בכניסה לבניין, לא נכנס לא יוצא

נותן לעצמי עוד דקה של הפסקה

ובינתיים משהו אמור להתחיל

בחלונות הראווה שום דבר חדש 

כשאין כלום בחלונות הראווה, מה נותר לנו?

בחור עירוני

כן, אני אוהב את הספסלים שליד הכביש

אוהב את השדרה שמפרידה בין צד לצד

את התעלות שנכנסים לתוכן ויוצאים בצד שני של הרחוב

אני אוהב את המנהרות הארוכות, שאפשר לדמיין בהן תאונות שרשרת

אני בחור עירוני, זה אף פעם לא ישתנה

אורות נוצצים על מדרכות כבדות

חלונות ראווה גדולים עם פוסטרים מסנוורים

אני אוהב את בתי הקפה הישנים

המון אדם יושב וקם, ואני ביניהם, כמעט מוכר

אני בחור עירוני, זה אף פעם לא ישתנה

גם כשאניח את הכרטיס על הדלפק

שורה עשירית במטוס

מעל הים

מביט על האיים המפוזרים

תקוות ישנות התפוגגו מהר

זה לא סיפור של מנצחים

רק חסרי בושה

ואני כאן בשביל לחצות את הרחוב הזה

בתחושה של הישג

כשבמרפסות, כרזות מזמן אחר

אני אוהב לוחות המודעות, אחת תלויה על השנייה

את החתולים שמתחבאים בין פחי האשפה

כן, אוהב לצאת בריצה מהירה לשום מקום ובחזרה

הכל מוכן, שום דבר לא אמיתי

זה כמעט מרגיש, אבל אני בחור עירוני 

אני אוהב את העיר, כאילו היא שלי

כדורים פורחים

אין יותר סוסים בקצה הרחוב

והילדים לא בונים יותר ארמונות בחול

כדורים פורחים מתפוצצים בשמיים

זה משפט טוב להכניס לשיר

אם הייתי רק כותב שירים

יושב בקצה של המיטה

מחכה שמשהו יגיע

אולי ינחת כאן במקרה

לא מכה, לא תקלה

משהו מהעבר כבר מבקש עתיד חדש

אין יותר סוסים בקצה של הרחוב

הנחמות הגדולות מתפשטות

אני בוחר לעצמי את הכיוון

עכשיו תורי להדליק אורות בחשכה

לגלות את מה שהפסדתי מזמן

נוסע בלי כוונה

שנים של מטרה עומדות עכשיו למכירה

ילדים יפים, נשים זרות

אני מתבלבל לפעמים, איפה אני ומה זה המקום

נקודת ציון כבר לא נשארת בזמן

על המפה כל הסימנים מציגים מלחמה

ישנתי עד מאוחר בשביל לקום מוקדם

החיילים נטשו

ילדים לא בונים ארמונות סתם
וכדורים פורחים מתפוצצים באוויר 

מביט על כדור פורח באמצע הפארק, הוא יתפוצץ יום אחד 

בינינו אין עוד מקום לטעויות

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות

ראיתי שירים נחתכים באמצע השורות

בקצוות, אנשים עוד ירקדו כל הלילה

ובינינו, אין עוד מקום לטעויות

אין עוד מקום לטעויות

האבק יורד לאט

כל הזריחות נשכחו לפתע

עוד מעט חוזרים אל עיר הקודש

לראות מה נשאר מהגיהינום הגדול

אולי לא נשאר שום דבר בעצם

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות

תלויים זה לצד זה בהליכה איטית מדודה

צחוק גדול הוא צחוק הגורל

ואנחנו לא נרקוד כל הלילה

בינינו, אין עוד מקום לטעויות

בקצה של הרחוב עדיין עומד אותו בית ישן

עברנו לידו מיליון פעמים, עדיין לא למדנו מי גר שם היום

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות

תגידי לי שזה לא נכון

בינינו אין עוד מקום לטעויות

בפורים הבנתי את זה פתאום 

משהו בינינו

ומשהו בינינו מתחיל לרעוד

כמו רכבת טובה שעוברת ליד הרציף

משהו בינינו לא מתפרק

רק זז לאט אל מקום אחר

ואנחנו מורידים את זה לאט

מורידים את זה לרחוב, מורידים את זה לנייר

לוקחים את זה לחדר שלנו

ומשהו בינינו מחובר עכשיו, קצת אחרת

לא מתפרקים, רק לוקחים נשימה

צוללים אל תוך המים העמוקים

אז משהו בינינו מתחזק

והמים מחליפים את המגע

הם עוטפים אותנו

וסוחפים את הגבול

משהו בינינו כבר לא שביר

הוא אמיתי ומחובר למקום אחר

תביטי במלאכים, משייטים מעלינו

תגעי בפנים , הן עצובות מתוכנו

זה לא אנחנו עכשיו

רק מציאות ובדייה

הסרטים נתנו לנו שיעור לא טוב

כמעט כמו הכישלון עצמו

והמציאות גילתה לנו כמה היא מרוחקת

אנחנו לא מסוגלים לרסק דברים

אנחנו לא מסוגלים ללכת לישון בעצב

משהו בינינו מתחיל לגעת בסוף אנחנו מתכנסים

תביטי במלאכים הם סביבנו

לא נחתוך להם את הכנפיים, לא נעצור את עצמנו פתאום  

משהו בינינו, מתחיל, רועד, אמיתי, משהו בינינו...