כל הדברים שהיו אמורים להתחבר

כל הדברים שהיו אמורים להתחבר נשארו בצד

אנחנו לא אחראים לכל מה שטוב

גם מה שרע כבר לא מצליח להזיז אותנו

אז אולי עדיף לא לנסות

המהפכות יתחילו בלעדינו

גם האורות החזקים מסנוורים בלי סיבה

ואנחנו עומדים בתחנה מחכים שמישהו יעצור

אולי נצליח להתקדם עוד קצת בטרם נעצור

כל הדברים שהיו אמורים להתחבר נשארו בצד

אין לנו הרבה ברירות

הרי הטוב והרע הם אותו דבר

מה נעשה שהכל יחשיך?

עומדים בקצה של הזמן

ליד הבית הישן

מהיכן שפעם יצאנו למסיבות של הלילה

בשביל לחזור מוקדם בבוקר

כל הדברים שהיו אמורים להתחבר

עכשיו אין עליהם שום תווית

המחיר בתג כבר השתנה כמה פעמים

ואנחנו נשארנו מרוקנים

אולי אם היינו יודעים

שהדרך הלוך היא כמו הדרך חזור

לא היינו מבקשים לנסוע בלי הפסקה

על אותו כביש ישן, בזמן שמסביב הכל מת כאן לאט 

כל הדברים שהיו אמורים להתחבר, אלה הדברים שהיו אמורים להישאר

סיפורי חיים נפגשים

ואחרי שטרקנו את הדלת בחוזקה

והכל יצא מבלי להשאיר סימן

הרדיו ניגן שירים של פרידה

ואנחנו עמדנו עם פנים אל הים

הזמן חלף, התקצר, התארך

שום דבר לא הרגיש כמו הכאב

אורות חזקים מהבהבים מבפנים

משהו הורג ושום דבר לא מחזק

אחרי שטרקנו את הדלת בחוזקה

פתאום את עצמנו באמצע השדרה

פנים מול פנים, עיניים זרות

אנחנו עומדים לבד וסביבנו זרים

סיפורי חיים פתאום נפגשים

חיוך אחד, וכמה מילים

פתאום הכל ברור, פתאום הכל משלים

לא מכופפים ידיים, לא מבקשים להסתיר

את מספרת על נסיעה ועבודה

אני מספר לך על חיים ותוכניות

הכל על פי שגרה

שום דבר שלא הכרת

אני לומד אותך בשניות

את כבר הבנת את הכוונה

אחרי שטרקנו את כל הדלתות בחוזקה

פתאום באמצע השדרה, התברר שהכל מיותר 

על פגישה מקרית ככה פתאום באמצע החיים

טעויות

ועכשיו הזמן כמו קופא מעצמו

אתה לא יכול לחזור אחורנית לתקן

אתה לא יכול להתקדם בלי ליפול

כל כך הרבה טעויות אתה עושה

אתה לא מבין איך זה לא נשאר שלם

כל מגע יכול להפיל את מה שאתה מנסה ליצור

עיניים עצובות מביטות בך

לא בחרת לעמוד מולן

אך הן לא יעזבו אותך

ועכשיו הזמן כמו קופא מעצמו

מישהו אחר לקח הכל

אתה מפחד להפיל את מה שנשאר

כל כך הרבה טעיות במשפט אחד

אתה לא מבין איך הוא נשאר שלם

גם העננים מתרחקים מהשמיים בסערה

רוצה לצרוח, אולי מישהו יצליח לעצור

אתה יודע, כמה סימנים יש הרחק מפה

תאמר לי, אם כבר מצאת את הדרך

מבט אחד, מגע אחד

משהו מת, משהו נולד

ואתה עם הטעויות, משלים עוד פרק שלא נגמר

עוד טעות ועוד טעות, ואתה לא מבין איך כל זה נשבר

אני מבטיח לך

את יכולה לעזוב את ידיי

להניח אותי בצד וללכת לדרכך

את יכולה לכבות את האור

לסגור את החלון, אין צורך שתדליקי את הרדיו

אני מבטיח לך

לא אחזור לאחור

אל זיכרון שלא מצליח למות

אל געגוע שחותך במה שנשאר מהבשר החי

את יכולה לקחת את הרכב ולנסוע

את לא חייבת להשאיר מכתב

את לא צריכה לכתוב לי הודעה

הכל ברור, הכל ידוע, אין כאן שום דבר חדש

אני מבטיח לך

לא אחזור לאחור

לא אכתוב געגועים על החול

שיבוא הים וייקח אותם איתו

אין לי מושג איך נכתבים סיפורים

הרי בסוף כולם מתים, כל הגיבורים, כל הדמויות

אין כאן מלכים ולא ילדים יפים

את לא חייבת להשאיר בשבילי את הדלת פתוחה

אני לא אלך לאחור

לא אצא לשוטט בשבילים לא מוכרים יותר

לא אתחפר בתוך עצמי

אל תבקשי ממני להודיע לך איפה אני

אין בזה צורך יותר

אני לא זקוק לזמן שלך

לא מבקש ממך לעזור לי להימלט

אני לא אחזור יותר לאחור 

לא אחזור לאחור, לא אשקע, לא אתפתה לעצב

ראיתי אותך בימים הטובים

ראיתי אותך בימים הטובים

כשהאור הגדול ליווה אותך

את חצית את הנהר

חיכית לי בצד השני כל הלילה

ראיתי אותך בזמן שהלהקה ניגנה

ושנינו זזנו בעדינות

לא פחדנו להישבר

פשוט לא רצינו לאבד את הרגע

ראיתי אותך אז

אני מביט עלייך היום

המרחק מתעצם

זה הכביש שמוביל לשום מקום

ירייה בגב

זה כל מה שאני זוכר

זה כל מה שאני לוקח

שהכאב החד מפלח את האוויר

ראיתי אותך טורפת בעיניים

מלאת תשוקה כשאת בונה

מלאת זעם כשאת הורסת

עכשיו משהו נשאר בודד

על השולחן כבר אין יותר סימנים חדשים

מישהו לקח אותך לסיבוב

ואת נשארת רחוק מהעין

לא ידעת שהמרחק מהלב מתארך באותו זמן

ראיתי אותך בימים הטובים

עולה על הכביש ונוסעת

ראיתי אותך מחכה לי שאגיע

ואז הכל נשרף,  בבת אחת הכל עלה באש

הימים הטובים, הם עדיין כאן?

כמה אפשר לחזור לשם

זוכר את התחושה הזאת

כשהעיניים מחפשות מה לראות

ואין באמת מקום להיות בו מרצון

הכל חי אבל מת מבפנים

אני לומד את הזמן, תקתוק אחר תקתוק

עוצם עיניים

אולי לא אצטרך לראות

זוכר תמונות לא ברור של קיום חד כיווני

כמה אפשר לחזור לשם

אל אותה תחושה, אל אותו מבט

כתבתי שירים יפים

עכשיו בא העצב, לקח אותי מכאן, החזיר אותי משם

נוגע במים, השתקפות מלאה

כמה אפשר לחזור אל אותה תחושה

נלחם בה כמו איש מבוגר

ומת כמו חייל

עוצם עיניים ואז שוב פוקח

בחדר מסתתרים שדים

אני יודע מה זה אומר ומבין מה זה מרגיש

איך בינינו אין שום דבר באמצע

נלך, נחזור

באמצע אין שום מרווח

אני מת לאט

ולא מבין שזה מה שנותר 

חוזר אל אותה תחושה, עצבות בלתי פוסקת

בדרך הביתה

בדרך הביתה

ראינו את הכבשים תועות בדרך

ראינו שני בתים מעץ

ואיש זקן הולך על שביל של אבנים

לא יכולנו להרגיש קרובים אז ניסינו לשתוק

בשולי הדרך עמדה מכונית שעצרה בגלל תקלה

והתנועה המשיכה

השמש ירדה לאט, לא הסתכלתי על השעון

אולי לא ידענו איך להרגיש

הכי קרוב למועד המדויק, אנחנו תמיד הולכים לאיבוד

את נהגת ואני שתקתי

לא התחלפנו כל הנסיעה

סיפרתי לך מדי פעם איך היה לי

ואת חייכת לי

חיוך של פעם בשנה

אני זוכר איך חיכיתי לראות מה יהיה

מה יגידו האנשים

מה אכתוב

בתחנת רכבת לא היו אנשים

הרכבת עמדה בתחנה

כל הדרך לא אמרנו מילה

לא שרפנו את מה שהיה לנו ביד

עכשיו העיניים כבר לא רואות

והגיל הופך מכשול 

נסיעה מהצפון חזרה הביתה, ככה זה הרגיש ונראה