מכבה את האור

את מכבה את האור

משאירה אותי בחושך

הדלת נעולה, החלונות סגורים

אף אחד מאיתנו לא יכול להתחבא מאחורי המילים

ברקע קולות של מוזיקה אחרת

לא הכרנו את הצלילים

הלהקה הפסיקה לנגן

לא ידענו איך זה מרגיש כשזה כאב בחזה

את מכבה את האור

ולא מתקרבת

אולי את מבקשת ממני לרקוד

עוד קצת וזה יחלוף

על השולחן כוסות מערב אחר בו היינו ביחד

תביטי עלינו, אנחנו לא נואמים בחסד

לא יודעים איך לתפוס את הרגע מבלי להישאר חשופים

אז אל תבקשי ממני ללכת לרגע בשביל לחזור קצת אחר

את מכבה את האור

אני נשאר על הספה

בלי מילים, בלי מטרה

כל כך הרבה זמן עובר, עד שזה מתחיל להרגיש מכוון 

אחרי שאת מכבה את האור, הכל כבר הופך להיות שונה, אחר

כמה רעש

וכולם מדברים

כמה רעש, כמה צעקות

וכולם לא מסכימים על שום דבר

רק הים נשאר במקום וגולש אל החוף

עומד בצד ומתבונן

נזכר איך פעם הייתי אוהב לגעת באש

והיום כבר אין לי כוח למלחמות, לאדמה שצורחת מכאבים

עומד בצד ומחכה, מתי הרעש הזה ייפסק כבר

מקשיב לשירים, רואה רגעים ספורים

ובספרים אני לא מחפש היסטוריה שתכתוב את עצמה

כולם מדברים, כולם עושים רעש

איך אפשר להקשיב ככה לרגעים שבאים, רגעים שהולכים

לא, אני לא בורח, אני לא מתחמק

פשוט עומד בצד ומתבונן

כל מי שיורה, נפגע

כל מי שנפגע לא יודע איך לצאת מזה

שומע את הקולות, רואה את המבטים

זוכר שמות ופנים ומקווה שיום אחד הכל יהיה דמיוני

אנשים מדברים, אנשים צורחים

אני נשאר מאחור, להביט על הדברים כמו שהם

בזמן שהמכוניות דוהרות קדימה ואנשים נשענים לאחור

והים תמיד חוזר אל החוף

אני מבין ששום דבר לא באמת משתנה

גם הצרחה הזאת חסרת תוחלת אחרי ימים ספורים

מקשיב למוזיקה, קורא את הספרים

על השולחן אותה צלחת עם אותה מנה

ובכיס כרטיס טיסה, והיא מחכה לי

לא מקשיב יותר לצרחות, יום אחד היא תתפוגג ואז הם יגלו מה עומד מאחוריה

כולם מדברים, כולם עושים המון רעש, זה אף פעם לא נגמר 

ים המוות

נסענו במדבר אל ים המוות

לא נשארו ניצבים במלח

לא מצאנו את עצמנו זרוקים בצד הכביש

כל המילים שאמרנו, גררו אותנו בהילוכים מהירים

עד לאן נגיע

בשביל שלא נצטרך לחזור עוד לעולם

המדבר, הסערה

מישהו כיוון כך את הכלים

מדי פעם הקשבנו למילים

ואת צחקת, זרקת שמות בלי להפסיק

אני הבטתי מהחלון, אהבתי לראות אותנו ביחד

כשאנחנו טובים, אין יותר טובים מאיתנו

המוזיקה מנגנת מעצמה

זה לא בלוז, גם לא משהו משלנו כאן

הכי רחוקים מעצמנו

עד לאן ניסע בשביל לא לחזור עוד לעולם

נסענו למדבר אל ים המוות

אני לא אהבתי את האנשים

את לא הבנת את הזמן

ומשהו בינינו נבנה כל יום מחדש, עד לאן נגיע בשביל לא לחזור 

נסיעה אחת, ותמיד נוסעים בשביל לא לחזור

מוזיקה ישנה

ברכבת בדרך חדרה, הקשבתי למוזיקה ישנה

ניסיתי להיזכר בשיר, איפה שמעתי אותו לראשונה

שוב התחיל בי רגש ישן

אולי הפעם אני אחזור מוכן

אדע לאן להגיע, אם רק אבין מה אומרים לי השלטים

תמיד אני טועה בפנייה הראשונה

שם הכל נראה כמו אמיתי אבל רחוק

זה חזק ממני, חזק מכל סיפור שניסיתי לכתוב

ברכבת בדרך החזרה

ראיתי זוגות עולים ויורדים

לפעמים זה רק תירוץ לפשרה

שוב עלה בי רגש ישן

נשארתי מאחור בשביל לא לחזור

אל אותן המקומות מהם אי אפשר כבר לצאת

דמויות נתפסו, דמויות נעלמו

כותב מילים, לא מצליח להוכיח אותן

ברכבת בדרך חדרה, הקשבתי למוזיקה ישנה

ניסיתי להיזכר בשיר, איפה שמעתי אותו לראשונה

שוב התחיל בי רגש ישן

אולי הפעם אני אחזור מוכן

חזור אל אותם שירים ישנים בכל פעם מחדש, לא מסוגל לשמוע משהו חדש 

כל שירי האהבה מכוסים בשלג

כל שירי האהבה מכוסים עכשיו בשלג

אם ניגע בו לאט

הוא יתפורר מעצמו

גם המילים לא יחזיקו מעמד

אם נצעד בזהירות לא נטעה

גם הקירות החזקים ביותר בעולם

יכולים ליפול אם אנחנו נישאר מספיק זמן בחדר

בסוף המוזיקה עוד תנגן בשבילנו

כל שירי האהבה מכוסים עכשיו בשלג

מהחלונות של הבתים, לא שומעים יותר זעקה

סרטי האימה נגמרו, ספרי המתח אופסנו

אם נדע לאן לברוח אולי נגיע בסוף

עוד מעט תצא השמש

אנחנו נעמוד קרובים

נחזיק ידיים אולי נתפשר

ובינתיים כל שירי האהבה יימסו

מבט אחד מהחלון

לא רואים בחוץ אנשים

עברנו את כל הדרך

עכשיו אנחנו יכולים לעמוד בצד

כל שירי האהבה נמסים בשלג

אורות חזקים בעיניים

אותות וברזלים

אהבנו פעם, נאהב שוב, אין כאן מחיר להפסדים 

וכל השירים מכוסים בשלג, אפשר לרסק או לפורר אותו והם יישארו שלמים 

איש עם כלב

איש עם כלב מסתובב בשכונה

מביט על השמיים, גשם חזק עומד לרדת

כך אמרו החזאים

ואז יהיה יותר חשוך, לא נוכל ללכת

אין יותר קולות של ילדות רק בועות אוויר

מתפוצצות בידיים שלנו , רחוק מהגוף שלנו   

ועל כל מה שנעשה תמיד נדמיין ,

שזה הדבר האחרון שלנו

הייתי רוצה להאזין למוזיקה ולכתוב את המילים

בלי להרגיש חרדה

קצף לא יצא לי מהפה

אוכל להמשיך הלאה

איש עם כלב מסתובב בשכונה , מביט בו ונרגע

הכל אותו דבר גם אצלנו

בסוף נהיה כמו הזוגות שמתעוררים בבוקר

בשביל לחתוך בבשר בלי פחד

עטוף במעיל שקניתי בשביל להרגיש מיוחד

מחכה לגשם שירד ולחשכה הגדולה

לא מוכן שייכנס שום דבר

חושב, עוד מעט הכל נגמר, מתחילים מחדש

מביט על האיש עם הכלב שמסתובב בשכונה

חושב עלינו, כמה הרבה יש לנו במעט וכמה מעט יש כאן

אנחנו תמיד מוצאים את הדבר הנכון לומר

חותכים בבשר בלי פחד, מאזינים למוזיקה בלי חרדה 

האיש זה אני או מישהו אחר, עדיין לא החלטתי באמת מי אני רוצה להיות 

היכן תחכי

תאמרי לי היכן תחכי

בסוף אני אגיע

 זה ייקח יום, שבוע או שנה

את יודעת בסוף אני אגיע 

אורזת את התיק לאט 

לא שוכחת לשים קופסת סיגריות בכיס של המכנס

משקפי שמש תלויים על החולצה

אל תשכחי לקחת את כל המסמכים שלך

תאמרי לי היכן את תחכי

בסוף אני אגיע

שלם או פצוע, מלא בבדידות עצמית

זה ייקח כמה שייקח , רק תחכי

כבר שכחתי הכל, לא שמרתי שום דבר לעצמי

שתיקות והליכות ארוכות

את שומרת לעצמך טעויות נאמנות

עכשיו תורך להתרגל לבדידות הזאת

כולן הפכו לאימהות רק אנחנו עוד ילדים

הסוף הטוב כבר קרוב

את עולה למונית, אומרת "סע" ומביטה על הנהג דרך ראי

תאמרי לי היכן תחכי

מקשיב למוזיקה ונרדם על הספה

בחוץ כבו האורות, השומר חזר לצריף 

בחדר קטן הכל נסגר

כמו תמיד במילים של מישהו אחר

תאמרי לי היכן תחכי

בסוף אני אגיע

זה ייקח יום, שבוע או שנה

את יודעת בסוף אני אגיע  

את יודעת , בסוף אני אבוא