כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון

יום שבת, 31 במאי 2014

היכן תחכי

תאמרי לי היכן תחכי
בסוף אני אגיע
 זה ייקח יום, שבוע או שנה
את יודעת בסוף אני אגיע 

אורזת את התיק לאט 
לא שוכחת לשים קופסת סיגריות בכיס של המכנס
משקפי שמש תלויים על החולצה
אל תשכחי לקחת את כל המסמכים שלך

תאמרי לי היכן את תחכי
בסוף אני אגיע
שלם או פצוע, מלא בבדידות עצמית
זה ייקח כמה שייקח , רק תחכי

כבר שכחתי הכל, לא שמרתי שום דבר לעצמי
שתיקות והליכות ארוכות
את שומרת לעצמך טעויות נאמנות
עכשיו תורך להתרגל לבדידות הזאת

כולן הפכו לאימהות רק אנחנו עוד ילדים
הסוף הטוב כבר קרוב
את עולה למונית, אומרת "סע" ומביטה על הנהג דרך ראי
תאמרי לי היכן תחכי

מקשיב למוזיקה ונרדם על הספה
בחוץ כבו האורות, השומר חזר לצריף 
בחדר קטן הכל נסגר
כמו תמיד במילים של מישהו אחר

תאמרי לי היכן תחכי
בסוף אני אגיע
זה ייקח יום, שבוע או שנה
את יודעת בסוף אני אגיע  


את יודעת , בסוף אני אבוא 

שיר של עגנון

ראיתי אותך ישנה
בזמן שהתעוררתי מחלום על סיפור של עגנון
הבטת עלי מתוך שינה
לא יכולתי לנחש
חשבת שיש כאן משהו שונה

פעם הייתי כותב את המילים
אחר כך מחפש משמעויות
היום החלומות לא אומרים לי דבר
אז יוצא מהבית ונוסע רחוק
למצוא לעצמי מקום

ראיתי אותך ישנה
ובחלום היה שם משהו אחר
בתיכון הקשבתי לכל מילה
קראתי את הסיפורים של עגנון וחשבתי
איך נראה העולם נוכח מבעד למילים

גם אנחנו נוסעים ושותקים
בכבישים לא מסומנים
בין הבתים שלנו לאלה של אחרים
ואת כל כך יפה ולא ברורה
נשאר לחכות לך

רעש גדול מתחיל מלמטה
ועולה ועולה ,עד שאי אפשר לפשט אותו יותר
הזמן, התקופה, היופי שבכל זה
את נשארת לישון מאוחר
בזמן שאני שוקע בעצבות כמו בסיפור ההוא של עגנון  


מהתיכון ועד היום, עגנון

יום שישי, 30 במאי 2014

לא מקום ללוזרים

אנשים חלפו מול העיניים שלנו
לא יכולנו לגשת
הידיים התארכו
אבל לא הגיעו מספיק קרוב למה שרצינו

התיישבנו על ספסל בקצה
אמרת לי שזה לא מקום ללוזרים
אז נשארנו שם כמה שעות
רצינו להבין איך זה קורה

המוזיקה ניגנה חזק
בינתיים נותרו לנו שאריות של געגוע
לדבר שלא הבשיל עדיין
משהו שלנו חמק מאיתנו

אמרת שזה לא מקום ללוזרים
וביקשת ממני לא לספר לך
על המצב כאן, על מה שקורה שם
כשאת מפחדת, את רצה רחוק מכל דבר

אנשים באו והלכו
תיקים נזרקו בכל מקום
מסתכל על עצמי קרוב ורחוק
בינתיים תראי, אני כותב לך שאריות

אמרת שזה לא מקום ללוזרים
תביטי עלינו ותראי כמה אנחנו דומים
גם אצלנו יש סימנים על הידיים,
הן לא מגיעות מספיק קרוב למה שאנחנו רוצים 


זה לא מקום למפסידנים כאן אלא רק לחזקים ומנצחים, לצערנו 

יום רביעי, 28 במאי 2014

מגירות

פוליקר ברקע
עוד מעט הכל נסגר
משרבט בעט משהו
לפני שהוא ישכח

מוציא מגירות מהשידה
מתיישב על הרצפה
מרוקן אותן
פיסה אחר פיסה

פוליקר ברקע
מחברות עם סיפורים
לכל אחד יש חיים
שהוא הופך למשהו אחר

כל כך הרבה כאב בדרך אל האושר
כמו איים קטנים שמאיימים להטביע את הים
אין לו סירות הצלה
על החוף בנו בתי הארחה , הם תמיד סגורים בשיא העונה  

רואה איך אחרים עוצרים לחפש סימנים
והוא עם פוליקר ברקע
מסדר את הכרטיסים הישנים
עוד מעט הכל מתחיל

מפחד להישאר מאחור
לתת לשעון לנצח בנקודות
הפחד הזה משתק מבפנים
מנקה את הזיכרונות ונשאר עם האיים שלו

פוליקר ברקע
עוד מעט הכל נסגר
יושב על הרצפה, חופר במגירה אחת
אם יהיה לו זמן יעבור אל השנייה 


לכל אחד יש את הפוליקר ואת המגירות שלו

יום שני, 26 במאי 2014

אגדות ילדים

כשאגדות הילדים מתחילות
את נכנסת לתוכן ונעלמת
בזמן שאני נאבק בפינה
הקנאה לא מתפוגגת, הרגלים לא משתנים
כל מה שאומרים נכון

עוצם את העיניים
מדמיין נסיעה על כביש מהיר בשיא הגשם
שבדיה אולי מקום רחוק אחר
אוהב להקשיב למוזיקה כשאני בתנועה
אי אפשר לדעת אם בחוץ זה חי או מת ומה הכוונה

אגדות הילדים ההן מקבלות אותך באהבה
בזמן שאני נאבק בפינה
אם את אמיתית
אז איך זה שאת כל כך רחוקה
במבט ובשתיקה

כבר לא מדליק סיגריות כשמאחור
לא יוצא לשבת במרפסת
עם כוסית של ויסקי ותחושה להביס
אגדות הילדים שלך לא מספרות שום דבר חדש
אבל את נמשכת אליהן בלי כוח

מדמיין נסיעה על כביש מהיר בשיא הגשם
שבדיה או מקום רחוק אחר
בינתיים עוצם עיניים
נכנע לשתיקה שלך אחר כך למבט
הקנאה, ההרגלים, כל מה שאומרים נכון


בשבדיה וגם כאן, כל מה שאומרים נכון

יום שבת, 24 במאי 2014

בוקר מושלם

בתחנה יש רעידות
הרכבת חולפת אנשים משתנים בזווית העין
עומד בצד ומביט על פנים שמחות
זה בוקר מושלם, האושר בהתגלמותו

את מחזיקה את התיק קרוב לגוף
מסיעה מזוודה , אין לי שום קלישאה בשבילך
ולך אין חיים שלמים לפרק
רק האושר בהתגלמותו

פעם לא האמנו בדברים הטובים
ואז קראנו בספרים שיש חיים אחרים
התחנה רועדת, הרכבת יוצאת
זה בוקר מושלם, האושר בהתגלמותו

בבית הקפה הקטן ממול
זקנים וצעירים
שותים וקוראים
חדשות ועניינים

תספרי לי איך זה מרגיש
כאן בצד השני
זה בוקר מושלם
האושר בהתגלמותו

כשתגיעי, אני אביט מהחלון
לראות אנשים חדשים
ובינתיים הנוף יתגלה בשבילך מחדש
זה בוקר מושלם, האושר בהתגלמותו


יש בקרים כאלה גם, לא?

רחבה

יצאנו לרחבה, ראינו ילדים בלי בית מתחברים אחד עם השני
הם שיחקו, קיללו  
ואנחנו ישבנו בצד
מדי פעם דיברנו, מדי פעם שתקנו
ובין לבין הפנס סנוור אותנו בחשכה

ברחבה הזאת אין ריקודים
ובצד השני שלה אין נהר
אי אפשר לראות סירות שטות ממקום למקום
רק ילדים בלי בית מתחברים ביניהם
ואותנו מדברים, מדי פעם שותקים  

סיפרת על העבודה ואני חשבתי
איך מצאנו את עצמנו כאן
בין המילים אני כותב שירים
את מציירת את הפרטים הקטנים
והילדים כאן משחקים

ברחבה הזאת אין ריקודים
ובצד השני שלה אין נהר
ילדים בלי בית רצים במהרה
מקללים וצורחים
אנחנו יושבים בצד מדברים ושותקים

פעם הייתי יוצא לכאן
מדליק סיגריה , מעביר עמודים
יום אחד הפסקתי אבל אנחנו עדיין כאן
יושבים בצד מביטים על הילדים
חושבים איך מצאנו את עצמנו ביניהם

ברחבה הזאת אין ריקודים
ובצד השני שלה אין נהר
סירות לא מפליגות לשום מקום
רק ילדים בלי בית מתחברים ביניהם
ואנחנו כאן יושבים בצד


גם לילדים בלי בית מגיע להתחבר  

יום רביעי, 21 במאי 2014

מתים לאט

עברתי ליד בית החולים
חשבתי שאפגוש אותך ליד השער
בסוף נשארתי לבד מול הבניין
לא ידעתי אם להיכנס או לצאת

גם מזיכרונות כאלה מתים לאט
אומנם לאט אבל זה יותר כואב
הבטתי למעלה לראות את קצה הבניין
נוגע בשמיים וחוזר לגובה הטבעי

אין כאן ממלכות ואין מלכים ומלכות
עברתי ליד בית החולים
רציתי להיכנס , לבדוק אם אנחנו עדיין שם
כל יום אני נכנס ויוצא ממחלקות נטושות

לא עצרתי לרגע
לא חיכיתי שהרופא יקרא לי
חיכיתי רק לך ליד שער בית החולים
בסוף נשארתי לבד מול הבניין

הבטתי למעלה לראות את קצה הבניין
נוגע בשמיים וחוזר לאט אל הגובה הטבעי
הזיכרונות הורגים לאט
ומחזירים אותנו אל החיים

חיכיתי לך בפתח הבניין
לא אמרת שתבואי, לא אמרתי לך מתי
רק חיכיתי לשמוע קולות של רופאים קוראים בשמי
בסוף נשארתי לבד ליד שער בית החולים  


כל יום אני מחכה שם ולעיתים רק במקרה, לפעמים מזיכרון 

יום שלישי, 20 במאי 2014

נספרים ומתפרקים

ואת לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה
אני נשאר מול המסך
מחכה שמשהו יתחיל והכלבה מביטה בי בינתיים
לא מקנאה או מצער רק בדידות
ואת לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה

הבטחנו פעם שלעולם לא נגיע אל הקו הזה
איפה שההורים שלנו נכשלו תמיד
אנחנו כבר למדנו שזה לא משנה
נספרים ומתפרקים, הדברים שאנחנו עושים הם שמכריעים אותנו
הסיפור הזה שאנחנו מספרים, תמיד מתחיל בנקודה אחרת

את לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה
יושב מול המסך וכותב מילים בלי הפסקה
ילדים משחקים במגרש ליד אני שומע את הקולות
יש שם קללות וכאן בחדר שקט
הכנתי לך ארוחה ושטפתי כלים

כשתבואי אולי נדבר
בדידות קפואה, מבטים נמשכים
אנחנו נספרים ומתפרקים , הדברים שאנחנו עושים הם שמכריעים אותנו
איפה שההורים שלנו טעו
אנחנו מושכים את זה לכל הכיוונים

פעם, באיזה ספר או סרט ישן
האישה זרקה לחלל האוויר
הבדידות הכי גרועה מגיעה בשיא האהבה
ואז נפלו כל הקלישאות, נשארנו לבד
ואת לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה

כשתבואי , אולי נדבר
אחר כך סרט, אני אירדם
אתעורר באמצע הלילה ואת תביטי עלי
שאלות בלי ספק, מבטים ממושכים
בדיוק במקום בו ההורים שלנו נכשלו


 במקום בו הם נכשלו, אנחנו מנסים להתקיים, זה כל הסיפור

יום שני, 19 במאי 2014

תלמדי אותי לחיות

תניחי אותי כאן לידך
תלמדי אותי לחיות בלי להיעלם
הסודות הגדולים שאת שומרת לעצמך
תספרי לי את כולם
בלי להסתיר דבר

יש חתכים במקום עור
ועיניים עצובות, שרואות את הכל
תלמדי אותי איך לחיות
בין גשמים לברקים בלילות אפורים
אני שוב מחכה לצללים, שייקחו אותי אליהם, איתם

תבואי אלי גם את
את הרי כאן לא במקרה
תלמדי אותי לחיות בלי להתגונן
אני לא צריך את החומות ולא את השומרים
תעמדי עכשיו איתי, במקומי

יש גוף רעב וידיים ארוכות
עיניים עצובות שרואות את הכל
תלמדי אותי איך לחיות
בין דרכים למסלולים וימים קצרים
אני שוב מחכה שיבואו הצללים וייקחו אותי אליהם, איתם

תשעני אותי על קירות חזקים
תציגי בפניי את דמויות נסתרים
כן אני רוצה שתציירי בשבילי,
מקומות שאי אפשר להסתיר

לא צריך יותר כרטיסי יציאה
גם לא את היד שעוזבת לאט

תלמדי אותי איך לחיות
בלי לפחד מגבהים ומקומות נמוכים
אל תעלמי לי פתאום
רק תניחי אותי לידך
תהיי איתי כאן, עכשיו ,במקומי

יש רגליים כואבות ופנים שבורות
עיניים עצובות שרואות את הכל
תלמדי אותי איך לחיות
בין בתים לאנשים ושעות אבודות
תבואי אלי עם הצלילים, תיקחי אותי אלייך, איתך 


זה עוד ניסיון ואת חייבת לעזור 

בדיוק כשמשהו נגמר

ובנקודה בה הכל נגמר
או מתחיל מחדש
את עומדת שם ומביטה עלי
מבקשת תשובה או יוצרת קסם בעצמך

אני מביט בשעון
לראות איך חולפות שנים
ועם כל דקה שחולפת
את משתנה , אני לא משנה תנוחה

הכל תלוי בתנועה
אומרת ורוקדת במבטך
ובנקודה בה הכל נגמר או מתחיל מחדש
הקסם הוא מה שאת יוצרת בדרכך  

לפעמים אנחנו עוד נפגשים
באמצע החיים
בין דלתות סגורות לרדיו שמנגן ומשדר חדשות
אז אנחנו יכולים לאחוז ידיים ולרקוד כמו היינו שם תמיד

כן, מביט בשעון
לראות איך חולפות בינינו השנים
ועם כל דקה שחולפת, כל שנייה שחומקת
את משתנה ומשנה כל כך הרבה

אני אמרתי כל כך הרבה מילים
איך את יודעת לאחוז בהם , להחזיק אותם חזק
ואני בתגובה תופס חזק את הקסם שלך
כן בדיוק כשמשהו נגמר, בדיוק משהו מתחיל מחדש


משהו נגמר , משהו מתחיל ושנינו עומדים באותו מקום