הכל מקרי

אספנו את הדברים שלנו במהירות

יצאנו החוצה

האישה הזקנה ראתה אותנו ולא אמרה מילה

פעם היינו מדברים איתה, נכנסים אליה הביתה

היא היתה מגישה לנו קפה ועוגה

הדלקתי את האור בחדר המדרגות

את פחדת ששכחנו את הדברים החשובים

אני לא זכרתי מה הבטחתי לך אתמול

מילים התנגנו לי בראש, שירים של אחרים

אני כבר לא מקשיב למוזיקה, רק שיחות מקריות וסיפורים

הכל מקרי, הכל מקרי, הכל מקרי

לא מאמין יותר למילים, לא מנסה להבין את סוף המשפטים

ואת, לא מבטיחה לי דבר

אם תהיי פה מחר

הכל הרי מקרי כאן

נכנסנו לרכב, נסענו במהירות

ברמזורים אדומים , הרגל רעדה על הגז , מוכנה

את שתקת והרדיו ניגן

באמצע דיווחים על מהומות ממקום אחר

הכל בסוף מקרי

גם הזרות שלנו, גם הדרכים

בסוף הרי נפגשים

הכל מקרי

הכל מקרי, הכל מקרי, הכל מקרי

לא מאמין יותר למילים, לא מנסה להבין את סוף המשפטים

ואצלך זו תמיד כוונה ברורה

את מושיטה לי את היד ומסמנת , תחנה בצד

באמצע שום מקום, מביטים על השדות

שני חקלאים עומדים בצד ונחים

פתאום את אומרת, הכל מיותר

בוא נחזור, נתחיל מהתחלה

ואני חושב, הכל מקרי

גם הזרות שלנו, גם המקרים

אנחנו לא ננסה לתקן דבר

השכנה הזקנה תחכה לנו עם קפה ועוגה

הכל מקרי, הכל מקרי, הכל מקרי

לא באמת צריך להסביר שהכל כאן מקרי , נכון? 

אמיתיים

כל הערב נסענו הלוך ושוב

בלי להוציא מילה

מחשבות התכנסו בתוכנו ועזבו בשתיקה

לא חשבנו מה אנחנו רוצים בכלל

כל המילים שהוצאנו לפני כן לאור

נשארו בחשכה, מחפשות הסברים

ורק אנחנו נסענו הלוך ושוב

לא עוצרים ולא חונים

מדי פעם שלחת יד ובין לבין מבט

יכולתי לרגיש את החולשה שלי

כמה שאת רגועה , גם שהכל בורח לצד
הדלקתי רדיו להקשיב, אולי אנחנו שם מתמודדים


זיכרונות וגעגועים נשרפים לאט
אני לוקח איתי רק את המכתב שכתבנו מזמן
מביט עלייך דרך המראה
ואורות של חלונות ראווה שמוכרים הכל נכנסים לי לעיניים


נוסעים הלוך ושוב כל הערב
זוגות חוזרים הביתה
בתי הקולנוע מתרוקנים מאדם
עוד מעט העולם יהיה שלנו לבד


דמיינו סרטים גדולים
היינו כוכבי יחיד
אבל בדרך משהו קרה
הסרטים נעלמו, המציאות חזרה בלבוש מקביל


לא מפרשים, לא מסבירים
נוסעים הלוך ושוב עד הסוף
מילים כתובות אצלי בראש
כשנגיע, אספר לך איך זה מרגיש לכתוב


את מלטפת את פניי
מעירה הערות על קסמים
אחר כך שואלת אם אנחנו אמיתיים
את באמת מחכה לתשובה


אנחנו עושים את הדרך הזאת הלוך ושוב
מהנקודה הזו להתחלה ובחזרה
כמעט כל ערב מחדש
עד שאנחנו עוצרים בבת אחת


את שואלת אם אנחנו אמיתיים
מביט על השעון
זה לא יכול להיות דמיוני
גם לא פחות או יותר, אפילו לא חלקי


כל ערב נסיעה דומה, הלוך ושוב כשרק אור של חלונות ראווה מאיר אותנו 

סופר מילים

אל תעזבי אותי

אל תעזבי, לא עכשיו, לא בכלל

כשהרוח נושבת חזק אל תוך החדר

וטפטוף מים עדין שוטף את הזמן שנותר

עומד על הרציף

מחכה שזה יתחיל

אל תעזבי עכשיו, לא בכלל

כשהסימנים מראים שיש לנו מה לנצח ומה להפסיד

בלי סיגריות,בלי מטבעות

הטלפון לא מצלצל בכוונה

אל תעזבי אותי, לא עכשיו, לא בכלל

כשאין לנו לאן ללכת מכאן

מביט על הקירות

עוצם את העיניים

מדמיין את הכתובת נמחקת

אל תעזבי עכשיו, אל תעזבי אותי בינתיים

אני אף פעם לא יודע

אם אני סופר או כותב את המילים

והן עומדות ברקע מחכות לתורן

לפני שהשיר יוצא לעולם

עומד בצד

המשחק כבר התחיל

הרוח נושבת

ואנחנו מסתתרים מהגשם, נסחפים בזמן

תסתכלי עלי

פתאום אני שוב מתרגש

כותב כמה מילים, ונסחף עד לנקודת הסוף

אל תעזבי אותי עכשיו פתאום

אני אף פעם לא יודע

אם אני סופר או כותב את המילים

והן עומדות ברקע מחכות לתורן

לפני שהשיר יוצא לעולם

איתך אני שוב מתרגש
כשלב כבר לא מגיב יותר
הוא הרי נשרף בחשכה
אל תעזבי אותי, לא עכשיו, לא בכלל 


זה הפחד הנצחי, אין פחד גדול מזה אז בינתיים סופר מילים 

להתרסק אל שירים של מישהו אחר

אחזתי ביד שלך

בלי שהבטנו זה בזו

פחדתי כל כך

שנרגיש זרים

ידעתי שברגע אחד

הכל יכול להשתנות לתמיד

את תעצרי כאן

אראה בתנועות של הגוף שלך

שאין טעם להמשיך ללכת

אני אעצור מונית ואמשיך לבד

אבל לא אמרתי לך כלום

אנשים מתאהבים מהר מדי

אנשים מתרסקים אל תוך שירים של אחרים

אנחנו לא מחפשים מלאכים משלנו

לא רצינו לבנות חומות שיגנו עלינו

מחלונות הראווה, ראינו

איך החיים נראים בצד השני של האור

את לא דיברת איתי

לא על כיכרות מלאות אדם

ולא על בתי קפה, שם מצאת את עצמך

שוב ושוב באותה התנועה

אני לא ביקשתי לספר לך

על לילות אבודים בחדר קטן

ואיך הבטתי בגברים ההם

רציתי להיות כמוהם

לקחת אותך בידיים

ולרקוד איתך כל הלילה

עד שיעלה האור הראשון

עד שיצאו האוטובוסים שוב מהתחנה

אבל לא חשבתי על זה, לא אמרתי לך כלום

רק אחזתי ביד שלך

פחדתי שנרגיש זרים פתאום

פחדתי שזה ייגמר, ולא תהיה לי סיבה

אני מוכן להישבע

אם תרצי לעולם לא אלך

אם תבקשי, לעולם לא אתן לך ללכת

רק נתהלך ברחוב

נביט על אנשים אחרים

ונשאל את עצמנו

מה הפריד בינינו לבינם

הרי כמו שאנחנו זרים עכשיו

יכולנו להיות שייכים להם

אחזתי ביד שלך

ופחדתי שתשאלי אותי, מה קרה

בשנייה אחת

יכולנו להיות זרים

יכולנו להתרסק

אל תוך שירים של מישהו אחר

שיר ישן על זרות , בדידות, ופחד בלתי נגמר 

בדרך לצפון

בדרך לצפון בכבישים פתוחים

בין ערי תעשייה ישנות לקיבוצים ריקים

נוף נעלם בשמיים הקפואים

ואת אוחזת בהגה,  אני נשען לאחור

חושב על כל הספרים שלא אכתוב

על מפעלים נטושים ופועלים מובטלים

מחשב שורות, מדמיין איך זה לכתוב אותן

בדרך לצפון, משאיות משתלבות בתנועה, תיזהרי

את שואלת מה קרה

אני עונה בשאלה

כל המילים מתחבאות מאחורי הפינה

בדרך לצפון, ראינו מה הפסדנו כשנשארנו מאחור

מכוניות דוהרות , מכבישי אמריקה ועד לכאן

בלב הצפון ראינו בתים קטנים מסודרים בשורה

תהינו מי נמצא מאחורי הקירות

מי ששם אמיתי, אנחנו כבר לא

עצרנו בתחנת דלק , ואני הבטתי סביב

לאן הולכים האנשים מכאן,

אולי הם עושים את אותה דרך כמוני

כשאת חזרת, ידעתי שאת הדרך הזאת עושים רק פעם אחת

זה לא געגוע למשהו שלא היה קיים

הרי לא נגענו בו אף פעם

ואולי זה מעולם לא קרה

רק אנחנו נשאבים פנימה, נסיעה לכיון אחד

בדרך לצפון המשכנו לנסוע

חשבנו שנגיע בזמן

לא ידענו שבסוף יש גבול

לקחנו את הפנייה, אולי צדקנו בכל זאת

אני חושב על הדרך, את חושבת על מה שנשאר

מתעקשים כמו ילדים שמבקשים להיות מבוגרים

וסביבנו מי יבין אותנו עכשיו

בדרך לצפון, גם השמיים קפואים עכשיו 

נסענו לצפון, ככה זה הרגיש ... 

כל מה שאת רוצה ממני

כל מה שאת רוצה ממני

כל מה שאני רוצה ממך

בסוף הכל נגמר במשפט בודד

אותו אפשר לשמוע אחרי שמנקים את הדם והלכלוך

כל מה שאת רוצה ממני

כל מה שאני רוצה ממך

מרמים בכל הדברים הלא נכונים

ממשיכים עד שמגלים את הדבר הנכון

על השולחן, בקבוק של וויסקי

את לא שותה , ואני מזמן הזדקנתי

זה בא במהירות, או אולי לאט

אני לא זוכר, אם זו התוכנית השלמה

כל מה שאת רוצה ממני

כל מה שאני רוצה ממך

נאמנות מילה ועוד מילה

יש לנו דרך ארוכה, כולם אשמים באותה מידה

מתבגרים לאט, היית מאמינה

בין אתמול להיום כבר שכחנו את המילים

אז לא דיברנו מאז

כל מה שאת רוצה ממני, כל מה שאני צריך עכשיו

בחדר לא השארנו דבר

האור נכבה מעצמו, ורק אנחנו מחפשים את האגם

כמו בספר ההוא, אולי משהו קרה

מרמים בכל הדברים הלא נכונים

בשורה התחתונה, זה מה שנחשב, מה שאת רוצה ממני , מה שאני רוצה ממך 

למה את לא מדברת איתי

יש גם ימים כאלה

כשאני מביט מהחלון ואת לא מדברת איתי

חושב מה היה יכול לקרות, אם היינו נוסעים בשבת אל מחוץ לעיר

אולי היינו עוצרים קרוב למגע,

חמקמק , אבל הוא לא היה מונע מאיתנו להרגיש

תביטי על אורות העיר ואספר לך איך זה מרגיש

להתמכר בעיניים עצומות, להתאהב בטיפות של חיבה

מוגשות לנו עטופות בשתיקה

יש גם ימים כאלה

למה את לא מדברת איתי עכשיו

רוצה להתקרב אלייך, קחי את זה קרוב

בסוף הרי ניפגש בקצה של העיר

בסוף שבוע או ביום רגיל

שם נוכל ללכת לאיבוד, שם האורות יתחלפו מהר

יש גם ימים כאלה, למה את לא מדברת איתי על זה

אני כותב את המילים עכשיו ומדמיין אורות צהובים על כביש חשוך

יש אפלה על ההר, וגם בפנים במקומות ההם

משם לא נוכל לזוז

את הלב השארנו על המגרש

וחזרנו הביתה מובסים

תביטי עכשיו על הרחוב

אף אחד לא נותר שם, רק שניים עצובים

אין להם שיר פרידה, רק מילים ושתיקה

יש גם ימים כאלה את יודעת

למה את לא מדברת איתי עכשיו

נושמים בכבדות, מביטים לצדדים

מול משקפי השמש, כולם נעלמים

הכל דומה, הכל שונה

אני לא מצליח להבחין בפרטים

יש גם ימים כאלה

רוצה להתקרב אלייך

קחי את זה קרוב

בסוף הרי ניפגש בקצה של העיר

איפה שמותר לנו ללכת לאיבוד

אם רק ניסע בסוף שבוע או בכל יום אחר

יש ימים כאלה,

אנחנו מתקרבים אליהם בסערה או בעדינות

אני מביט מהחלון, חושב לאן אנחנו יכולים לצאת

יש גם ימים כאלה את יודעת

למה את לא מדברת איתי על זה

יש ימים כאלה, אני מניח שאנחנו צריכים להתרגל או להסתדר 

ספר פתוח

נסענו לחפש מקום

רציתי שתהיי מאושרת

מכל הדברים שעברנו

עכשיו אנחנו מתקרבים

בבית השארנו ספרים פתוחים

כשנחזור , נשב ונקרא

אולי נבין, מה אנחנו בעצם אומרים

את שוב תספרי לי על חלומות ילדות

לא סיפרתי לך איך אתמול ברכבת

הקשבתי לשיחות של אחרים ולא הרגשתי דבר

רואה את הידיים אוחזות בהגה

לא רועד, לא מפחד יותר לסטות בכוונה

אולי זה כבר לא אומר שום דבר

נסענו לחפש מקום

אנשים הציעו הרבה

בראש שלי, החלומות עדיין מהדהדים כבד

יכולנו להתרסק , להשאיר קצת דם
אבל את העדפת לעשות את זה ישר


זוכר תמונות ממקומות אחרים
ימים טובים שמתקפלים לשניים
ואחר כך חוזרים אלינו בלילות עמוסים
את עמדת בצד , ניסית להרגיש
רציתי שתהיי מאושרת


נסענו לחפש מקום
רשימות מלאות, כללים ברורים
ברכבת בדרך חזרה חשבתי
איך השתנינו ואז חזרנו להיות אנשים

אולי זה כבר לא אומר שום דבר

יש כללים ברורים במשחק
שניים כותבים , אחר כך משחקים
אחרים מריעים מהצד
אני לא מנסה להחליף צדדים
רק רוצה שתהיי מאושרת



נוסעים לחפש מקום שיתאים לכולם, ואני בסך הכל רוצה שתהיי מאושרת 

רחוקים מהים

הוא החזיק לה את היד

ושניהם הלכו על השביל ליד הכביש

פרדסים ארוכים, עצים נמוכים

גרוטאות ישנות חסרת צבע ומלאות כתמים

ושני כלבים שוכבים על החול החם

מכוניות נסעו מהר

איש לא הבחין בתנועה

אני הבטתי בחלון

השתקפות שלי השתלבה במבט שלה

היא מזגה לעצמה יין, הקשבתי לשיר ישן


הוא החזיק לה את היד
ולקח אותה לצד
לחש לה כמה מילים , אי אפשר לשמוע
אי אפשר לראות, אם היא כבר בוכה
הטלפון מנותק, ובחדשות לא מדווחים דבר


עוד מעט יתחיל גשם כבד, ככה זה עובד
כל השכנים יילכו לישון באותה שעה
הם ייכנסו עמוק אל תוך הפרדס
מכונית סובארו ישנה חונה באופק
היא לקחה איתה מעיל, הוא לקח איתו שמיכה


אני חוצה את החדר בעדינות
היא מביטה עלי מהמיטה, שואלת למה אני לא בא
קוראים כתבות ישנות, היא מספרת על מחקר שקראה
מביט מהחלון ולא רואה אותה
הוא מניח את ידו על כתפייה, רועדת עייפה


חלף כל כך הרבה זמן
אי אפשר לספור שום דבר
אני כותב את המילים ואז אני נרגע
היא לא יודעת שזה קרה, תוך שנייה זה נעלם
עכשיו אנחנו רחוקים מהים





זה היה אמור להיות סרט מתח... 

חלום אמריקאי

אימא, לאן נעלמו כל הגיבורים ההם

הסרטים פעם נגמרו בהפי אנד

היום, אנחנו נשארים לבד בחדר הקטן

פותחים ספר ולא מצליחים להיכנס

אימא, תספרי לילד שלך

איפה החלום האמריקאי עכשיו

קראתי בעיתון על עיירה נטושה

מכוניות דוממות, ושדות שאיש לא מטפל בהם

תגידי לי אימא, לאן נעלם ג'ין הקמן

ומה לגבי ג'ק ניקולסון שאת כל כך אהבת

מסתכל סביב, אין כאן יותר ילדים

שאפשר לצחוק איתם

הכל דומה לכביש ארוך

יש מי שנוסע ונעלם ויש מי שחוזר משם

זיכרון ישן, אימא תספרי לי לאן הוא נעלם

כל הצעצועים נשברו, הפוסטרים נתלשו מארון העץ הישן

החלום האמריקאי מתורגם לשפות שאי אפשר להבין

ויש מי שנהנה כשהמספרים יורדים

אוספים שברים בפינות ומנקים את האבק שנותר

אימא , תספרי לי איפה החלום האמריקאי עכשיו

עומד מול הים, אין שם ספינות,

ובדרך חזרה, לא רואה את מפעלי הענק ומכוניות הדגם הישנות

תגידי לי אימא, לאן נעלם ג'ין הקמן

ומה לגבי ג'ק ניקולסון שאת כל כך אהבת

כל הגיבורים נורו, אנחנו נשארנו לבד

הסרטים עם הפי האנד, הפכו זרים

פעם היה כאן סיפור לספר, עכשיו מחוגי השעון

מגבירים את הקצב, ומאיטים לפני שזה נהיה אמיתי

קראתי בעיתון על מסיבות ענק,

דמיינתי שרשרות ברזל קרועות, ולפידים של אש בוערים בחשכה

אימא, החלום האמריקאי הזה , לא היה שלנו מעולם

הילד שלך מחפש צעצועים, מחפש תשובה

תגידי לי, לאן נעלם ג'ין הקמן

ומה לגבי ג'ק ניקולסון שאת כל כך אהבת

זה לא החלום שלנו, אבל הוא נעלם וזה משאיר אותנו לבד 

מה נעשה בלי חלום אמריקאי שלם?

מזל

כשכל האורות ייכבו

אנחנו נישאר שחקני נשמה יחידים

בחדר נטול דלתות , בעולם נטול אמונות

שיר השירים יתנגן ברקע

ואנחנו נזוז לצליליו כמו פסלים

יקירתי, אל תחתכי את הכנפיים של המלאכים

אנחנו עוד נזדקק למזל הזה

גם כשהאורות ייכבו

ואנחנו נשאר בחדר נטול דלתות, בעולם נטול אמונות

את יודעת שבסוף זה יקרה

כמו שני נשמות מעונות

בעולם בו לא מתים מאהבה יותר

עומדים על חוט זעיר

יקירתי, אל תחכי למזל הזה יותר

אין כאן יותר נסיכים ונסיכות , אמונות טפלות

כשכל האורות ייכבו

אנחנו נישאר שחקני נשמה יחידים

במציאות חסרת ביסוס

מישהו כבר המציא את הכללים

לנו רק נותר להיכנס למגרש ולהפסיד

אל תחתכי למלאכים את הכנפיים

אנחנו נזדקק למזל הזה

זרוק שם בין המסילות לבתים הישנים

יש שם כמה ילדים שעוד מנסים

יום אחד הם יעקפו אותנו ויגנבו לנו את החיים

סיגריות ועיתונים, אנחנו כבר לא מבחינים

על מה מהמרים ומה אמיתי

נשמות מעונות בעולם בלי נסיכים ונסיכות

אהבה לא משלמת יותר את המחיר

אל תתפתי לחשוב שבעצם הכל דמיוני

אל תחתכי למלאכים את הכנפיים

המזל הזה ילווה אותנו באובדננו, בקיומנו

בסוף הלילה הרי עוד נשתעבד

למילים, לשיגעון, ונתעורר בחדר נטול דלתות

שחור לבן, שם אנחנו נראים נהדר

הכי קרובים , אולי בעצם רחוקים מהמזל  

תשאירי למלאכים את הכנפיים, אנחנו נזדקק למזל שהם נותנים ואולי רק בשביל געגוע 

מחליפה בגדים

ובערב כזה, שבחדשות אין כותרות

בחוץ התנועה עומדת גם כשרעש המכוניות גובר

את מחליפה בגדים , מה נשאר לי להחליף

עוד מעט נצא החוצה, אולי אפשר כבר להאמין

תגידי לי , מה נשאר מול השדות

בין בנייני בטון גדולים

הולכים לאט כדי לספוג והזמן לא ממתין

לא כל דבר חי, לא כל דבר אצלנו מת

אצלי שירים ישנים עדיין מתנגנים

אצלך מזמן, הזמר כבר השתתק

את מחליפה בגדים, מה נשאר לי להחליף

אולי נצא החוצה, אולי אפשר להאמין

מהבית החם אנחנו יוצאים כל ערב בחשש

את מחליפה בגדים, מה נשאר איתי כאן

גם לנו מגיע להתאהב

מרישומים ומילים מוכרות שלא זנחנו עם השנים

ספרי לי מה מתדלק אותנו, מה מניע אותנו

שכחנו כבר איך מרגישים שבויים בקסמים

את השירים שכתבנו, השארנו לאחרים

את מחליפה בגדים, אני מחפש מה להחליף

בתחנת רכבת, עם מזוודות קטנות

חיכינו שיקראו לנו וכשהרכבת הגיעה

נסענו בלי להפסיק ,

בדמיון שלנו התחנות הן זמניות הנסיעה נצחית

מה מתדלק אותנו, מה שומר עלינו חיים

שכחנו את המילים שהתכוונו לכתוב

את הרי יודעת, בסוף הכל יתגלה כחלום

את מחליפה בגדים, לא נשאר לי דבר להחליף

גם אנחנו רוצים לדעת מה מתדלק אותנו, מה משאיר אותנו כאן ועוד בחיים 

נמרים

והנמרים יוצאים לאט מן היער

בדיוק כשאנחנו מאבדים כיוון

הולכים לאיבוד

בין מדרכות האספלט לעצים הזקנים

אחרים השאירו אחריהם תקוות

אצלנו, אין מקום לטיפות אחרונות

גם בחלודה אנחנו

נזדקקים לעזרה

והנמרים יוצאים לאט

אנחנו עומדים בצד

מביטים עליהם

תקווה ישנה בעינינו , משפילה מבט

אל תתאהבי בי עכשיו

יש לנו עוד הרבה מה לומר

אני לא אשאיר כלום אחריי

ואת תישארי ליד החלון, מחכה

תראי נמרים חוצים את הכביש

בצד השני יש תמיד תחושה

כמעט אמיתית

עד שהיא פוגעת בלי כוונה

אני לוגם מהבקבוק של המים

והולך לאיבוד בטיפות

שיורדות במורד גרוני

את מביטה בי מהצד

נמרים חוצים את הכביש

הם לא יודעים מה מחכה שם עכשיו

רק אצלנו יש תחושה

ששם זה אמיתי

המדרכות מלוות את העיר

האם העצים מלווים את היער

אנחנו אף פעם לא נדע

לא נגיע לשם לעולם

אל תתאהבי בי עכשיו

יש לנו עוד הרבה דברים לומר

אל תשאירי אותי כאן לבד

אני אקום ואלך לאיבוד

נמרים חוצים את הכביש

אולי אנחנו רחוקים מדי

בשביל לראות את זה

בשביל ללוות אותם בחזרה 

נמרים מאיימים עלינו, ואולי הם בסך הכל מחליפים צד מהיער אל הכביש 

הנעורים הנצחיים

עכשיו הנעורים הנצחיים

יוצאים להחזיק בנו, לברך אותנו

בטרם ניעלם

הם יחכו לנו שניוולד מחדש

את אומרת, כל עוד אנחנו נאהב

יש לנו סיכוי

אבל אנחנו פגומים

את מרגישה את זה עמוק בפנים

אני יודע איך נראים השקרים

מבטים זמניים, מגע עצור

אל תכבי עכשיו את השתיקות שלך

הנעורים הנצחיים יאספו אותנו בסיבוב הבא

זה כמו קסם בידייך

מרגיש אותו

זמן שחומק מאיתנו

אנחנו ניצחנו אבל השברים דוקרים

כל עוד נאהב, יש לנו סיכוי

את אומרת וממשיכה ללכת

מבקשת שאעקוב אחרייך

כן, יש לנו סיכוי להחזיק את זה מעל המים

הנעורים הנצחיים יקבלו את פנינו

גם כשאנחנו פגומים

אני לוקח לגימה

ונותן לטיפה לנקות את עצמי , בפנים, לאט

את לוקחת מרחק

ונשארת קרובה

זה תמיד בא והולך

אם נאהב יש לנו סיכוי

אנחנו פגומים

במבטים, בשתיקות

במגע האחרון

אבל הנעורים הנצחיים יחכו לנו

אם נאהב יש לנו עוד סיכוי, לנעורים נצחיים, ככה לפחות את אומרת 

מתעורר מוקדם

מתעורר מוקדם , בחוץ ילדים עולים אל ההסעה

בתוך החשכה מגשש

זוכר איך משהו התחיל

בדיוק כשמשהו אחר איחר

את ישנה, משוטטת בין החלומות

יחלפו עוד שעות עד שנתגבר

על החלקים הריקים

על הטיפות החלשות

מתיישב לכתוב כמה מילים

בינינו זה תמיד נכון ,

עד שאני מוצא את הקצב

בינתיים זורק את עצמי לאחור

ובסוף גם אני מתרווח

אומר לעצמי , זה כנראה זה

גם את, כמוני יודעת

עוד שנים נישאר כאן עד שנפליג למקום אחר

החלומות לא יעקפו אותנו

הם ייקחו אותנו ישר

מקומות חדשים, אנשים זרים

מישהו המציא את זה כבר לפנינו

ואני מתעורר מוקדם

כותב כמה מילים ושוכח

אחרי מספר ימים חוזר

לוקח את מה שיש בתחושה של החמצה

אני יודע , אין יותר מקום למילים

גם המשמעות מתה עם הזמן

מתעורר מוקדם , חושב על עוד שעה 

היום יתחיל, אני מקדים , את תאחרי רק במעט  

זה כמעט אמיתי הסיפור הזה, בכל זאת אני מתעורר מוקדם , כותב מילים ושוכח מיד 

הרגלים של הזמן

ומתוך הרגל של זמן
אוספים הרגלים שלא יעזבו אותנו
גם אחרי שניעלם מהעיניים
אחרי שייפרדו הידיים


מתוך הרגל של זמן
את שוב לוקחת את המובן מאליו
והופכת אותו לישן או מחודש
ואני מביט בך מהצד


מחכה שזה יתחיל אולי ייגמר
בינינו יש עוד קסם שאי אפשר לפשט
הלוואי והיינו יודעים למה אנחנו ראויים
הלוואי והיינו מוכנים לזה


אף אחד מאיתנו לא רוצה להיעלם
בחשכה הגדולה
אל תוך שדה סגור, להרגיש לבד
ומתוך הרגל של זמן , זה חוזר אלינו לאט


הלוואי והיינו יודעים למה אנחנו ראויים
הלוואי והיינו מוכנים לזה
לא נמוגים אל תוך תהייה
ששום דבר בעצם באמת לא קרה


קרבות באוויר, ושמיים נופלים
עמדנו דוממים מול הים המבהיל
בסופו של יום נשארנו לבד
לא ידענו למה אנחנו ראויים


רעיונות מילדות מלווים אותנו
פחדים אכזריים והרגלים אבודים
מתוך הרגל של זמן גם את עוד מאמינה
שמתישהו בבוקר הכל יישכח


עומד בחשכה הגדולה
שם באמצע העיר, בתוך הזמן הנעלם
מדמיין את פנינו קצת פחות רטובים
הלוואי והיינו יודעים למה אנחנו ראויים


אז בואי נתפתל, בואי נשכב
מחר כבר יהיה מאוחר לצאת לקרב
אנחנו ראויים להרבה יותר מזה
אבל אף פעם לא נדע למה


אולי אין לנו באמת ברירה,
רק להאמין בהרגלים של הזמן



ולפעמים עולה התהייה, האם אנחנו ראויים לכך, והאם אנחנו מודעים שאנחנו ראויים לכך 

היסטוריה

תחנת המוניות התרוקנה מאנשים

כל הנהגים נסעו הביתה

עמדנו ליד השלט והבטנו על השמיים

לא ביקשנו שהם ייפלו

ידענו שבשבילנו הם לא ישנו דבר

אף אחד מאיתנו לא ניסה לעשות היסטוריה

יום אחד הפסקנו להביט לאחור

תמיד האמנו שבמקום אחר יש יותר

פתאום לא ידענו את הדרך חזרה

תחנת המוניות התרוקנה מאנשים

כל הנהגים נסעו הביתה

אף אחד מאיתנו לא ניסה לעשות היסטוריה

עוד לפני שידענו מה הזמן

השעון הקדים אותנו במעט

לא נותרו לנו מטבעות

גם לא דבר אחר להחזיק או לתת

יום אחד הפסקנו להביט לאחור

תמיד האמנו שבמקום אחר יש יותר

בלילה החשוך הקשבנו לצלילים

לא דמיינו את עצמנו אותו הדבר

לרגעים היינו רוצחים סידרתיים

ולפרקים ארוכים ילדים קטנים שמתביישים

אף אחד מאיתנו לא ניסה לעשות היסטוריה

תחנת המוניות נותרה ריקה

ואם היינו רוצים להאמין

משהו בוודאי היה מחזיק בנו

משהו היה שומר עלינו

וגם הלילה , כמו אז

אנחנו מתפתים להאמין שיום אחד יקומו השומרים

ייגנו עלינו מפני המחילות והוידויים הצפויים

תחנת המוניות נותרה ריקה

כל הנהגים נסעו הביתה

נשארנו לבד ליד השלט המואר

הבטנו על השמיים

הם לא ייפלו בשבילנו

הם אפילו לא היו קרובים לזה

אנחנו לא ניסינו לעשות היסטוריה  

אנחנו יודעים מי אנחנו, לא זקוקים לתווית או הוכחה. 

אנחנו לא מנסים לעשות היסטוריה, לא מבקשים שהשמיים יפלו בשבילנו