לפעמים אני חוזר אל
מי שהייתי
מתבונן במראה ומחכה
שמשהו בי ישתנה
אולי משהו יסטה מן
המסלול
במקום להגיע לכאן,
אגיח במקום אחר
תמונות ילדות
חוזרות וצפות
אני יכול לזהות את
עצמי מרחוק
גשם חזק יורד ומכסה
את הרחוב
אני נשאר בבית,
שואל מתי אני יכול לברוח מפה
זוכר צעקות, זוכר
אופניים
זוכר את עצמי ממציא
משחקים בסלון הבית
ומדי פעם בורח לצד,
שוכח שכל זה באמת קיים
כי החיים נמשכים
במקום אחר, בזמן עבר
והתחושה עדיין מפעם
לא מסוגלת להשתנות
עוטף את עצמי
בקולות של ילד
אף אחד לא מבין,
איך זה שאי אפשר לצאת מהסרט
לא חוזר יותר
לאחור, אל קירות חלקים ותמונות של אומנות חסרת טעם
מסדרונות בלי
דלתות, ואנשים עם מסכות
ככה אני זוכר את
ילדותי
ככה אני בונה את
חיי, בין השבילים הארוכים
אי אפשר כל החיים
להתפרק
אז אני כותב שירים
ומנסה לחדד
טעויות של רגע,
הבהרות של שנייה
אני לא מוכן להיות
זה ששוכב בלי תזוזה
זוכר את ילדותי,
אופניים, גן משחקים
זוכר את בגרותי,
מסדרון ארוך, חדרים עם מספרים
ומשם הכל מתחבר,
פעם אל הקצה הטוב ופעם לעזאזל
גשם חזק יורד, אני
עומד בצד ומתבונן
שיר על ילדותי, בגרותי ומה שביניהם
