כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות קסמים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קסמים. הצג את כל הרשומות

יום שני, 12 בינואר 2015

תצילי אותי

תצילי אותי
כמו שאת הצלת את עצמך
כמה גברים יכולים לבקש ממך את זה?

הקסם מתהלך בינינו עירום
הקוסם הרי מת
תצילי אותי לפני שניגמר

כרזות של סרטים ישנים מתנפנפים מול העיניים שלנו
מבקשות להוכיח אותנו על כל הטעויות שעשינו
בחלומות ובמציאות

מבקש להיכנס לתוכך
להיאחז בבטנך
כמה גברים היו יכולים לרצות ממך את זה?

הגיבורים מתו, והעלילה התפוררה
אין בינינו עוד טיפה של נחמה
רק כוסות שתייה שזרים לגמו מהן לפנינו

ראינו את גושי השלג האחרונים שנשארו על קצה ההר
כמו יהלומים בשמש , מסנוורים בלי הפסקה
ובדרכים אף אחד לא עצר

תצילי אותי,תצילי אותי עכשיו
כמו שהצלת את עצמך, כמו שאת מצילה כל יום מחדש
כמה גברים היו יכולים לומר לך את זה בלי לבקש סליחה


ולפעמים כל מה שנאי רוצה זה שתצילי אותי מעצמי , מאחרים, ממך 

יום שני, 19 במאי 2014

בדיוק כשמשהו נגמר

ובנקודה בה הכל נגמר
או מתחיל מחדש
את עומדת שם ומביטה עלי
מבקשת תשובה או יוצרת קסם בעצמך

אני מביט בשעון
לראות איך חולפות שנים
ועם כל דקה שחולפת
את משתנה , אני לא משנה תנוחה

הכל תלוי בתנועה
אומרת ורוקדת במבטך
ובנקודה בה הכל נגמר או מתחיל מחדש
הקסם הוא מה שאת יוצרת בדרכך  

לפעמים אנחנו עוד נפגשים
באמצע החיים
בין דלתות סגורות לרדיו שמנגן ומשדר חדשות
אז אנחנו יכולים לאחוז ידיים ולרקוד כמו היינו שם תמיד

כן, מביט בשעון
לראות איך חולפות בינינו השנים
ועם כל דקה שחולפת, כל שנייה שחומקת
את משתנה ומשנה כל כך הרבה

אני אמרתי כל כך הרבה מילים
איך את יודעת לאחוז בהם , להחזיק אותם חזק
ואני בתגובה תופס חזק את הקסם שלך
כן בדיוק כשמשהו נגמר, בדיוק משהו מתחיל מחדש


משהו נגמר , משהו מתחיל ושנינו עומדים באותו מקום

יום רביעי, 7 במאי 2014

התקפות

אחרי שטרקת את דלת
הרגשתי קטן מול המילים שלך
תמיד אני חלש בהתקפות
נשאר בצד, נותן לאחרים לשחק

אני זוכר מה הם אמרו
את גדולה עלי בכמה מספרים
ובזמן שאני מטייל בסיפורים ובאגדות
את הכי קרובה לאמת, קר שם נורא

לפעמים אני מבקש ממך
תפגשי אותי בערוצים ציבוריים
או בין הפרסומות בערוצים מסחריים
אבל את הולכת רחוק מדי בשביל לשמוע

כמו בשירים הישנים
אני הולך אחרייך
דרך רחובות צרים
עם חלונות ראווה מלאים בקסמים

במגרש המכוניות הישן
חיפשנו פעם את מכונית המזל שלנו
את עמדת עם המוכר וחייכת אליו
חיוך של אלף דולר לפחות

אחר כך נסענו ברחבי העיר
רצית להרגיש משהו אמיתי
הייתי קטן מול התחושות שלך
תמיד אני חלש בהתקפות



חלש מול המילים שלך, חלש מול התחושות, תמיד חלש בהתקפות

יום שישי, 28 בפברואר 2014

אמיתיים

כל הערב נסענו הלוך ושוב
בלי להוציא מילה
מחשבות התכנסו בתוכנו ועזבו בשתיקה
לא חשבנו מה אנחנו רוצים בכלל

כל המילים שהוצאנו לפני כן לאור
נשארו בחשכה, מחפשות הסברים
ורק אנחנו נסענו הלוך ושוב
לא עוצרים ולא חונים

מדי פעם שלחת יד ובין לבין מבט
יכולתי לרגיש את החולשה שלי
כמה שאת רגועה , גם שהכל בורח לצד
הדלקתי רדיו להקשיב, אולי אנחנו שם מתמודדים


זיכרונות וגעגועים נשרפים לאט
אני לוקח איתי רק את המכתב שכתבנו מזמן
מביט עלייך דרך המראה
ואורות של חלונות ראווה שמוכרים הכל נכנסים לי לעיניים


נוסעים הלוך ושוב כל הערב
זוגות חוזרים הביתה
בתי הקולנוע מתרוקנים מאדם
עוד מעט העולם יהיה שלנו לבד


דמיינו סרטים גדולים
היינו כוכבי יחיד
אבל בדרך משהו קרה
הסרטים נעלמו, המציאות חזרה בלבוש מקביל


לא מפרשים, לא מסבירים
נוסעים הלוך ושוב עד הסוף
מילים כתובות אצלי בראש
כשנגיע, אספר לך איך זה מרגיש לכתוב


את מלטפת את פניי
מעירה הערות על קסמים
אחר כך שואלת אם אנחנו אמיתיים
את באמת מחכה לתשובה


אנחנו עושים את הדרך הזאת הלוך ושוב
מהנקודה הזו להתחלה ובחזרה
כמעט כל ערב מחדש
עד שאנחנו עוצרים בבת אחת


את שואלת אם אנחנו אמיתיים
מביט על השעון
זה לא יכול להיות דמיוני
גם לא פחות או יותר, אפילו לא חלקי


כל ערב נסיעה דומה, הלוך ושוב כשרק אור של חלונות ראווה מאיר אותנו