בקצה של היקום שלנו

בקצה של היקום שלנו

אין שדים שיכולים להפתיע אותנו

אין פנים עצובות שצריך ללטף

גם אצלנו הכל נע

בין משהו אמיתי לסרט אחר

עמדנו בזמנים

ראינו את המלחמה מתחילה

כשהיא נגמרה, אנחנו כבר הלכנו לאיבוד

שם ליד החיילים הנטושים

בקצה של היקום שלנו עוד נשאר מקום

לא תבקשי ממני להתפתות

גם באהבה שלנו יש קורבנות

מישהו בא, מישהו הולך

עם מה נהמר עכשיו

כל מה ששלנו כבר אבד מזמן

בקצה של היקום שלנו

אנחנו לא צריכים לפחד יותר

לא מאהבה, לא מסוף קרב

הרי יום אחד נעמוד מול המראה

נגלה את עצמנו עד שלא נעמוד בזה יותר

בואי אלי ותישארי

גם אני יודע לקחת אותך לסיבוב

בין החלומות למציאות

נצליח עוד להישאר

במקום אחד, בסיפור אחר

בקצה של היקום שלנו

אנחנו לא צריכים גדרות

אם נרצה ניפול, ואם נרצה

המילים לא יגיעו לסופן לעולם

אנחנו יכולים לנוע בין משהו אמיתי לסרט אחר 

בקצה של היקום שלנו עוד משהו יכול לקרות, אם רק נקווה לטוב

אם נתפשט עכשיו

אם נפשיט מעצמנו עכשיו

מחשבות ותחושות, זיכרון אחרון מימים שאינם

מה יישאר לנו לגעגוע

אי אפשר להימלט מהבטחות כתובות בדם 

אם נתפשט עכשיו

דרך הקצה של האור נוכל לראות את עצמנו

כמו שנבראנו לפני שהיה מאוחר להשתנות

כשנהיה גדולים נבין את משמעות הכוונה כשאין יותר לאן לחזור

יש במקום הזה משהו חזק

לוקח אותנו בסיבוב חד

ויש בחדר הזה תחושה מהעבר

לא מצליחים להתנתק, אי אפשר להתבלבל, השקר בתוך האמת  

אורות חזקים מסנוורים

ויש עיניים שלא יכולות לראות דבר  

אם נתפשט עכשיו

נצטרך לנקות את עצמנו מאבק

אם נתפשט עכשיו

הכל יהיה מכוון ליום אחד

שם הזיכרון חזק כל כך

מה נשאר לנו מכל זה, מה הוביל אותנו לצאת מכאן

אם נתפשט עכשיו

מישהו ידאג לסמן אותנו בצד

ואם נצליח לצאת מזה

לא יישאר לנו דבר להילחם עליו 

אם נתפשט מה יישאר מאיתנו באמת? 

החלומות הגדולים

אחרי שכתבנו את כל המילים

התפרקנו מחלומות שווא

כל מה שנשאר לנו לגעת בו

זו התקווה שהדלקנו בתוכנו, להאיר את לנו את השביל

כן, הבערנו את האש

בשביל להרגיש את עצמנו חיים

יש לנו עוד סיכוי אחד

לפני שמישהו יגיע ויכבה את האור

כתבנו את כל המילים, עצרנו את עצמנו לפני הסיום

ככה אנחנו יודעים, איך לשקוע ואיך לקום

לעולם לא נופלים עד הסוף

תמיד משאירים מקום לאש לבעור בתוכנו

תחלמי את החלומות הגדולים

גם כשהמילים הופכות קטנות

יש לנו עוד סיכוי אחד

בקצה, אנחנו תמיד יכולים לשמור לעצמנו מרווח

אנחנו לא ניעלם, גם לא במקרה

אנחנו לא נתפורר אם לא תהיה לנו סיבה

האש הרי בוערת בתוכנו

זה החלום שלנו

אנחנו יכולים להיות עם מילים קטנות אך החלומות יהיו גדולים 

לא הגענו לכאן במקרה

ובאמצע הדרך, כשהרדיו הפסיק לנגן שירים

עצרנו את הרכב וירדנו

הבטנו סביב, על הרים שמאפילים על חופים קרובים

אנחנו לא הגענו לכאן במקרה

לא ביקשנו להיות ניצולים

לא ביקשנו שמישהו ייגן עלינו

ראינו מרחוק את החיילים, מסתדרים בשורות

המספרים עלו, ואנחנו לא יכולנו לעשות את החישובים

עוד מעט נרגיש את זה שוב

כמו דקירה של מחט בלתי נגמרת

התמונות צפות באוויר, אנחנו יכולים רק להסתכל עליהן

מקווים שמישהו יעיר אותנו, במקום זה ביקשו מאיתנו להתקדם מהר יותר

הרדיו הפסיק לנגן שירים

המילים הפכו לא חשובות

את לא התפללת יותר, ואני לא אמרתי דבר

לא הגענו לכאן במקרה, אל חופים נטושים וציפורים שנודדות בין ההרים  

פתאום נעלמו החיילים, נעלמו גם הילדים עליהם הם שמרו

נשארנו לבד מול הרים גבוהים שהאפילו על החופים

מבקשים מאיתנו לא לראות את האופק

הרי לא הגענו לכאן במקרה

הקווים התפוגגו

לא נשארו סימנים

אותות האזהרה שיצרנו עדיין מגנים עלינו

מי יספר לנו שזה לא אמיתי

ובינתיים מה?

הרדיו הפסיק לנגן שירים

אז נשארנו לבדנו מול הרים שחוסמים את האופק

יכולים להתנחם שלא הגענו לכאן במקרה 

לא הגענו למקום הזה במקרה

מול הרדיו

פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו מול הרדיו 

מקשיבים לשירים, שכחנו את המילים שלהם

פתאום אנחנו מביטים במראה

ולא מזהים יותר את הפנים שמביטות אלינו

כל התמונות פזורות עכשיו על השולחן

פעם היינו נשרפים בלילות

היום אנחנו מתעוררים לפני עלות השחר

עם התלבטויות שחותכות אותנו בקצוות  

אי אפשר עוד להבין איך זה נגמר

אנחנו רק מנסים להשלים פערים

שלא נצא מהמשחק בבת אחת

לפני שייגמר הסיבוב האחרון

פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו עם מחשבות לא תלויות

נגיעות שלא ידענו להגדיר

אנחנו לא יודעים אם אנחנו שמחים, אולי רק נאחזים  

הדלת כבר פתוחה, מתי נעשה את הצעד הבלתי נמנע

פעם ידענו לצאת למסעות, טיולים בגבולות של העולם  

אי אפשר לשכוח לאן הגענו

היום אנחנו חוזרים משם

עייפים מזיכרונות

כל מה שאנחנו מבקשים זה לצלול במים עמוקים

לא להקשיב לרעשי הרקע

אולי אנחנו יודעים את מה שמעולם לא הסכמנו להקשיב לו

ואולי זו רק טעות של הזמן, אז איך יכול להיות שאנחנו כאן עכשיו 

פעם היינו אחרים והיום אנחנו מה?

קראנו בספר

וקראנו בספר ההוא על כל הדברים שלא עשינו וכבר לא נעשה

לא היו לידינו מראות שייראו לנו איך אנחנו נראים באמת

יכולנו לזכור את המבט, לדמיין את הידיים

אך יש דברים שאי אפשר להבין  

עבר כל כך הרבה זמן מאז

והיום אנחנו רחוקים מקו החוף

אך אנחנו לא מפליגים לשום מקום

פעם עוד ידענו לזהות את כיוון הרוח, ידענו עד לאן היא תנשב

השיער כבר הלבין, המחשבות הצטננו

החלומות הגדולים נפלו במספרים

נשארנו רק עם הספר והדמיון

את כל השאר נשחרר כשיחלפו הימים

אין כאן מחילה על הדבר האמיתי

אין כאן תשובות לשאלות שלנו

אנחנו לא מחפשים הרבה

רק משהו שיעצור את המחוג לפני שנשקע

קראנו בספר אך לא למדנו שום דבר

אין כאן מראה שתציג אותנו לעצמנו כמו שאנחנו

הרי מי אנחנו בכלל?

שיער לבן, חלומות גדולים, ילדים שאינם, מבוגרים שלא עשו את הצעדים הראשונים

ועבר כל כך הרבה זמן

לא ברור ממתי, לא ברור לאן

הרוח כבר חלפה, הסירות נעלמו

קו החוף לא קרוב, אז למה שלא נשוב? 

ואולי לכל אחד יש ספר משלו, בו הוא קורא את הסיפור שלו