הולכים הביתה

ראינו אנשים הולכים הביתה

חליפות מעונבות, נעליים מצוחצחות

אין להם סימנים על הידיים

גם לא כתמים שחורים על הפנים

ראינו אותם הולכים הביתה

רצינו לדמיין את עצמנו כמוהם

טובים כמוהם או מהם, יותר או פחות

אך שום דבר לא נותר לנו להאמין בו

רק הזמו נותר מתעתע

מבקש להחליף משמורת

בשביל שהוא יוכל ללכת לישון מוקדם

ואנחנו ראינו אנשים הולכים הביתה

בשדרות רחבות

מול חלונות ראווה גדולים

כמה סוערים יכולנו להיות

בזמן שאחרים המציאו הכל לפנינו

ראינו אנשים הולכים הביתה

חוזרים עם התיקים על הגב

כמוהם, גם אנחנו איבדנו אחיזה

לא הצלחנו לחזור אל המסלול לפני שהיה מאוחר

רק הזמן נותר מתעתע

מבקש תחליף, מבקש קיום

אנשים חוזרים הביתה

יש להם לאן לחזור 

אנשים אחרים, במקום אחר, קרוב או רחוק יותר, הם הלכו הביתה, ואנחנו? 

הליצנים העצובים

הליצנים העצובים עדיין חיים בתוכנו

הם לא מצליחים לצאת

דרך הדלתות הנעולות

מחוץ לחדר יש עדיין עקבות אחרונות

ואצלנו, אצלנו רק התקוות מחפשות מחסה

מפני מציאות גועשת, משהו אחר

אולי עוד נצליח לטפס מעל המחסומים

הליצנים העצובים לא יעזבו אותנו כשהאור יאיר

תמונות ורווחים, אנשים ופנים

מישהו לקח יותר מדי

מישהו אחר לא ידע להחזיר

ואנחנו ליצנים עצובים תלויי בתוך מסגרת במרכז הקיר

בין המרווחים השונים, אפשר למצוא עדיין בשורה

ואנחנו שניים , מעטי מעט

ובינינו אין שום מרחב

רק ליצנים עצובים משוטטים בין הגבולות לזמן

ננסה, אולי נצליח לעצור בזמן

אולי נגיע לכאן, לא במקרה, לא מיד

ואז מה? לאן ניסע, כל האורות דולקים בבת אחת

ליצנים עצובים יוצאים מתוכנו

הם לא צריכים הכוונה הם לא צריכים מפה

כל השלטים מורים על כיון אחד

ואנחנו באמצע של הקיר תלויים בתוך מסגרת

כל כך לבנה, כאילו לא היה כאן אף אחד 

ואנחנו ליצנים בתוכנו, עצובים כל כך, לא יכולים למחוק את מה שטוב ואת מה שרע

כל שירי האהבה מכוסים בשלג

כל שירי האהבה מכוסים עכשיו בשלג

אם ניגע בו לאט

הוא יתפורר מעצמו

גם המילים לא יחזיקו מעמד

אם נצעד בזהירות לא נטעה

גם הקירות החזקים ביותר בעולם

יכולים ליפול אם אנחנו נישאר מספיק זמן בחדר

בסוף המוזיקה עוד תנגן בשבילנו

כל שירי האהבה מכוסים עכשיו בשלג

מהחלונות של הבתים, לא שומעים יותר זעקה

סרטי האימה נגמרו, ספרי המתח אופסנו

אם נדע לאן לברוח אולי נגיע בסוף

עוד מעט תצא השמש

אנחנו נעמוד קרובים

נחזיק ידיים אולי נתפשר

ובינתיים כל שירי האהבה יימסו

מבט אחד מהחלון

לא רואים בחוץ אנשים

עברנו את כל הדרך

עכשיו אנחנו יכולים לעמוד בצד

כל שירי האהבה נמסים בשלג

אורות חזקים בעיניים

אותות וברזלים

אהבנו פעם, נאהב שוב, אין כאן מחיר להפסדים 

וכל השירים מכוסים בשלג, אפשר לרסק או לפורר אותו והם יישארו שלמים 

אירוע

אנשים באו, אנשים הלכו

עמדנו במרכז

הם דיברו יפה,

הבטנו סביב

אנשים אכלו, אנשים רקדו

ואנחנו חיפשנו רמזים לדברים

שיכולנו לגלות במקרה

הם לא הפריעו לנו

אנשים באו , אנשים הלכו

עמדנו במרכז

דיברו אלינו יפה

אחר כך חזרנו לחדר

לא תמיד נשיג את מה שאנחנו רוצים

אבל היום ומחר, כל מה שנרצה הוא אמיתי

בחוץ יש כבישים לכיוון אחד

אנחנו לא צריכים שלטים לדעת לאן

אנשים באו, נעמדו לידנו

מדי פעם רקדנו

צחקנו קצת אחר כך המשכנו

ידענו שבסוף נביא את זה הביתה

מול הרוחות, מול החומות

יודעים שאנחנו לא תמיד נשיג מה שאנחנו רוצים

אבל היום ומחר זה אמיתי

מחרתיים, לא נצטרך לספור יותר את הימים  

זה היה האירוע שהיה

התפוגגו

האנשים שסמכנו עליהם, נעלמו לנו עם הזמן

במקום לחכות להם

יצאנו החוצה והתחלנו לנדוד

אבודים בתוך המחשבות

חיפשנו תשובות לשאלות

שלא ידענו לשאול

האנשים שסמכנו עליהם, נעלמו, התפוגגו

מי יחזיק לנו את היד

הגשם  הרטיב את הקירות

הבטנו סביב, חיפשנו תכלית

גם אצל אחרים הזמנים משתנים

ולנו לא היה במי להאמין

התקפי חרדה קלים

כאבים בחזה

ההתרגשות בשיאה, זה כואב או חולף

האנשים שסמכנו עליהם נעלמו

עם הזמן גם אנחנו אבדנו

מצאנו את עצמנו בחוץ

עייפים בפנים ועייפים כלפי כל השאר

העיניים נכבו , ועוד לא ראינו כלום

האנשים שסמכנו עליהם נעלמו

על מי נסמוך עכשיו

אנחנו שוקעים במגבלות המותר

והאפשר נמצא על קרקע שונה 

אנשים נעלמים ואנחנו נשארים לבד, זה כל הסיפור