העיירה שפעם היתה ביתך

אתה צועד ברחובות שלא השאירו לך דבר

קורא שלטים שלא הזמינו אותך להיכנס

אתה עומד מול דלתות נעולות

מאחוריהן בתים ערומים

זו העיירה שפעם האמנת שהיא הבית

אחר כך גילית שאתה לא מכיר

רק פנים בלי אנשים

שמות בלי כתובות על הקירות, מה אתה יכול עכשיו לזכור

מאחורי הגדרות, אין שום דבר אמיתי

צעצועים מפורקים, ואורות חזקים שמהבהבים בלי סיבה

אתה מטפס אל הגבעה שבקצה

מרחוק, העולם נראה מרחק נגיעה, מקרוב, אתה לא שייך לכאן

זו העיירה שפעם האמנת שהיא הבית שלך

תבעט, תצרח

היא לא תקשיב

דלתות נעולות, בתים ערומים

איך מרגיש אדם שלא עזב אבל לא נמצא

אך מרגיש אדם שכל החיים חי באותו מקום

אבל אין לו מקום משלו

אין לו אנשים שיושיטו לו יד

כל כך הרבה בדידות, כל כך מעט זמן

אין סיפור מאחורי המילים

רק שתיקות ומחילות על חטאים גמורים

אתה צועד ברחובות שלא הזמינו אותך, איך זה מרגיש שם להיות לבד 

זו העיירה שהיא כבר לא שלך, למרות כל מה שאתה חושב

הולכים הביתה

ראינו אנשים הולכים הביתה

חליפות מעונבות, נעליים מצוחצחות

אין להם סימנים על הידיים

גם לא כתמים שחורים על הפנים

ראינו אותם הולכים הביתה

רצינו לדמיין את עצמנו כמוהם

טובים כמוהם או מהם, יותר או פחות

אך שום דבר לא נותר לנו להאמין בו

רק הזמו נותר מתעתע

מבקש להחליף משמורת

בשביל שהוא יוכל ללכת לישון מוקדם

ואנחנו ראינו אנשים הולכים הביתה

בשדרות רחבות

מול חלונות ראווה גדולים

כמה סוערים יכולנו להיות

בזמן שאחרים המציאו הכל לפנינו

ראינו אנשים הולכים הביתה

חוזרים עם התיקים על הגב

כמוהם, גם אנחנו איבדנו אחיזה

לא הצלחנו לחזור אל המסלול לפני שהיה מאוחר

רק הזמן נותר מתעתע

מבקש תחליף, מבקש קיום

אנשים חוזרים הביתה

יש להם לאן לחזור 

אנשים אחרים, במקום אחר, קרוב או רחוק יותר, הם הלכו הביתה, ואנחנו? 

כל הדברים שהיו אמורים להתחבר

כל הדברים שהיו אמורים להתחבר נשארו בצד

אנחנו לא אחראים לכל מה שטוב

גם מה שרע כבר לא מצליח להזיז אותנו

אז אולי עדיף לא לנסות

המהפכות יתחילו בלעדינו

גם האורות החזקים מסנוורים בלי סיבה

ואנחנו עומדים בתחנה מחכים שמישהו יעצור

אולי נצליח להתקדם עוד קצת בטרם נעצור

כל הדברים שהיו אמורים להתחבר נשארו בצד

אין לנו הרבה ברירות

הרי הטוב והרע הם אותו דבר

מה נעשה שהכל יחשיך?

עומדים בקצה של הזמן

ליד הבית הישן

מהיכן שפעם יצאנו למסיבות של הלילה

בשביל לחזור מוקדם בבוקר

כל הדברים שהיו אמורים להתחבר

עכשיו אין עליהם שום תווית

המחיר בתג כבר השתנה כמה פעמים

ואנחנו נשארנו מרוקנים

אולי אם היינו יודעים

שהדרך הלוך היא כמו הדרך חזור

לא היינו מבקשים לנסוע בלי הפסקה

על אותו כביש ישן, בזמן שמסביב הכל מת כאן לאט 

כל הדברים שהיו אמורים להתחבר, אלה הדברים שהיו אמורים להישאר

עשן בשדות

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר את העיניים

אולי אצליח למצוא את השביל אל הדרך

ממנה לא אצטרך לחזור

אל הבית הישן

זה שכבר לא עומד ברוח

זה ששעריו נטרקו בחוזקה

אני לא מפחד יותר מהמבטים

אנשים זרים עומדים ומקללים

ראיתי עשן בשדות

ראיתי כבשים טועות בדרך

אני לא בטוח שאפשר עוד

להציל את המציאות מכיסי ההתנגדות

כל התימהון הזה עולה מחיר גבוה

אני עכשיו מציל רק את מה שאפשר

ונשרף השדה, נשרפים כל החלומות באש

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר

ראיתי את עצמי בורח מפני הסרט הזה

אך הגיבורים עדיין מחזיקים בנשק

הם עדיין מאמינים

שזו השיטה

כן , כולנו עבדים של פנטזיה עלומה

הרגלים ושגרה

אי אפשר כבר להאמין בטוב

כשהרע חושף את החיוך המכוער של הזמן

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר

לומד עם הזמן מה עוד נשאר כאן

חורבות נחשבות לבית,  ובית אין לו גג יותר

עומד חשוף מול שדה בוער, זה כל מה שנשאר 

זה כל מה שיש לנו עכשיו

נשאר קרוב

יוצא עם האור הראשון

לא מתרחק יותר מדי, נשאר קרוב

נהנה לשמוע את הנשימות שלך מבעד לדלת

כשבחוץ עדיין חשוך והחתולים לא יצאו מהמחבוא שלהם

מנסה להיזכר מתי הפסקתי להקשיב למילים

תמיד חוזר אל אותם שירים

בדרכים לא מוצא שום דבר חדש

קשה לי עם משפטים מלאים בחרוזים שאין בהם שום דבר ממשי

את עדיין ישנה כשאני לוקח את הסיבוב

בכביש היוצא אל העיר השכנה

יש פקק שלא נגמר

כולם מקשיבים לרדיו, החרדות מחליפות פנים  

נשאר קרוב ומחפש אותך

את הרי הדבר האמיתי

ואני תקוע בין כאן לשם

אותיות נופלות מעצמן

כשאחזור הביתה את אולי תחכי לי

נאנח בלי הפסקה

את אומרת שאני לא זקן

אז איך זה שהזמן חולף מהר כל כך  

יוצא עם האור הראשון

לא מתרחק יותר מדי ונשאר קרוב

כשאחזור תספרי לי על החלומות שלך

אני אשקע שוב באבק, אתנקה ומחר נתחיל מחדש 

שיר על חזרה הביתה אחרי ריצת בוקר 

חומות

עטופים מעיל דק

יצאנו מהבית אל הרחובות הדומים

כאן אי אפשר לראות את הסערה משתוללת

חומות מסתירות מאיתנו אמת נשגבת

כאן המקום שלנו לא מוטל בספק

סיגריה ועוד סיגריה

אולי עוד ניבלע במסלולי הזמן

שגרה שלא מצליחה להיכנע

אולי  אנחנו כאן רק במקרה, אולי יש כוונה

לפעמים אנחנו נשמעים כמו סערת שלגים

ניצבים על החוף באמצע החורף,

מחכים לגשם או לסירה

התגלמות מושלמת של קיטש מפואר ועלוב

כאן החומות לא מספרות מי אנחנו באמת

כמה צלקות על הידיים

הכל מת בשביל שנרגיש חיים

בסוף אנחנו מתעוררים קרובים לאמת, ונרדמים בצד השני

על הגב שלנו, לא מונח שום תיק של געגועים

חוזרים אל הבית, עייפים מתחושות

כן, המוות עדיין מפעם בנו

יותר מהחיים, פחות ממה שביניהם 

מסביבנו חומות, אז איך נשמע מה קורה בצד השני? 

זומבי

זוכר איך צללתי אל תוך עצמי

מצאתי קרקעית בתולה

שרטטתי עליה גבולות

הקמתי בית, הצבתי חומה

זוכר איך צללתי עמוק אל תוך החדרים החשוכים

פתחתי כל דלת, שיצא אור ואוויר

רציתי להיות עיוור לצבעים, חירש לצלילים

נשארתי שם בלי תחושת זמן, שנים של תוכחה

עכשיו אני רוצה להיות זומבי

לשכב בלי תזוזה

להתפרק לחתיכות קטנות שאי אפשר להרכיב מחדש

מטבעות עלובות, פנים מצולקות, תנו לי כל מה שאפשר

הזמן חלף

מצאתי לעצמי פינה, משם אפשר לראות, חושך ואור

ידעתי איך לדבר נכון, להמציא את המילים, ולהניח בשורות הנכונות

כן, הזמן חלף ומצאתי ניצחון קטן, הפסד לא מוכר

עכשיו אני רוצה לחזור להיות זומבי

להגיע שוב אל החדר הריק

להפיל על עצמי כל דבר אפשרי

לצאת החוצה, להישרף מקרני השמש של אחר צהרים מבריקים

אני עומד במקום

מטושטש, לא מזוהה

לא מצליח להבין אם הסכין כבר ננעצה או שהאדום הוא רק צבע ישן

אני רוצה להיות זומבי בבקשה 

לפעמים אני רוצה לחזור אל הימים ההם, שלא הרגשתי דבר רק תחושה של כאב

בינינו אין עוד מקום לטעויות

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות

ראיתי שירים נחתכים באמצע השורות

בקצוות, אנשים עוד ירקדו כל הלילה

ובינינו, אין עוד מקום לטעויות

אין עוד מקום לטעויות

האבק יורד לאט

כל הזריחות נשכחו לפתע

עוד מעט חוזרים אל עיר הקודש

לראות מה נשאר מהגיהינום הגדול

אולי לא נשאר שום דבר בעצם

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות

תלויים זה לצד זה בהליכה איטית מדודה

צחוק גדול הוא צחוק הגורל

ואנחנו לא נרקוד כל הלילה

בינינו, אין עוד מקום לטעויות

בקצה של הרחוב עדיין עומד אותו בית ישן

עברנו לידו מיליון פעמים, עדיין לא למדנו מי גר שם היום

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות

תגידי לי שזה לא נכון

בינינו אין עוד מקום לטעויות

בפורים הבנתי את זה פתאום 

נשמה אבודה

בוא ותילחם עכשיו
על הנשמה האבודה שמבקשת בית
תאחוז בידה ותוביל אותה
אל החדר הקטן,
שם היא תוכל להחביא אלף סימנים של ייאוש


יש קרבות בהם אתה לעולם לא תמות
יש מלחמות בהן תמצא את עצמך גוסס
קח את הנשמה האבודה לסיבוב
בארץ המובטחת, בסודות ובשקרים


אתה אוהב את הזמן שמקים אותך בקולות פעמונים
זועק אליך מתוך אדמה לבנה
בוא תתקרב, אל הרגע ההוא
שם תוכל להביט על עצמך
נשמה אבודה ביער נכחד


בוא ותילחם עכשיו על קירות
פעם היו לך לבית
בוא ותילחם עכשיו על הכרזות
מתנפנפים ברוח עד קצוות התחושה


בוא ותילחם עכשיו
תן בית
שום דבר לא אמיתי עד שהוא נופל
בוא ותילחם על הנשמה האבודה
היא תיתן לך רגע אחד של תקווה


ואולי עכשיו זה מתאים יותר מתמיד