כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות נשים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נשים. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 30 באפריל 2014

אני לא יכול להיות הגבר שלך

אני לא יכול להיות הגבר שלך
את לא צריכה אותי בשביל להיות אישה
יש בך מספיק מכל דבר שאת רוצה
ואם יש סימנים זה בטח לא זר
אל תחפשי אותי כאן, אל תחפשי אותי עכשיו

אני לא יכול להיות הגבר שלך
גם אם אנחנו קרובים מרחק נגיעה
יש בך מספיק מכל דבר שאת צריכה
אם יש בינינו סימנים
הם ייעלמו עם בזמן

יוצאים החוצה בתחושה של ניצחון
חוזרים הביתה עם ידיים על הראש
אני לא הגבר שאת מבקשת
אל תדחפי את זה לקצה,
בסוף ניפול ולא נצא מזה

במכונית גדולה חוצה את העיר
חלמתי שזה קרוב , עכשיו זה מפחיד
עומדת בצד מביטה עלי
אני לא צריך להזדהות את מכירה אותי כבר
אני לא יכול להיות הגבר שלך

להביט כל יום על מדדים
לראות מספרים עולים ויורדים
להבין כמה אנחנו רחוקים
דפיקות לב לא ברורות
אני לא רוצה להיות האיש הזה מהתמונות

מביטה עלי במרחק נגיעה
ככל שאנחנו מתקרבים כך זה משתנה לאט
אל תספרי את הזמן יקירתי
השמיים מתפרקים ואנחנו מסתגרים
אני לא יכול להיות הגבר שלך, את לא צריכה אותי בשביל זה  


ואם למישהו יש בראש את רון דרייפר זה על אחריותו

יום שישי, 28 במרץ 2014

הגבר שלך

ראיתי אותו מחזיק בידית של המזוודה
ואז נשען על כסא המושב בכבדות
דרך משקפי השמש הוא השקיף אל הנוף הנע
הסתכלתי עליו וחשבתי על הגבר שלך
איך באמצע הלילה כולנו דומים

שתית כוס קפה ותקעת מבט בדמויות שנעו מסביב
לא הבנתי אם את מנסה לרמוז או לספר בשתיקות
סיפורים שאחרים כותבים במגוון מילים
הגבר שלך לא החליף מילה עם הנוסעים
הפלאפון שלו רטט, אבל את נשארת כמו שאת

שיחקתי עם הכפתורים, חיפשתי במה להעסיק את עצמי
לא אמרת מילה כשהמלצרית שאלה אם תרצי עוד משהו
בינתיים , הילדים ברחבה רכבו על אופניים
כמה מהם עשו עסקאות חליפין על דברים קטנים
ואני חשבתי, כולנו ילדים ומבוגרים בו זמנית רק התפקידים משתנים

הגבר שלך קם מהמושב ועמד מול הדלת
אף אחד לא עצר ושאל אותו לאן
לא היה לו כובע ומעיל כמו בסרטים שאת אוהבת
שום דבר לתת או להצהיר עליו
הבטתי בו מלא געגוע לדברים חסרים

לא אמרת לי מה יש לו במזוודה
רק לגמת מהקפה ונתת לי לחשוב
רציתי לספר לך על האישה שלי
לא חשבתי שזה יעשה לך טוב
שתקתי ונתתי לך לחשוב


הגבר שלך ירד בזהירות , פנה ימינה בשביל המוביל מהתחנה
נהגי מוניות חיכו בכניסה לכל מי שיצא
ראיתי אותו נכנס אל אחת מהן ונוסע
קמת מהכיסא ויצאת מבית הקפה בלי לשלם
בדיוק באותו רגע האישה שלי התקשרה לשאול מתי אני מגיע 


סיפור קצר על גבר שאיננו ואישה שישנה