כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות אור. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אור. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 9 באוגוסט 2016

מכבה את האור

את מכבה את האור
משאירה אותי בחושך
הדלת נעולה, החלונות סגורים
אף אחד מאיתנו לא יכול להתחבא מאחורי המילים

ברקע קולות של מוזיקה אחרת
לא הכרנו את הצלילים
הלהקה הפסיקה לנגן
לא ידענו איך זה מרגיש כשזה כאב בחזה

את מכבה את האור
ולא מתקרבת
אולי את מבקשת ממני לרקוד
עוד קצת וזה יחלוף

על השולחן כוסות מערב אחר בו היינו ביחד
תביטי עלינו, אנחנו לא נואמים בחסד
לא יודעים איך לתפוס את הרגע מבלי להישאר חשופים
אז אל תבקשי ממני ללכת לרגע בשביל לחזור קצת אחר

את מכבה את האור
אני נשאר על הספה
בלי מילים, בלי מטרה
כל כך הרבה זמן עובר, עד שזה מתחיל להרגיש מכוון 


אחרי שאת מכבה את האור, הכל כבר הופך להיות שונה, אחר

יום שלישי, 8 במרץ 2016

אנחנו כאן בשביל לשרוד

בתוך חדרים חשוכים בלי חלונות
כשהאור לא יכול להיכנס פנימה
אי אפשר לשמוע אפילו את נביחות הכלבים
אי אפשר לאסוף פירורים אחרונים בשביל לבנות איתם משהו

אנחנו נילחם בשביל לשרוד
יום ועוד יום, דקה ועוד דקות
מעצמות בודדות שנזרקות אלינו
עד רעיונות שעוזרים לנו לחלום

בתוך בתים עם קירות שבורים
כשהכל מתפורר ואי אפשר להיאחז בשום דבר
האמת הגדולה מסתתרת בתוכנו
אנחנו נעשה כל מה שאפשר בשביל להוציא אותה לאור

נקשיב לתופים מכים
הגיטרות יניעו אותנו
אנחנו נלחם בשביל לשרוד כאן
אנחנו נעבוד יום אחרי יום

נאסוף בדרך את המילים
שיהפכו לתפילה ויהיו לשיר
נאסוף בדרך אבנים
הם יעזרו לנו לסלול את הדרכים

אנחנו כאן בשביל לשרוד
אנחנו אל צריכים שלטים שיאמרו לנו לאן ללכת
לא, אנחנו לא זקוקים למחילה
גם החטאים שלנו הם שלב בדרך

אנחנו כאן בשביל לשרוד
נעשה את זה בידיים שלנו
נעשה את זה שנוכל לעמוד על רגלינו
אנחנו לא ניפול מול המראות



כל מה שאנחנו רוצים זה לשרוד

יום רביעי, 28 באוקטובר 2015

נשאר קרוב

יוצא עם האור הראשון
לא מתרחק יותר מדי, נשאר קרוב
נהנה לשמוע את הנשימות שלך מבעד לדלת
כשבחוץ עדיין חשוך והחתולים לא יצאו מהמחבוא שלהם

מנסה להיזכר מתי הפסקתי להקשיב למילים
תמיד חוזר אל אותם שירים
בדרכים לא מוצא שום דבר חדש
קשה לי עם משפטים מלאים בחרוזים שאין בהם שום דבר ממשי

את עדיין ישנה כשאני לוקח את הסיבוב
בכביש היוצא אל העיר השכנה
יש פקק שלא נגמר
כולם מקשיבים לרדיו, החרדות מחליפות פנים  

נשאר קרוב ומחפש אותך
את הרי הדבר האמיתי
ואני תקוע בין כאן לשם
אותיות נופלות מעצמן

כשאחזור הביתה את אולי תחכי לי
נאנח בלי הפסקה
את אומרת שאני לא זקן
אז איך זה שהזמן חולף מהר כל כך  

יוצא עם האור הראשון
לא מתרחק יותר מדי ונשאר קרוב
כשאחזור תספרי לי על החלומות שלך
אני אשקע שוב באבק, אתנקה ומחר נתחיל מחדש 



שיר על חזרה הביתה אחרי ריצת בוקר