אני לא הבחור לו את מחכה

אני לא הבחור לו את מחכה

אין לי כובע ומעיל אותם אני בכניסה

אני לא מקשיב לכל הרעש הזה

ומחפש בתוכו במחשבה

אני גם לא בוחר מילים מתוך מילון

בשביל ליצור שיחה

יש זמן שנע בין אמת לשקר

שם לעיתים מופיע הקסם

אל תבקשי ממני להתחרט עליו

אני לא צריך להרגיש חזק בשבילך

אין לי כוונה להיות מישהו אחר

אני לא הבחור לו את מחכה

אין לי דרכון ואקדח בתיק

אני לא מכיר מלונות בפריז ולא ברמנים בניו יורק

אל תבקשי ממני לרוץ מגג אל גג

מספיק לי מסלול ישר

בין האמת לשקר יש תחושה של קירבה

אני בוחר את המילים בקפידה

מי יודע מה יישאר מאיתנו מחר

אולי זיכרון, אולי בדיה

אל תיעלמי לי לפני שאדע

אני לא הבחור לו את מחכה

אין לי את התשובות למבחן

ואני לא מסוגל לצייר פנים בלי הבחנה

אהבתי, שנאתי, הכל אותו דבר רק מהצד 

אני לא הבחור הזה, עם כובע ומעיל, לא הקוסם לו את מחכה בימים

חלונות ראווה

אורות נוצצים מאירים על השדרה

בחלונות הראווה אי אפשר לראות שום דבר חדש

אין כאן גיטרה שתיילל בחזרה אל השתיקה

והתנועה מסביב כבר לא זורמת כמו פעם

עומד בקצה של רחוב

זוכר פוסטרים גדולים שמבשרים על משהו טוב מתקרב

עכשיו מתבונן על דלת הבניין

לא נכנס ולא יוצא, בינתיים נותן לעצמי עוד דקה של הפסקה

סימנים חדשים לא מעירים עכשיו את הדממה

משהו קורה כאן אבל בעצם במקום אחר

אני מעביר מסכים ומנסה לגלות

מי היה כאן לפניי, מי יבוא אחריי

כל כך הרבה שתיקות יכולתי לפרק

במשפט אחד שמסכם את הכל

אך תמיד ברגע המכריע

הוא משאיר אותי משותק

אורות זוהרים מאירים את השדרה

אף אחד לא חולף

אין תנועה בבתים

לא שומעים טיפות של מים או מכונות עובדות

עומד בכניסה לבניין, לא נכנס לא יוצא

נותן לעצמי עוד דקה של הפסקה

ובינתיים משהו אמור להתחיל

בחלונות הראווה שום דבר חדש 

כשאין כלום בחלונות הראווה, מה נותר לנו?