ככל שחולפים הימים
אני חוזר להיות ילד
שוכב על מיטה מפוחד
סופר ימים שלא
יחזרו
ככל שחולפים הימים,
אני שוב מתגונן
קרבות שלא ידעתי
להסביר
קווים נעלמים ברקע
אין לי יותר מה
למסור, אין לי יותר מה לתת
ככל שאני מתקדם
הולך אחורנית
בתנועות חדות, אל עבר קו הסיום
ככל שחולפים הימים
אני מרגיש מותש
לא יודע אם אלה
דמעות או דם
לא מצליח להבין מה
אני אמור לומר
חוזר להיות ילד
ובלי שום הגנה
כמה מיטות, כמה
חדרים
וילונות שקופים,
תגים על הידיים
אני שוב ילד
שמתבונן בציור ולא מצליח להבין
איפה מתחילים
הקווים, ואיפה הם נגמרים
לא יודע אם אלה
דמעות או דם
השדים שבתוכי, לא
מפסיקים לרוץ
ניצחתי את חלקם,
אחרים נשארו עומדים
עכשיו אני שוקע
בתוך הקירות
נופל אל תוך הבורות
חוזר להיות ילד,
בין הוילונות
אותה מחלקה, אותה מיטה, שוב ושוב ילד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה