אורות העיר בחשכה

אורות העיר נוצצים בחשכה

כבישים שוממים, אין כבר אף אחד שיושיט יד לעזרה

מהקומה הגבוהה עד הקומה הנמוכה

יכול להרגיש את זה, זורם בדם

אורות העיר נוצצים בחשכה

אני שוקע בלי תנועה

שוב אני לבד

בעיר נטולת רחמים

כותב מילים בתוך חדר קטן

ליד המיטה, אין אף אחד

עוצם עיניים מנסה להירדם

אולי החלומות ייקחו אותי למקום אחר

הכל מתעוות תוך כדי תנועה

הכל שוקע ונעלם

אני כבר לא כאן

גם הזיכרון שלי נעלם

אורות העיר נוצצים בחשכה

עיר אחת גדולה

מלטפת אותי בלי הפסקה

אבל אני לבד בקומה הגבוהה

צינורות ומחטים

פנים נפוחות, הרגלים מושרשים

תאהבי אותי אני צורח בלי קול

עכשיו זה זמן טוב להתגבר על המכות

אני כותב אותן באותיות גדולות

כמה אפשר לשנות פנים

להשתנות בלי להרגיש

העיר הזאת מלטפת אותי ברחמים

לילה בקומה 12, ראיתי את אורות העיר נוצצים וכבישים שוממים 

שום דבר כאן לא מובן מאליו

דברים נופלים מהידיים

העור נקרע מהגוף

העיניים לא רואות

משהו אמיתי מתרחש בחוץ

פחד הוא דבר חזק אמרתי לך

אי אפשר להתגבר עליו בלי להילחם

הלכתי לפינה, ניסיתי לשבור את כל מה שאני אוהב

רציתי להישאר קרוב בשביל לשרוד עוד יום אחד

אני מוכן לצאת החוצה,

אל המרחב האסור

מביט בעיניים שלך ויודע

מותר לוותר אך אסור להיעלם, אסור לברוח מפה

אני אוהב כשאת צוחקת

אוהב כשאת מספרת לי סיפורים

חלומות גדולים נעים בינינו

כמו בהתנגשות של קרחונים

הפחד הוא דבר חזק

ייקח אותו לאן שאנחנו רוצים

אם נשרוד הלילה, נצליח גם מחר

אני מבטיח לך דברים שאין להם בסיס

אורות מאפילים עלינו

כוחות חזקים מנסים להזיז אותנו

אם נלחם אז נצליח, אם ניכשל אז נברח

שום דבר כאן לא מובן מאליו

אם מה שעוזר לנו לשרוד, הוא מה שמחזיק אותנו, אז נילחם עליו

אם נתפשט עכשיו

אם נפשיט מעצמנו עכשיו

מחשבות ותחושות, זיכרון אחרון מימים שאינם

מה יישאר לנו לגעגוע

אי אפשר להימלט מהבטחות כתובות בדם 

אם נתפשט עכשיו

דרך הקצה של האור נוכל לראות את עצמנו

כמו שנבראנו לפני שהיה מאוחר להשתנות

כשנהיה גדולים נבין את משמעות הכוונה כשאין יותר לאן לחזור

יש במקום הזה משהו חזק

לוקח אותנו בסיבוב חד

ויש בחדר הזה תחושה מהעבר

לא מצליחים להתנתק, אי אפשר להתבלבל, השקר בתוך האמת  

אורות חזקים מסנוורים

ויש עיניים שלא יכולות לראות דבר  

אם נתפשט עכשיו

נצטרך לנקות את עצמנו מאבק

אם נתפשט עכשיו

הכל יהיה מכוון ליום אחד

שם הזיכרון חזק כל כך

מה נשאר לנו מכל זה, מה הוביל אותנו לצאת מכאן

אם נתפשט עכשיו

מישהו ידאג לסמן אותנו בצד

ואם נצליח לצאת מזה

לא יישאר לנו דבר להילחם עליו 

אם נתפשט מה יישאר מאיתנו באמת? 

חלונות ראווה

אורות נוצצים מאירים על השדרה

בחלונות הראווה אי אפשר לראות שום דבר חדש

אין כאן גיטרה שתיילל בחזרה אל השתיקה

והתנועה מסביב כבר לא זורמת כמו פעם

עומד בקצה של רחוב

זוכר פוסטרים גדולים שמבשרים על משהו טוב מתקרב

עכשיו מתבונן על דלת הבניין

לא נכנס ולא יוצא, בינתיים נותן לעצמי עוד דקה של הפסקה

סימנים חדשים לא מעירים עכשיו את הדממה

משהו קורה כאן אבל בעצם במקום אחר

אני מעביר מסכים ומנסה לגלות

מי היה כאן לפניי, מי יבוא אחריי

כל כך הרבה שתיקות יכולתי לפרק

במשפט אחד שמסכם את הכל

אך תמיד ברגע המכריע

הוא משאיר אותי משותק

אורות זוהרים מאירים את השדרה

אף אחד לא חולף

אין תנועה בבתים

לא שומעים טיפות של מים או מכונות עובדות

עומד בכניסה לבניין, לא נכנס לא יוצא

נותן לעצמי עוד דקה של הפסקה

ובינתיים משהו אמור להתחיל

בחלונות הראווה שום דבר חדש 

כשאין כלום בחלונות הראווה, מה נותר לנו?

אורות חזקים מסנוורים אותי

אורות חזקים מסנוורים אותי

אל תגידי שזה לא נכון

עכשיו כל העיר מדממת

ואני לא מסוגל לכתוב מילה

רץ בלי הפסקה

ובין לבין אני חולם

על רגע הסיום

אחריו משהו יתחיל או יתמוטט

לא מסוגל לכתוב מילים כמו פעם

השירים נכתבים על ידי אנשים אחרים

אני מקשיב תמיד לאותן מילים

ומקווה שאצליח למצוא חדשות

העיר הזאת נראית כמו פס דם

בסוף מישהו יצטרך לנקות הכל

אני אעמוד מול החלון ואחכה שיגיע תורי

בינתיים רץ בין השעות הארוכות לימים הקצרים

אורות חזקים מסנוורים אותי

אל תגידי שזה לא אמיתי

העיר הזאת ממדמת למותה

ואנחנו מעולם לא ידענו להציל אותה

מביט מהצד על הנעשה

אולי תספרי לי איך כל זה קרה

הפסקתי לכתוב, הפסקתי להקשיב

ואת מחכה לי, הרי יגיע גם תורי

רץ ורץ והאורות מסנוורים, ואת מחכה 

עשן בשדות

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר את העיניים

אולי אצליח למצוא את השביל אל הדרך

ממנה לא אצטרך לחזור

אל הבית הישן

זה שכבר לא עומד ברוח

זה ששעריו נטרקו בחוזקה

אני לא מפחד יותר מהמבטים

אנשים זרים עומדים ומקללים

ראיתי עשן בשדות

ראיתי כבשים טועות בדרך

אני לא בטוח שאפשר עוד

להציל את המציאות מכיסי ההתנגדות

כל התימהון הזה עולה מחיר גבוה

אני עכשיו מציל רק את מה שאפשר

ונשרף השדה, נשרפים כל החלומות באש

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר

ראיתי את עצמי בורח מפני הסרט הזה

אך הגיבורים עדיין מחזיקים בנשק

הם עדיין מאמינים

שזו השיטה

כן , כולנו עבדים של פנטזיה עלומה

הרגלים ושגרה

אי אפשר כבר להאמין בטוב

כשהרע חושף את החיוך המכוער של הזמן

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר

לומד עם הזמן מה עוד נשאר כאן

חורבות נחשבות לבית,  ובית אין לו גג יותר

עומד חשוף מול שדה בוער, זה כל מה שנשאר 

זה כל מה שיש לנו עכשיו

מכל השאלות

מכל השאלות

שאני עוד שואל אותך

לא נותרו לך תשובות

הדברים לא ברורים מאליהם

מכל הדברים שאת עוד מנסה לומר

אני מגן על עצמי

רק מפני המותר והאסור

ומכל השאר, אני באמת נשמר

לא זוכר את הקץ

לא בורח לקצה

לפעמים אני מנסה להבין

אם את עוד אוהבת, או שזה משתנה

מילים של כאב

מתפוררות באוויר

מישהו ומישהו מת

אני מנסה לצאת מכל הסבב הזה

אורות חזקים מהבהבים

אני עומד בצד

ומביט עלייך

דרך מראות גדולים

אולי את עוד אוהבת אותי

אולי זה לשקר בלי מילים

תגידי לי איפה את עומדת

וכמה רחוקים הגלים

שעונים כותבים אותנו

שולחן ערוך, עיניים עצומות

הרצפה רועדת

אני אשכח מעצמי עד שלא אוכל אחרת 

כל כך הרבה שאלות ואין לי שום תשובה לתת בשמך