כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות ויסקי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ויסקי. הצג את כל הרשומות

יום שני, 26 במאי 2014

אגדות ילדים

כשאגדות הילדים מתחילות
את נכנסת לתוכן ונעלמת
בזמן שאני נאבק בפינה
הקנאה לא מתפוגגת, הרגלים לא משתנים
כל מה שאומרים נכון

עוצם את העיניים
מדמיין נסיעה על כביש מהיר בשיא הגשם
שבדיה אולי מקום רחוק אחר
אוהב להקשיב למוזיקה כשאני בתנועה
אי אפשר לדעת אם בחוץ זה חי או מת ומה הכוונה

אגדות הילדים ההן מקבלות אותך באהבה
בזמן שאני נאבק בפינה
אם את אמיתית
אז איך זה שאת כל כך רחוקה
במבט ובשתיקה

כבר לא מדליק סיגריות כשמאחור
לא יוצא לשבת במרפסת
עם כוסית של ויסקי ותחושה להביס
אגדות הילדים שלך לא מספרות שום דבר חדש
אבל את נמשכת אליהן בלי כוח

מדמיין נסיעה על כביש מהיר בשיא הגשם
שבדיה או מקום רחוק אחר
בינתיים עוצם עיניים
נכנע לשתיקה שלך אחר כך למבט
הקנאה, ההרגלים, כל מה שאומרים נכון


בשבדיה וגם כאן, כל מה שאומרים נכון

יום רביעי, 23 באפריל 2014

מדברים

אתה ואני כבר לא מדברים
נשארו בינינו רק סיפורים ישנים
מנסים לשמור את הטוב , מחזיקים את הרע קרוב
שומרים בפנים שלא יצא מאיתנו

בין לבין טלפונים כשעוד אפשר
כשעוד כואב, שיהיה משהו להחזיק
הפרטים הקטנים נעלמים , אנחנו מסתפקים בכותרות הגדולות
פעם הכותרות היו הפרטים

מה אספר לך, כשאתה לא מכיר אותי
אחי, ידידי, אויבי
אני שומע עדיין את אותם שירים
ואתה מאחורי השולחן הגדול במחסן הישן

כולם מכירים, כולם באים
ואני מהסס אם הדלת עוד פתוחה
כמו אז כשנכנסתי , אמרתי שלום
וישבנו על כוסיות של ויסקי בלי הגדרות

אין לנו חבורה, אנחנו לא נושאים עלינו סיפורי גבורה
אין לנו גולגלות בחגורה ולא ספרי טלפונים
מלאים ברשימות של נשים יפות שפעם עוד למדנו להבין
אנחנו לא מלאים בחוויות מארצות זרות

יש לנו רק כותרות גדולות
כשהפרטים הקטנים נמחקים מאיתנו לאט
לא מספר לך על מגדל האשפוז ועל האחות היפה
אתה התקדמת מאז

כמו נגן שעובר מהרביעית לחמישית
אני עוד זוכר אותנו מביטים על הכבישים
מחכים שהתנועה תירגע ואנחנו נוכל לחצות
מאז , אין לנו על מה לדבר

השחקנים עזבו את המגרש
והותירו אחריהם קהל דומם
אנחנו זוכרים את הזריקה האחרונה, זה מה שנשאר לנו
אין לנו על מה לדבר יותר

אתה ואני כבר לא מדברים
נשארו בינינו רק סיפורים ישנים
מנסים לשמור את הטוב , מחזיקים את הרע קרוב
שומרים בפנים שלא יצא מאיתנו


אחרי שנים, אנחנו כבר לא מדברים, כל מה שנשאר לנו אלו כותרות גדולות 

יום שני, 24 בפברואר 2014

כל מה שאת רוצה ממני

כל מה שאת רוצה ממני
כל מה שאני רוצה ממך
בסוף הכל נגמר במשפט בודד
אותו אפשר לשמוע אחרי שמנקים את הדם והלכלוך

כל מה שאת רוצה ממני
כל מה שאני רוצה ממך
מרמים בכל הדברים הלא נכונים
ממשיכים עד שמגלים את הדבר הנכון

על השולחן, בקבוק של וויסקי
את לא שותה , ואני מזמן הזדקנתי
זה בא במהירות, או אולי לאט
אני לא זוכר, אם זו התוכנית השלמה

כל מה שאת רוצה ממני
כל מה שאני רוצה ממך
נאמנות מילה ועוד מילה
יש לנו דרך ארוכה, כולם אשמים באותה מידה

מתבגרים לאט, היית מאמינה
בין אתמול להיום כבר שכחנו את המילים
אז לא דיברנו מאז
כל מה שאת רוצה ממני, כל מה שאני צריך עכשיו

בחדר לא השארנו דבר
האור נכבה מעצמו, ורק אנחנו מחפשים את האגם
כמו בספר ההוא, אולי משהו קרה

מרמים בכל הדברים הלא נכונים


בשורה התחתונה, זה מה שנחשב, מה שאת רוצה ממני , מה שאני רוצה ממך