תצילי אותי

תצילי אותי

כמו שאת הצלת את עצמך

כמה גברים יכולים לבקש ממך את זה?

הקסם מתהלך בינינו עירום

הקוסם הרי מת

תצילי אותי לפני שניגמר

כרזות של סרטים ישנים מתנפנפים מול העיניים שלנו

מבקשות להוכיח אותנו על כל הטעויות שעשינו

בחלומות ובמציאות

מבקש להיכנס לתוכך

להיאחז בבטנך

כמה גברים היו יכולים לרצות ממך את זה?

הגיבורים מתו, והעלילה התפוררה

אין בינינו עוד טיפה של נחמה

רק כוסות שתייה שזרים לגמו מהן לפנינו

ראינו את גושי השלג האחרונים שנשארו על קצה ההר

כמו יהלומים בשמש , מסנוורים בלי הפסקה

ובדרכים אף אחד לא עצר

תצילי אותי,תצילי אותי עכשיו

כמו שהצלת את עצמך, כמו שאת מצילה כל יום מחדש

כמה גברים היו יכולים לומר לך את זה בלי לבקש סליחה

ולפעמים כל מה שנאי רוצה זה שתצילי אותי מעצמי , מאחרים, ממך 

אני לא יכול להיות הגבר שלך

אני לא יכול להיות הגבר שלך

את לא צריכה אותי בשביל להיות אישה

יש בך מספיק מכל דבר שאת רוצה

ואם יש סימנים זה בטח לא זר

אל תחפשי אותי כאן, אל תחפשי אותי עכשיו

אני לא יכול להיות הגבר שלך

גם אם אנחנו קרובים מרחק נגיעה

יש בך מספיק מכל דבר שאת צריכה

אם יש בינינו סימנים

הם ייעלמו עם בזמן

יוצאים החוצה בתחושה של ניצחון

חוזרים הביתה עם ידיים על הראש

אני לא הגבר שאת מבקשת

אל תדחפי את זה לקצה,

בסוף ניפול ולא נצא מזה

במכונית גדולה חוצה את העיר

חלמתי שזה קרוב , עכשיו זה מפחיד

עומדת בצד מביטה עלי

אני לא צריך להזדהות את מכירה אותי כבר

אני לא יכול להיות הגבר שלך

להביט כל יום על מדדים

לראות מספרים עולים ויורדים

להבין כמה אנחנו רחוקים

דפיקות לב לא ברורות

אני לא רוצה להיות האיש הזה מהתמונות

מביטה עלי במרחק נגיעה

ככל שאנחנו מתקרבים כך זה משתנה לאט

אל תספרי את הזמן יקירתי

השמיים מתפרקים ואנחנו מסתגרים

אני לא יכול להיות הגבר שלך, את לא צריכה אותי בשביל זה  


ואם למישהו יש בראש את רון דרייפר זה על אחריותו

הגבר שלך

ראיתי אותו מחזיק בידית של המזוודה

ואז נשען על כסא המושב בכבדות

דרך משקפי השמש הוא השקיף אל הנוף הנע

הסתכלתי עליו וחשבתי על הגבר שלך

איך באמצע הלילה כולנו דומים

שתית כוס קפה ותקעת מבט בדמויות שנעו מסביב

לא הבנתי אם את מנסה לרמוז או לספר בשתיקות

סיפורים שאחרים כותבים במגוון מילים

הגבר שלך לא החליף מילה עם הנוסעים

הפלאפון שלו רטט, אבל את נשארת כמו שאת

שיחקתי עם הכפתורים, חיפשתי במה להעסיק את עצמי

לא אמרת מילה כשהמלצרית שאלה אם תרצי עוד משהו

בינתיים , הילדים ברחבה רכבו על אופניים

כמה מהם עשו עסקאות חליפין על דברים קטנים

ואני חשבתי, כולנו ילדים ומבוגרים בו זמנית רק התפקידים משתנים

הגבר שלך קם מהמושב ועמד מול הדלת

אף אחד לא עצר ושאל אותו לאן

לא היה לו כובע ומעיל כמו בסרטים שאת אוהבת

שום דבר לתת או להצהיר עליו

הבטתי בו מלא געגוע לדברים חסרים

לא אמרת לי מה יש לו במזוודה

רק לגמת מהקפה ונתת לי לחשוב

רציתי לספר לך על האישה שלי

לא חשבתי שזה יעשה לך טוב
שתקתי ונתתי לך לחשוב


הגבר שלך ירד בזהירות , פנה ימינה בשביל המוביל מהתחנה
נהגי מוניות חיכו בכניסה לכל מי שיצא
ראיתי אותו נכנס אל אחת מהן ונוסע
קמת מהכיסא ויצאת מבית הקפה בלי לשלם
בדיוק באותו רגע האישה שלי התקשרה לשאול מתי אני מגיע 


סיפור קצר על גבר שאיננו ואישה שישנה 

גיבורים פגומים

אבא תגיד לי למה אני אוהב את האספלט

את המרחבים שנפרשים בפניי

מעולם לא נסעתי איתך כל הלילה

אני לא זוכר אם הגענו פעם

אבא תספר לי , מה רואים בצד השני של הגדר

אני לא מצליח לשמוע את הגברים בוכים

תספר לי איך נשמע קולן של הנשים

כל הגיבורים פגומים

בחוץ השמיים אפורים

אפשר לראות בין המכוניות הדוהרות ילדים משחקים בין העצים

אבא כמה זמן עוד ניסע

אני לא חושב שאי פעם נגיע

אני אוהב את האספלט, את השלטים שמהבהבים

הזמן נעלם בנוף המשתנה

אז למה אף פעם לא נסענו אל תוך החשכה

לגלות איך נראים הימים החדשים

אני לא זוכר אם פעם מחקנו שורות מהמכתבים שלנו

זה נראה שלא הצלחנו לתלוש דפים מהיומן

אז אבא תספר לי איך זה מרגיש

להתעורר באמצע הלילה ולשמוע גברים בוכים

יום אחד אבא , אני אכנס לרכב ואתה תשב לצידי

בדרכים שנחצה, נלמד איפה אסור לנו לעצור

אתה תצביע על הגדרות ואני אחפש את הגברים הבוכים

אז שנינו נלמד על הדקויות של הגיל ושל הזמן

אבא תספר לי, איך זה מרגיש להיות כבול לתקתוק השעון

יושב ליד המקלדת וכותב את המילים, מדמיין איך זה נראה

בזמן שבצד השני אני לא שומע גברים בוכים ,

כל הגיבורים פגומים

אבא, יום אחד אנחנו נחצה ביחד את הדרכים שלא חשבנו שנחצה

אני אבין למה אני מאוהב באספלט , אתה תבין את השאר

כן אבא, יום אחד אנחנו נסע כל הלילה

נשמע את הגברים בוכים, נבין למה הנשים צורחות

הפרדוקס הגדול, גברים לא בוכים, גיבורים לא פגומים, אבא ואני לא נוסעים

ואולי הכל לא נכון וזה בעצם קורה?