העיירה שפעם היתה ביתך

אתה צועד ברחובות שלא השאירו לך דבר

קורא שלטים שלא הזמינו אותך להיכנס

אתה עומד מול דלתות נעולות

מאחוריהן בתים ערומים

זו העיירה שפעם האמנת שהיא הבית

אחר כך גילית שאתה לא מכיר

רק פנים בלי אנשים

שמות בלי כתובות על הקירות, מה אתה יכול עכשיו לזכור

מאחורי הגדרות, אין שום דבר אמיתי

צעצועים מפורקים, ואורות חזקים שמהבהבים בלי סיבה

אתה מטפס אל הגבעה שבקצה

מרחוק, העולם נראה מרחק נגיעה, מקרוב, אתה לא שייך לכאן

זו העיירה שפעם האמנת שהיא הבית שלך

תבעט, תצרח

היא לא תקשיב

דלתות נעולות, בתים ערומים

איך מרגיש אדם שלא עזב אבל לא נמצא

אך מרגיש אדם שכל החיים חי באותו מקום

אבל אין לו מקום משלו

אין לו אנשים שיושיטו לו יד

כל כך הרבה בדידות, כל כך מעט זמן

אין סיפור מאחורי המילים

רק שתיקות ומחילות על חטאים גמורים

אתה צועד ברחובות שלא הזמינו אותך, איך זה מרגיש שם להיות לבד 

זו העיירה שהיא כבר לא שלך, למרות כל מה שאתה חושב

חוזר אל מי שהייתי

לפעמים אני חוזר אל מי שהייתי

מתבונן במראה ומחכה שמשהו בי ישתנה

אולי משהו יסטה מן המסלול

במקום להגיע לכאן, אגיח במקום אחר

תמונות ילדות חוזרות וצפות

אני יכול לזהות את עצמי מרחוק

גשם חזק יורד ומכסה את הרחוב

אני נשאר בבית, שואל מתי אני יכול לברוח מפה

זוכר צעקות, זוכר אופניים

זוכר את עצמי ממציא משחקים בסלון הבית

ומדי פעם בורח לצד, שוכח שכל זה באמת קיים

כי החיים נמשכים במקום אחר, בזמן עבר

והתחושה עדיין מפעם

לא מסוגלת להשתנות

עוטף את עצמי בקולות של ילד

אף אחד לא מבין, איך זה שאי אפשר לצאת מהסרט

לא חוזר יותר לאחור, אל קירות חלקים ותמונות של אומנות חסרת טעם

מסדרונות בלי דלתות, ואנשים עם מסכות

ככה אני זוכר את ילדותי

ככה אני בונה את חיי, בין השבילים הארוכים

אי אפשר כל החיים להתפרק

אז אני כותב שירים ומנסה לחדד

טעויות של רגע, הבהרות של שנייה

אני לא מוכן להיות זה ששוכב בלי תזוזה

זוכר את ילדותי, אופניים, גן משחקים

זוכר את בגרותי, מסדרון ארוך, חדרים עם מספרים

ומשם הכל מתחבר, פעם אל הקצה הטוב ופעם לעזאזל

גשם חזק יורד, אני עומד בצד ומתבונן

 שיר על ילדותי, בגרותי ומה שביניהם 

חלום מתפרק

ראית את החלום מתפרק לשניים

ואז מתפורר לרסיסים

כל מה שניסית לעשות, לא עזר

בשביל להדביק את החיים, צריך לשלם מחיר

מילים ספורות, שורות בודדות

תיאחז איתן בשולי הדרכים

אתה רוצה ללכת עם האנשים

רוצה ליפול מבלי לראות

אורות חזקים, ימים יפים

כל כך הרבה זמן תלוי לנו על הקיר

תסביר לי אתה כמה רחוקים הם הגבולות

לאן זה לוקח אותך מפה

סימנים של זמן שחלף

אתה כבר לא זוכר לאן זה הולך

מילים ושורות, הכל מתפרק

ממילא שום דבר לא שייך באמת

תיאחז עם אנשים בשולי החלומות

מישהו יזכור אותך

אולי תתפרק, אולי תנסה, בסוף זה ייקח אותך  

עכשיו אתה בורח, עכשיו אתה מנסה

כמה רחוק אפשר להגיע בלי לראות את הקצה

מה עושים כשהחלום מתפרק אחרי שנגמרים השבילים

אל תיאחז בשולי המילים,

פתאום תגלה כמה טוב הוא הזמן שעומד ומחכה 

חשבתי שהחלום שלי מתפרק, הוא עדיין שלם, רק איבדתי זמן בדרך 

בדידות של שגרה

שומע את הילדים מדברים, קללות בין המילים

לא מצליח להיזכר

מתי איבדתי אותם

מתי המשכתי לבדי בדרך הצפויה

לא יכול לעצור את עצמי בפתח השער  

זו בדידות של שגרה

היא מקשה עלי להבין איך אמור להיסגר המעגל

שומע את הילדים, לא מדבר, רק מתבונן, שום דבר לא חדש

פעם הם כמוני ופעם הם גדולים יוצר  

לוקח צעד לאחור, שוקל מילים

אי אפשר להילחם כל הזמן

הבדידות הזאת של השגרה, זורקת אותי למקומות אחרים

אני מתבונן, אחר כך תוהה

כמה קרוב עוד אפשר לגשת

הילדים צועדים באותו שביל

היום יש שם חלונות ראווה, השתקפות של פנים וגוף

שומע את הילדים, קללות ולחישות

מתי איבדתי אותם בעצם

אחרי לילה אחד, הכל פתאום מתנתק

אני מחפש דממת אלחוט

גם בראש, רצות לי מחשבות, שתיקה קרה

הכל מנותק, הכל שוקע

אני כבר לא יודע, איך יכול להרגיש אחרת

זו בדידות של שגרה, לא יכול לחזור לשם 

בדידות של שגרה, ימים חולפים והכל אותו דבר 

הולך וחוזר

לא מצליח להושיט את היד

לגעת בפנים, לעצור בצד

כל פעם התנועה מובילה אותי אל אותה נקודה

בכל פעם נדמה לי, שאני לא יודע מתי ואיך זה ייגמר

מנסה להפסיק אבל לא יכול

מסוגל ללכת אבל אין לי מקום אחר

בכל פעם המציאות עולה על כל דמיון

אני בטוח שאצליח, מתעורר ומגלה שנשארתי באותו מקום

לא יכול לדבר מול פנים דוממות

לא יכול להסביר את עצמי בלי ליפול

כמה פעמים אפשר לספור עד שלוש

לפני שהספירה הופכת לחלום בלהות

הולך וחוזר, חוזר והולך

מנסה לתפוס בזמן את מה שאני מרגיש

חושב שזה ישתנה, אבל לעולם לא

המילים משקרות, העיניים לא נעצמות

הסיפור הזה מאוד קצר

אני תמיד חושב בדמיוני שמשהו טוב יקרה

מתאר את עצמי תחת שמיים לבנים

כשאני מתעורר, מגלה ששוב אני נמצא בין אותם קירות, מתחת לאותם סדינים

מנסה להילחם בשדים

לצאת מתוך האבק אל עצמי

חוזר שוב ושוב אל אותה נקודה

הים תמיד מוכן לטביעה הבאה

זו תמיד אותה תחושה, היא לא נגמרת, לא נעלמת, רק הולכת וחוזרת 

עף

ממדרכה למדרכה, בין המכוניות

עולה ויורד, מסתחרר בקצב מהיר

ברקע שירים מוכרים, לא מצליח לזהות את הפנים שמביטות בי

המוני אדם, פועלים, במכוניות משפחתיות ואני בכיוון ההפוך

מחשבות קשות מתחלפות בקלות

תנועות בסיסיות, הכל פשוט, נוגע וזז

לא נופל, לא קם

בדמיוני אני רחוק משם, כמעט קרוב אל האמת

חוצה כביש, מנפנף ביד לנהג

עוד קצת, השעון מעביר שניות

כל מטר, כל דקה

לא מצליח למדוד את זה אחרת

בין לבין, ילדים בקבוצות ואני עוקף

לא מפחד להיכשל, לא מפחד ליפול

ממדרכה למדרכה, בין המכוניות

חוצה את הכביש, לא עוצר לרגע בשביל לראות

הנופים משתנים, אך זו עדיין אותה עיר

כבישים פשוטים, דברים ברורים

הכל נשאר במקום

אני לא מפחד להסתבך יותר

איך זה שאני מפסיד את עצמי ברגע

ומרוויח כל דקה בחזרה

כל קילומטר בזמן שאני עף

חוזר ולמחרת מתחיל מנקודה חדשה 

זו התחושה כשאני רץ, זה מה שקורה לי כל בוקר

בנפילה

בנפילה, יש שדים שמכסים את פניי בנפילה

ואז מגיעה הנסיקה

מרגיש את הגשם הלח, הולך ובא

לאן זה לוקח אותי מכאן, בנפילה

עוצם את עיניי, מחזיק את ידיי, בנפילה

הכלבים לא נובחים, הזמן לא עובר

בנסיקה שלי, יש תמיד התחלה של סוף

אני לומד לתהות, לומד לחיות את הנפילה

ושוב פעם מתעוררים הקולות

אני מקשיב להם וחוזר לישון

בנפילה, שום דבר לא פתאומי

רק המילים חזקות מדי בשביל להרגיש

שמעתי את הילדים צורחים

אולי פעם עוד נצליח לחצות את הגשרים, בנפילה

אורות חזקים מסנוורים אותי

זו נסיקה, שאין לה כללים

אני לומד את הטיפות האחרונות של הזמן בנפילה

חול מטפטף על פני, עוצם את עיניי

כבר לא צריך להתוודות, כבר לא צריך להשפיל מבט, בנפילה

הכל נהיה כבד מדי, זר ומגוחך

השירים צועדים על נייר בנפילה

אין כאן שום דבר חדש, שום דבר נכון

בנסיקה אני נוחת, בנפילה אני ממריא

אלה כל הסימנים שנותרו להעיד 

בנפילה, בנסיקה, הכל דומה בסופו של דבר 

אל תחפשי עכשיו את הזמן

אל תחפשי עכשיו את הזמן

הטמנו אותו עמוק

עכשיו אנחנו חופשיים מחרדות קיומיות

עכשיו אנחנו יכולים למות בלי לפחד

החיים לוקחים אותנו אל מקום מעט שונה, שם כבר נסתדר

בין הגבולות והפחדים

משהו אמיתי מתרחש

אל תנסי להמעיט בערך של הדברים

אנחנו הרי כבר לא נשתנה

גם אם נדע כיצד להילחם בפרטים הקטנים

אל תתני לעצמך סיכוי להימלט

אל תחפשי עכשיו את הזמן

הטמנו אותו עמוק

במקומות בהם אנשים מטמינים דברים

שאין להם ערך, אין בהם כוונה

אם נעצור עכשיו את הקסמים

לאן זה יוביל אותנו, מקומות נטולי אור

זמנים קשים שלא הצלחנו לעצור

אל תחפשי אותם כעת

הטמנו אותם במקומות אליהם לא נחזור

אנחנו יכולים לראות את האבק שעל פנינו

פעם היינו משהו, היינו מישהו

היום אנחנו עוברי אורח ברחוב של חיינו

אנשים באים והולכים

אנחנו יושבים בכניסה ומחכים 

אל תחפשי את הזמן שעבר, הוא כבר נעלם

מכבה את האור

את מכבה את האור

משאירה אותי בחושך

הדלת נעולה, החלונות סגורים

אף אחד מאיתנו לא יכול להתחבא מאחורי המילים

ברקע קולות של מוזיקה אחרת

לא הכרנו את הצלילים

הלהקה הפסיקה לנגן

לא ידענו איך זה מרגיש כשזה כאב בחזה

את מכבה את האור

ולא מתקרבת

אולי את מבקשת ממני לרקוד

עוד קצת וזה יחלוף

על השולחן כוסות מערב אחר בו היינו ביחד

תביטי עלינו, אנחנו לא נואמים בחסד

לא יודעים איך לתפוס את הרגע מבלי להישאר חשופים

אז אל תבקשי ממני ללכת לרגע בשביל לחזור קצת אחר

את מכבה את האור

אני נשאר על הספה

בלי מילים, בלי מטרה

כל כך הרבה זמן עובר, עד שזה מתחיל להרגיש מכוון 

אחרי שאת מכבה את האור, הכל כבר הופך להיות שונה, אחר

גיטרה

בואי תתני לגיטרה לנגן

ובסוף היום כשכולם ילכו לישון

תישארי קרוב, אולי זה יעזור

לא יכול לכתוב יותר את הזמן

אל תנסי לפתות אותי עכשיו

הגיטרה הזאת, לא תנגן את עצמה

מילים ועוד, בסוף נשארים לבד

אולי טעינו בברירה

תישארי את הגיטרה בצד

היא תנגן בלי כוונה, תשיר בלי הפסקה

תיילל אותנו לאט

מילים ושקרים, לא תמיד יכול להבדיל

אין לו משמעות לשיר, רק שלוש בתים

נערה עם אופניים

איפה את, נערה עם אופניים

משכת אותי כל הדרך

עד שנעלמת

אולי ראית שאני יכול לעשות את זה בדרכי

איפה את, נערה עם אופניים

השתחררנו מהחדרים, יצאנו מהכלובים

עכשיו הדרך חופשית

אנחנו יכולים להיות שוב פעם אנשים שלמים

עומדים זקופים

תנועה אחת ועוד אחת

מתקרבים לעיקר

אולי נעצור לפני שיהיה מאוחר

איפה את נערה עם אופניים

ראיתי אותך מדוושת לפניי

הסיבוב היה מפותל

לעיתים מישורי, לעיתים העלייה הביאה איתה ירידה

יכולתי לראות את הקצה מתקרב

יכולתי לראות אותנו בורחים

בזמן ההוא, מול מגע אחד

הכל פתאום נשכח

נערה עם אופניים, איפה את עכשיו

השביל עוד מעט נגמר

אני אמשיך אל מקום אחר

מקווה לראות אותך לפני שכל זה ייעלם

נערה עם אופניים נסעה לפניי בשביל, משכה אותי כל הריצה, בלי שהיא יודעת את זה

שום דבר כאן לא מובן מאליו

דברים נופלים מהידיים

העור נקרע מהגוף

העיניים לא רואות

משהו אמיתי מתרחש בחוץ

פחד הוא דבר חזק אמרתי לך

אי אפשר להתגבר עליו בלי להילחם

הלכתי לפינה, ניסיתי לשבור את כל מה שאני אוהב

רציתי להישאר קרוב בשביל לשרוד עוד יום אחד

אני מוכן לצאת החוצה,

אל המרחב האסור

מביט בעיניים שלך ויודע

מותר לוותר אך אסור להיעלם, אסור לברוח מפה

אני אוהב כשאת צוחקת

אוהב כשאת מספרת לי סיפורים

חלומות גדולים נעים בינינו

כמו בהתנגשות של קרחונים

הפחד הוא דבר חזק

ייקח אותו לאן שאנחנו רוצים

אם נשרוד הלילה, נצליח גם מחר

אני מבטיח לך דברים שאין להם בסיס

אורות מאפילים עלינו

כוחות חזקים מנסים להזיז אותנו

אם נלחם אז נצליח, אם ניכשל אז נברח

שום דבר כאן לא מובן מאליו

אם מה שעוזר לנו לשרוד, הוא מה שמחזיק אותנו, אז נילחם עליו

להשיל פצעים

משיל מעצמי עכשיו את הפצעים שנותרו בי

דרך ימים שלא הצלחתי לתלוש מיומן ישן

ואת עומדת כאן מולי

מבקשת להחזיק אך שומטת

לכל אחד מאיתנו יש את הנסיבות שלו לאבד את הדרך

אני רוצה לספר לך משהו קטן

אך מפחד להתחיל משפט

משם הכל הרי מתגלגל

אל שאלות בלי תשובות

ספקות ופחדים שמחזיקים אותנו בקושי רב

במה אנחנו רוצים להאמין

משיל מעצמי עכשיו חרדות ישנות

בעזרת המבט שלך, כשאת נוגעת זה כבר יותר מדי

לכל אחד מאיתנו יש זיכרונות

ילדות שמתעקשת לא להיעלם מהלוח

שם, מול המיטה, אנחנו מבקשים לחזור להיות עצמנו

להיות שוב שלמים

כאילו פעם היינו, ומאז הדברים רק נעלמים

את לא אומרת לי מילה

מפחדת להסתבך, אני לא משאיר לך הרבה ספק

משיל מעצמי פצעים ישנים

ימים שנתלשו מיומנים

שוב פעם כתבתי לך שיר

ניסיתי להקפיד על המילים

אך בסוף אשרוף את הכל, ואת תישארי לצפות

כל אחד מאיתנו בוחר את הדרך שלו

געגועים שלמים אף פעם לא נפרסים

כדורים עפים סביב

יום אחד נצליח להבין

את ההבדל שבמחיר

עוד אחד מהרבה שירים על פצעים וכאבים 

בקצה של היקום שלנו

בקצה של היקום שלנו

אין שדים שיכולים להפתיע אותנו

אין פנים עצובות שצריך ללטף

גם אצלנו הכל נע

בין משהו אמיתי לסרט אחר

עמדנו בזמנים

ראינו את המלחמה מתחילה

כשהיא נגמרה, אנחנו כבר הלכנו לאיבוד

שם ליד החיילים הנטושים

בקצה של היקום שלנו עוד נשאר מקום

לא תבקשי ממני להתפתות

גם באהבה שלנו יש קורבנות

מישהו בא, מישהו הולך

עם מה נהמר עכשיו

כל מה ששלנו כבר אבד מזמן

בקצה של היקום שלנו

אנחנו לא צריכים לפחד יותר

לא מאהבה, לא מסוף קרב

הרי יום אחד נעמוד מול המראה

נגלה את עצמנו עד שלא נעמוד בזה יותר

בואי אלי ותישארי

גם אני יודע לקחת אותך לסיבוב

בין החלומות למציאות

נצליח עוד להישאר

במקום אחד, בסיפור אחר

בקצה של היקום שלנו

אנחנו לא צריכים גדרות

אם נרצה ניפול, ואם נרצה

המילים לא יגיעו לסופן לעולם

אנחנו יכולים לנוע בין משהו אמיתי לסרט אחר 

בקצה של היקום שלנו עוד משהו יכול לקרות, אם רק נקווה לטוב

אם נתפשט עכשיו

אם נפשיט מעצמנו עכשיו

מחשבות ותחושות, זיכרון אחרון מימים שאינם

מה יישאר לנו לגעגוע

אי אפשר להימלט מהבטחות כתובות בדם 

אם נתפשט עכשיו

דרך הקצה של האור נוכל לראות את עצמנו

כמו שנבראנו לפני שהיה מאוחר להשתנות

כשנהיה גדולים נבין את משמעות הכוונה כשאין יותר לאן לחזור

יש במקום הזה משהו חזק

לוקח אותנו בסיבוב חד

ויש בחדר הזה תחושה מהעבר

לא מצליחים להתנתק, אי אפשר להתבלבל, השקר בתוך האמת  

אורות חזקים מסנוורים

ויש עיניים שלא יכולות לראות דבר  

אם נתפשט עכשיו

נצטרך לנקות את עצמנו מאבק

אם נתפשט עכשיו

הכל יהיה מכוון ליום אחד

שם הזיכרון חזק כל כך

מה נשאר לנו מכל זה, מה הוביל אותנו לצאת מכאן

אם נתפשט עכשיו

מישהו ידאג לסמן אותנו בצד

ואם נצליח לצאת מזה

לא יישאר לנו דבר להילחם עליו 

אם נתפשט מה יישאר מאיתנו באמת? 

החלומות הגדולים

אחרי שכתבנו את כל המילים

התפרקנו מחלומות שווא

כל מה שנשאר לנו לגעת בו

זו התקווה שהדלקנו בתוכנו, להאיר את לנו את השביל

כן, הבערנו את האש

בשביל להרגיש את עצמנו חיים

יש לנו עוד סיכוי אחד

לפני שמישהו יגיע ויכבה את האור

כתבנו את כל המילים, עצרנו את עצמנו לפני הסיום

ככה אנחנו יודעים, איך לשקוע ואיך לקום

לעולם לא נופלים עד הסוף

תמיד משאירים מקום לאש לבעור בתוכנו

תחלמי את החלומות הגדולים

גם כשהמילים הופכות קטנות

יש לנו עוד סיכוי אחד

בקצה, אנחנו תמיד יכולים לשמור לעצמנו מרווח

אנחנו לא ניעלם, גם לא במקרה

אנחנו לא נתפורר אם לא תהיה לנו סיבה

האש הרי בוערת בתוכנו

זה החלום שלנו

אנחנו יכולים להיות עם מילים קטנות אך החלומות יהיו גדולים