בין הטיפות

הלכנו בין הטיפות

אחרי שהרגנו את מי שאהבנו

בינתיים השלטים התחלפו

לא מוכרים כאן יותר חיים טובים

רק הבטחות לספק רצונות שעדיין מפעמים בתוכנו  

הלכנו בין הטיפות

דלתות נטרקו

אין יותר אנשים בחדר

כל הזיכרונות עפו עם הזמן

אנחנו כבר לא בני 16, עדיין לא יודעים יותר מאז

כלבים רצים במרחב, מישהו מיילל באופק

לאן נעלם הגעגוע אם הזיכרון לא מת

מבט אחד במראה, מתגלים כל הקמטים

הרגנו את מי שאהבנו

וקמנו במקומם לתחייה

השלטים התחלפו

כאן לא מוכרים יותר אהבה

אזיקים בוערים, עיניים גדולות

כל מה שרצינו נגמר

אנחנו צריכים רק להגיש את החשבון

הלכנו בין הטיפות עד שנגמר היום

במפעלים אין יותר עובדים

בגבולות אין מי שמברך אותנו לשלום

עכשיו זו רק כותרת בעיתון

עכשיו זה המוות שמבקש שנשמור לו מקום

הרגנו את מי שאהבנו

וקמנו במקומם לתחייה

שלים גדולים מבשרים על סוף קרוב

הלכנו בין הטיפות

עכשיו תורנו להישאר בחוץ

כולנו הורגים את מי שאנחנו אוהבים בדרכים שונות, ואז הולכים בין הטיפות מרוב בושה

בתוך חלון חלון פנורמי

בתוך חדר קטן

אי אפשר להדליק פנסים עכשיו

שום יד לא מונחת בשום מקום

בתוך חדר קטן, סימנים מתערבבים עם כוונות

אם לא נחצה את הגבול עכשיו

יהיה לנו חלון פנורמי להביט דרכו

אל מה שמצאנו ואיבדנו

אל אורות גדולים שמהבהבים בפתאומיות

אנחנו יכולים לחפש את התשובות בשביל להבין את השאלות

לפני שנתחיל למחוק סימנים

הם מתערבבים עם כוונות

אבל הפנים הם לוח, אי אפשר למחוק את הכתמים

בתוך חדר קטן

לפעמים אני הגבר

לפעמים אני, מה שאני יכול להיות בשבילך

אנחנו רק מנסים לשרוד עד הזריחה הבאה

תקוות גדולות מתנפצות

על חופים ריקים

יום אחד נבנה שם ארמונות

נתפלל שהים לא יגיח פתאום בסערה

בינתיים בתוך החדר הקטן

אי אפשר להדליק פנסים

אז על הקירות הכל מהבהב בחזרה

לא ברור אם זה סימן או כוונה 

חלון פנורמי הוא ספר שעשו על פיו גם סרט. גם לנו יהיה חלון כזה אם לא ניזהר

הבלוז שלנו עכשיו

על אדמה קרה

מול שמיים שהקפיאו את עצמם מתנועה

אנחנו שוכבים

מחפשים כוכבים, מחילה קטנה

גם בנו יש חטאים, גם לנו יש חרטות

מבקשים לאחוז ידיים

לעבור את קו האמצע או את קו הסיום

אם אפשר בלי ליפול

קורסים אל תוך עצמנו, כמו מגדל קלפים

מטוס מתמוטט מבעד לתריסים

תביטי איך אנחנו נוזלים מהקירות

לא נשאר מהתמונה שלנו כלום

פיסות של זיכרונות ואלף חלומות

הכל מתמזג אל תוך ציור מופשט

מלא קווים, בלי סימנים

מי צייר אותנו חלק כל כך

איך, איך כל ההסברים נופלים עכשיו

נופלים חיים בין הכיסאות

אני יכול לבקש ממך להתאהב שוב מחדש

אבל זה יהיה חסר אחריות

על אדמה קרה

מול שמיים שהקפיאו את עצמם מתנועה

מחכים שמים קרים ילטפו את פנינו

זה הבלוז שלנו עכשיו 

זה הבלוז, זה השיר, זו אדמה קרה נטולת כיוון 

כדורים פורחים

אין יותר סוסים בקצה הרחוב

והילדים לא בונים יותר ארמונות בחול

כדורים פורחים מתפוצצים בשמיים

זה משפט טוב להכניס לשיר

אם הייתי רק כותב שירים

יושב בקצה של המיטה

מחכה שמשהו יגיע

אולי ינחת כאן במקרה

לא מכה, לא תקלה

משהו מהעבר כבר מבקש עתיד חדש

אין יותר סוסים בקצה של הרחוב

הנחמות הגדולות מתפשטות

אני בוחר לעצמי את הכיוון

עכשיו תורי להדליק אורות בחשכה

לגלות את מה שהפסדתי מזמן

נוסע בלי כוונה

שנים של מטרה עומדות עכשיו למכירה

ילדים יפים, נשים זרות

אני מתבלבל לפעמים, איפה אני ומה זה המקום

נקודת ציון כבר לא נשארת בזמן

על המפה כל הסימנים מציגים מלחמה

ישנתי עד מאוחר בשביל לקום מוקדם

החיילים נטשו

ילדים לא בונים ארמונות סתם
וכדורים פורחים מתפוצצים באוויר 

מביט על כדור פורח באמצע הפארק, הוא יתפוצץ יום אחד 

שאריות של שירים

שאריות של שירים נשארו על הרצפה

לא הרמנו אותן גם כשהיה לנו קר

היינו חכמים מדי, חזקים אולי פחות

ואני לא אחזתי ביד שלך כשהייתי צריך

את כתבת ביומן מלא דברים

משפטים ומחשבות, אני נשארתי מאחור

רציתי למחוק את כל הדברים הרעים שחלפו בינינו

בואי נשכב עד שלא נוכל לזוז

ילדים משחקים בחצר,

אני לא יוצא לראות אם הם מבקשים שנצטרף

משהו כאן בינינו עדיין לא הושלם

אז למה שנוותר עכשיו על כל מה שאפשרי 

שאריות של שירים נשארו על הרצפה

אל תאספי אותן עד שנתגבר

אנחנו חכמים מדי, חזקים אולי פחות

את לא נשארת לחכות עד שאירדם

בואי נשכב עד שלא נוכל לזוז

ככה הקרבות שלנו מרגישים יותר טוב

את כותבת ואני נשאר מאחור

לא מביט מהחלון, לא משאיר מקום לטעויות

כן, משהו כאן בינינו עדיין לא הושלם

אנחנו לומדים את הצעדים לאט לאט

אז בואי נשכב עכשיו עד שלא נוכל לזוז

שאריות של שירים יחכו לנו כשנשוב

כמו שירים שנשארים על רצפת האולפן אחרי שהכל נגמר, ככה גם אצלנו

מכל השאלות

מכל השאלות

שאני עוד שואל אותך

לא נותרו לך תשובות

הדברים לא ברורים מאליהם

מכל הדברים שאת עוד מנסה לומר

אני מגן על עצמי

רק מפני המותר והאסור

ומכל השאר, אני באמת נשמר

לא זוכר את הקץ

לא בורח לקצה

לפעמים אני מנסה להבין

אם את עוד אוהבת, או שזה משתנה

מילים של כאב

מתפוררות באוויר

מישהו ומישהו מת

אני מנסה לצאת מכל הסבב הזה

אורות חזקים מהבהבים

אני עומד בצד

ומביט עלייך

דרך מראות גדולים

אולי את עוד אוהבת אותי

אולי זה לשקר בלי מילים

תגידי לי איפה את עומדת

וכמה רחוקים הגלים

שעונים כותבים אותנו

שולחן ערוך, עיניים עצומות

הרצפה רועדת

אני אשכח מעצמי עד שלא אוכל אחרת 

כל כך הרבה שאלות ואין לי שום תשובה לתת בשמך

אנחנו לא ניעלם

מתיישבים ביציע האבן שבמגרש

הימים הטובים חלפו

הימים שחלמנו עליהם עדיין לא באו

מה שאנחנו מרגישים, זה מה שיש לנו להתקיים עליו

הילדים משחקים בצד השני של המגרש

אין כאן רחמים, אין כאן שורדים

הסיגריות שעשינו, לא השאירו לנו בדל

התהילה היא של אחרים, אנחנו רק עוברי אורח

כן, החלומות שלנו נשמרים היטב

בתוך מגירות גדולות, על קירות חלקים

ויבוא הגשם הגדול וישטוף הכל

אנחנו נישאר להתבונן מהצד

עוד מעט נקום ללכת

ניכנס לרכב ונסע

אנחנו לא ניעלם בצד השני

לא נחזור עם סיפורים של סופרים

הנפנו את המוט מוקדם מדי

עכשיו תורנו לקחת צעד לאחור

אולי נצליח להתבונן לחלומות שלנו בעיניים

אני יודע זה לא מושלם, אבל זה מספיק קרוב

הימים הטובים כבר חלפו

הימים שאנחנו מצפים להם עדיין לא יצאו לדרך

בלילות אנחנו שומעים אותם שרים והילדים משחקים

אנחנו לא ניעלם בכוונה, לא ניתפס באור 

עוד שיר על תהילה שלא תפסה אותנו

ברגע של אי מנוחה

וברגע של אי מנוחה

מנסה לתפוס אלומה של אור

במראה שמשתקפת בתוך החדר

אולי לא אצטרך למצוא את עצמי שם

גם בימים טובים של הבטחה נידחת

אנחנו לא יכולים שלא להיות מנוכרים

לחשוב על המוות כסוג של  סיפור

ואני עומד בצד ומחכה, שמשהו יחלוף כאן

אורות חזקים מהבהבים מעלי

הרי עברנו בחלומות ההם

וראינו אותם שוקעים

בין הדרכים לבתים הישנים

וברגע של אי מנוחה

שוב עוצר בצד

אל מול עיניים קפואות

מול ידיים עצובות

גם בימים טובים של הבטחה נידחת

אני לומד להכיר את עצמי מחדש

לומד את הדרך, המסלול לא נגמר

לא כאן ולא עכשיו

לא חושב על מהפכות גדולות

גם לא סימנים של אור שעלולים לפרוץ החוצה

אני כבר שיקרתי מספיק

עכשיו תורכם 

ככה זה מרגיש עכשיו, בדיוק עכשיו 

תזרקי את המילה האחרונה

כשאת זורקת את המילה האחרונה

אני נשאר בצד

לראות איך היא פוגעת

לא יכול להתקרב, לא מוכן להמשיך מכאן לבד

סימנים על הכביש, הותירו אותי רחוק

עכשיו תתאהבי במה שנשאר ממני

את זורקת את המילה האחרונה

אני רואה איך היא פוגעת, אני נכנע

כל כך הרבה דברים אנחנו אומרים

הופכים את עצמנו לבובות מסוכנות

ובינתיים על הקירות

פוסטרים נקרעים, חושפים אותנו כמו שהיינו רוצים להיות

אז עכשיו תזרקי את המילה האחרונה

אני אנסה לתפוס אותה בלי למצוא את עצמי

מוטל בפינת החדר

כשאורות מהבהבים מעל עיניי

סימנים על הכביש, משאירים אותי רחוק

תתאהבי במי שהיית רוצה שאהיה

זו את או התהום עכשיו

אני עומד בצד ולא מבין איך זה נמשך

כשאת זורקת את המילה האחרונה

אני נשאר בצד

לראות איך היא פוגעת

לא יכול להתקרב, לא מוכן להמשיך מכאן לבד

מי שאומר את המילה האחרונה הוא המנצח, לא? 

כל כך הרבה זמן ביחד

פועלי המתכת הסתכלו עלינו מרחוק

את לא נגעת בגדרות, לא עצרתי בשביל להסתכל

בתחנה, עמדו שני גברים ואישה

הם התווכחו על מספרים

עשינו את עצמנו לא שומעים

הסתכלתי על הרצפה, אוסף של בדלים ואבנים אפורות

את לא חייכת ולא דיברת

פועלי המתכת חזרו מההפסקה

עכשיו אף אחד לא היה בחצר

אנחנו נכסנו לבית הקפה,

ביקשת מים קרים

כל כך הרבה זמן ביחד

ואנחנו עדיין הולכים

בין הטיפות, מנסים לא ליפול

ויש תמיד איזו בדיחה משותפת

ואת מספרת סיפור

לא מצליח לעקוב אחרי כל הפרטים

יצאנו משם מהר

האוטובוס הגיע, שילמתי לנהג

והתיישבנו בשורה האחרונה

פועלי המתכת לא ראו אותנו עוזבים

הגברים והאישה בתחנה המשיכו להתווכח

אולי בסוף כולם צודקים

כל כך הרבה זמן ביחד

ואנחנו עדיין הולכים

בין הטיפות, מנסים לא ליפול

כשנגיע הביתה נראה חדשות

שביתות וחלונות ראווה גדולים

כל כך הרבה זמן ביחד 

זה קרוב אבל לא אמיתי, הפועלים עובדים ואנחנו חולפים ליד 

טנדר

תביטי עלי עכשיו

לי לא תהיה חליפה

ואני לא אלחץ את הידיים בחוזקה

אל תבקשי ממני נחמה

בדרכים שוב עם הנוף המתחלף

כל מה שאני רוצה זה טנדר

ואלפי קילומטרים

אל תבקשי ממני להדליק את האש

אני בסך הכל פועל של מילים

יושב וכותב אותן על שורות מתות

אל תבקשי ממני להחיות אותן עכשיו

אין לי טנדר, לא תהיה לי חליפה

ולפעמים החשכה

אני סוגר חשבון עם הזמן

זיכרונות צפים ומאיימים להטביע את כולי

אני זוכר כמה ריקים היו הימים הרעים

לי לא תהיה חליפה

ואין לי טנדר לנהוג בו על כביש ישן

מתפתה ולא צורח

כשאני לוקח את הסיבוב, אני כבד לא מפחד

אין לי חליפה

אני אל אשב על כורסת עור עבה

אין לי שום דבר לחזק או לתחזק

ובטנדר מישהו אחר נוהג 

לא תהיה לי חליפה וגם לא טנדר בו אנהג עם סרבל כחול, אני רק איש של מילים, לא יותר מזה