כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון

יום שני, 22 באוגוסט 2016

אל תחפשי עכשיו את הזמן

אל תחפשי עכשיו את הזמן
הטמנו אותו עמוק
עכשיו אנחנו חופשיים מחרדות קיומיות
עכשיו אנחנו יכולים למות בלי לפחד
החיים לוקחים אותנו אל מקום מעט שונה, שם כבר נסתדר

בין הגבולות והפחדים
משהו אמיתי מתרחש
אל תנסי להמעיט בערך של הדברים
אנחנו הרי כבר לא נשתנה
גם אם נדע כיצד להילחם בפרטים הקטנים

אל תתני לעצמך סיכוי להימלט
אל תחפשי עכשיו את הזמן
הטמנו אותו עמוק
במקומות בהם אנשים מטמינים דברים
שאין להם ערך, אין בהם כוונה

אם נעצור עכשיו את הקסמים
לאן זה יוביל אותנו, מקומות נטולי אור
זמנים קשים שלא הצלחנו לעצור
אל תחפשי אותם כעת
הטמנו אותם במקומות אליהם לא נחזור

אנחנו יכולים לראות את האבק שעל פנינו
פעם היינו משהו, היינו מישהו
היום אנחנו עוברי אורח ברחוב של חיינו
אנשים באים והולכים
אנחנו יושבים בכניסה ומחכים 



אל תחפשי את הזמן שעבר, הוא כבר נעלם

יום שלישי, 9 באוגוסט 2016

מכבה את האור

את מכבה את האור
משאירה אותי בחושך
הדלת נעולה, החלונות סגורים
אף אחד מאיתנו לא יכול להתחבא מאחורי המילים

ברקע קולות של מוזיקה אחרת
לא הכרנו את הצלילים
הלהקה הפסיקה לנגן
לא ידענו איך זה מרגיש כשזה כאב בחזה

את מכבה את האור
ולא מתקרבת
אולי את מבקשת ממני לרקוד
עוד קצת וזה יחלוף

על השולחן כוסות מערב אחר בו היינו ביחד
תביטי עלינו, אנחנו לא נואמים בחסד
לא יודעים איך לתפוס את הרגע מבלי להישאר חשופים
אז אל תבקשי ממני ללכת לרגע בשביל לחזור קצת אחר

את מכבה את האור
אני נשאר על הספה
בלי מילים, בלי מטרה
כל כך הרבה זמן עובר, עד שזה מתחיל להרגיש מכוון 


אחרי שאת מכבה את האור, הכל כבר הופך להיות שונה, אחר