סיפורי חיים נפגשים

ואחרי שטרקנו את הדלת בחוזקה

והכל יצא מבלי להשאיר סימן

הרדיו ניגן שירים של פרידה

ואנחנו עמדנו עם פנים אל הים

הזמן חלף, התקצר, התארך

שום דבר לא הרגיש כמו הכאב

אורות חזקים מהבהבים מבפנים

משהו הורג ושום דבר לא מחזק

אחרי שטרקנו את הדלת בחוזקה

פתאום את עצמנו באמצע השדרה

פנים מול פנים, עיניים זרות

אנחנו עומדים לבד וסביבנו זרים

סיפורי חיים פתאום נפגשים

חיוך אחד, וכמה מילים

פתאום הכל ברור, פתאום הכל משלים

לא מכופפים ידיים, לא מבקשים להסתיר

את מספרת על נסיעה ועבודה

אני מספר לך על חיים ותוכניות

הכל על פי שגרה

שום דבר שלא הכרת

אני לומד אותך בשניות

את כבר הבנת את הכוונה

אחרי שטרקנו את כל הדלתות בחוזקה

פתאום באמצע השדרה, התברר שהכל מיותר 

על פגישה מקרית ככה פתאום באמצע החיים

שושנים אדומות

שושנים אדומות בכניסה אל הבית

לא מבשרות דבר שלא ידענו עליו

חדרים חשוכים, אי אפשר לדעת מה איבדנו שם

ובמקום קטן שמעולם לא היינו בו, מתחוללת עכשיו מלחמה גדולה

כל אחד נלחם בשדים שלו, אל תתני להם להכניע אותך

את יודעת את האמת, תחזיקי בה

אם היא תתפורר לך בידיים

אין סיכוי שתישארי קרוב מספיק בשביל להרגיש

אני לפעמים בורח אבל תמיד חוזר

את יודעת שזה כואב כשאין מה לעשות עם מה שנשאר

רוחות סוערות בחדר

אולי יצאנו מוקדם מדי

שושנים אדומות בכניסה אל הבית

מודעות תלושות

מישהו נולד, מישהו מת

אנחנו לא בוכים, איבדנו את הטעם האמיתי של הדברים

אנשים נבהלים, אנשים צועקים

אנשים נכנעים לשדים שלהם, אל תתני להם להכניע אותך

יש כאן מספיק מקום בשביל הדברים הטובים

אם רק נדע להחזיק אותם

איבדתי כיוון במחשבות, אני כבר לא סופר תשובות

אל תבקשי ממני להישען לאחור בשביל להחזיק אותך קרוב

מקשיב למילים, צולל אל תוך עינייך

שושנים אדומות יישארו בפתח הבית גם אחרי שהדלתות ייטרקו 

אל תתני לאנשים ולשדים להכניע אותך

מתחת לשעון

מתחת לשעון

אפשר להרגיש את הסערה

לא מתחמקת, לא נמלטת בבושה

ואנחנו מחפשים משהו עבה להתכסות בו

בזמן שהרוחות גועשות

עוד פעם יחלפו פה הצללים

עוד מעט הדמויות ישתנו

אך אנחנו נכיר את הפנים

נטמעות עמוק במבטים הנבוכים

מתחת לשעון

אפשר להרגיש את הסערה

חומות וביצורים, שום דבר לא חזק מספיק

גם לא תחושת האשמה האינסופית

כאן הבושה לא משחקת תפקיד

אורות חזקים לא מפסיקים לסנוור

דלתות נעולות, שבילים חסומים

שלחנו שירים על פני ים

עכשיו זה זמן לשתיקות קלות

הסערה כבר כאן, חולפת על פני השעון

לא נחפש בעשן את מה שאיבדנו בזמן

מתחת לשעון

סערה מתחוללת במלוא עוצמתה

נסיר מסיכות ונגלה איך נראים הפנים

לא מתחמקים, לא מתביישים, כאן אין מקום לאשמה 

שוב אלימות, שוב סערה, השעון רץ והכל מת לאט

פתאום את הלכת

ופתאום את הלכת

אני לא רגיל לדלתות שנפתחות פתאום בסערה

האור כבה בחדר מדרגות ואז הוא נדלק

הפלא כבר היה כאן, עכשיו הוא תם

לא אמרת מילה כשזה קרה

וכשהתכוונתי לשאול, כבר היה מאוחר לענות

פתאום את הלכת

היינו צריכים לומר את האמת, היינו צריכים לומר אותה בקול

כל ההבטחות שאנחנו מבטיחים נמסות בשמש החזקה

כשאנחנו רוצים לקיים משהו אמיתי

כשאנחנו רוצים לסגור את הדברים כמו שהם

אז אין לנו במה להיאחז

פתאום את הלכת

לא יכולתי לעצור את השיר באמצע

גם כשהזמר הפסיק לשיר

גם שכבר לא הבנתי מה המשמעות של כל זה

כל מה שהשארת לי

היה סימן שמשהו אחר מתרחש

במקום אחר, רחוק מכאן

ההבטחות שלנו נשארו דוממות

כל מה שאני לקחתי

לא יכולתי להחזיק מספיק חזק

נפל, נפל לי מהיד

עד שלא יכולתי לומר מילה

פתאום את הלכת

ואני לא רגיל לחדרים חשוכים

שקטים בתוך עצמם, שקטים בתוך עצמנו

הכל מסתבך כשההבטחות שלנו מבקשות את קיומן 

אני לא רגיל שהדלתות נפתחות ככה בכוונה

מצטער

אהובתי אני מצטער על הכל

על כל מילה, על כל שתיקה

על שולחן לא ערוך

ועל מכתבים שלא כתבתי לך

אהובתי, זה החלום שנשבר

המציאות העלובה שקמה לתחייה

בכל בוקר כשאנחנו פוקחים את העיניים

וקירות נבנים, חלונות נאטמים, דלתות נטרקות

אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער

על סיפורים שלא סיפרתי, על שירים שלא כתבתי

על רף גבוה וסף נמוך

על עצם האובדן, והמחיר שבסוף השורה

אני מצטער שניסיתי להוציא אותך מהמשחק

בשביל שלא תיפגעי, בשביל שלא תיכנעי לחינם

אני מצטער שנותרנו בתחנה

בזמן שכולם כבר הגיעו אל דלת ביתם עם מפתח מתאים

אני מצטער, מצטער, מצטער

על אהבה לא גמורה, על זמן קפוא

על כל מה שידעתי לומר

ולא הצלחתי לפרק את המשפטים בלי כוונה

אני מצטער, מצטער

אם בלילות החלומות לא באים

ובימים המחנק הוא אמיתי

רק הבדיה דמיונית

אני מצטער, מצטער, מצטער, מצטער

מצטער על הכל, על הטוב ועל הרע, על כל מה שאני עושה ומה שלא 

דלת נטרקת

שמענו את הדלת נטרקת

ראינו את מי ששיחק אותנו

יוצאים מהחדר בלי לחפש

שלט שיוביל אותם אל חיים אחרים

החלום נגמר

החדר נשאר שלם, ככה מספרים

במסיבות הגדולות אנשים עדיין רוקדים

מישהו מסניף את עצמו , מישהו שותה בלי הפסקה

אז מה אנחנו עכשיו?

לא מצליחים לסיים את המשפט

אז לא אמרנו את המילה האחרונה

עד שהזמן התערב והכריח אותנו להחליט

שמענו את הדלת נטרקת

ראינו את מי ששיחק אותנו

פעם נוסעים במוניות ליליות

פעם רצים זו אחר זה

תאמרי לי, מה עושים

כשהחלום נגמר והחיים לא מוכנים לחזור

אנחנו עדיין מתבלבלים בין הקרבות

את מה ניצחנו, מה הפסדנו

תביטי מה נשאר על השולחן

אנחנו הרי כאן לבד

מי ששיחק אותנו עזב מזמן

עכשיו תורנו להרים את הקלף הנכון

נוטשים באמצע

דירות עלובות

ארונות ריקים

אנחנו עוד נלמד לחזור למקומות הנכונים 

זה מי שאנחנו כנראה, קרוב או פחות 

בין הטיפות

הלכנו בין הטיפות

אחרי שהרגנו את מי שאהבנו

בינתיים השלטים התחלפו

לא מוכרים כאן יותר חיים טובים

רק הבטחות לספק רצונות שעדיין מפעמים בתוכנו  

הלכנו בין הטיפות

דלתות נטרקו

אין יותר אנשים בחדר

כל הזיכרונות עפו עם הזמן

אנחנו כבר לא בני 16, עדיין לא יודעים יותר מאז

כלבים רצים במרחב, מישהו מיילל באופק

לאן נעלם הגעגוע אם הזיכרון לא מת

מבט אחד במראה, מתגלים כל הקמטים

הרגנו את מי שאהבנו

וקמנו במקומם לתחייה

השלטים התחלפו

כאן לא מוכרים יותר אהבה

אזיקים בוערים, עיניים גדולות

כל מה שרצינו נגמר

אנחנו צריכים רק להגיש את החשבון

הלכנו בין הטיפות עד שנגמר היום

במפעלים אין יותר עובדים

בגבולות אין מי שמברך אותנו לשלום

עכשיו זו רק כותרת בעיתון

עכשיו זה המוות שמבקש שנשמור לו מקום

הרגנו את מי שאהבנו

וקמנו במקומם לתחייה

שלים גדולים מבשרים על סוף קרוב

הלכנו בין הטיפות

עכשיו תורנו להישאר בחוץ

כולנו הורגים את מי שאנחנו אוהבים בדרכים שונות, ואז הולכים בין הטיפות מרוב בושה

הליצנים העצובים

הליצנים העצובים עדיין חיים בתוכנו

הם לא מצליחים לצאת

דרך הדלתות הנעולות

מחוץ לחדר יש עדיין עקבות אחרונות

ואצלנו, אצלנו רק התקוות מחפשות מחסה

מפני מציאות גועשת, משהו אחר

אולי עוד נצליח לטפס מעל המחסומים

הליצנים העצובים לא יעזבו אותנו כשהאור יאיר

תמונות ורווחים, אנשים ופנים

מישהו לקח יותר מדי

מישהו אחר לא ידע להחזיר

ואנחנו ליצנים עצובים תלויי בתוך מסגרת במרכז הקיר

בין המרווחים השונים, אפשר למצוא עדיין בשורה

ואנחנו שניים , מעטי מעט

ובינינו אין שום מרחב

רק ליצנים עצובים משוטטים בין הגבולות לזמן

ננסה, אולי נצליח לעצור בזמן

אולי נגיע לכאן, לא במקרה, לא מיד

ואז מה? לאן ניסע, כל האורות דולקים בבת אחת

ליצנים עצובים יוצאים מתוכנו

הם לא צריכים הכוונה הם לא צריכים מפה

כל השלטים מורים על כיון אחד

ואנחנו באמצע של הקיר תלויים בתוך מסגרת

כל כך לבנה, כאילו לא היה כאן אף אחד 

ואנחנו ליצנים בתוכנו, עצובים כל כך, לא יכולים למחוק את מה שטוב ואת מה שרע

לא עוטף את עצמי בדם

תראי אותי עכשיו

הפסקתי לעטוף את עצמי בדם

עומד מול המראה

מזיע כולי מזעם וצער, לילות בלי שינה

כל החלומות שחלמנו כשהיה לנו על מה

השאירו אחריהם פיסות של געגועים

למשהו אמיתי כמו תקווה

משהו אמיתי כמו אמונה

אנחנו חייבים לשמור על הקרב

חייבים לשמור עיניים פקוחות

זמן שלא נקצב מעצמו

תחת כאב , אין לנו סיכוי מולו

תראי אותי

אני לא מסוגל לשבור את השיא

כל הזמן שבעולם

ואני רץ מול מספרים גדולים

כן, כל החלומות שחלמנו כשהיה לנו על מה

השאירו אחריהם פיסות של געגועים

למשהו אמיתי כמו תקווה

משהו אמיתי כמו אמונה

אני רוצה לשבור את הדלתות

לפרק את הקירות

לעמוד איתך באמצע החדר הפתוח

ולתת לרוח לנצח פעם אחת, ניתן לה לעשות מה שהיא רוצה

תראי אותי, לא עוטף את עצמי בדם יותר

לא מניח בצד את כל הרובים

אנחנו חייבים להשאיר את העיניים פקוחות

חייבים לפתוח את הלב עוד פעם אחת לחלומות

אחרי שיאים שונים, פתאום הכל נהיה רגיל