אבא תגיד לי למה אני
אוהב את האספלט
את המרחבים שנפרשים
בפניי
מעולם לא נסעתי איתך
כל הלילה
אני לא זוכר אם הגענו
פעם
אבא תספר לי ,
מה רואים בצד השני של הגדר
אני לא מצליח לשמוע
את הגברים בוכים
תספר לי איך נשמע קולן
של הנשים
כל הגיבורים פגומים
בחוץ השמיים אפורים
אפשר לראות בין
המכוניות הדוהרות ילדים משחקים בין העצים
אבא כמה זמן עוד ניסע
אני לא חושב שאי פעם
נגיע
אני אוהב את האספלט,
את השלטים שמהבהבים
הזמן נעלם בנוף המשתנה
אז למה אף פעם לא נסענו
אל תוך החשכה
לגלות איך נראים הימים
החדשים
אני לא זוכר אם פעם
מחקנו שורות מהמכתבים שלנו
זה נראה שלא הצלחנו
לתלוש דפים מהיומן
אז אבא תספר לי איך
זה מרגיש
להתעורר באמצע הלילה
ולשמוע גברים בוכים
יום אחד אבא ,
אני אכנס לרכב ואתה תשב לצידי
בדרכים שנחצה,
נלמד איפה אסור לנו לעצור
אתה תצביע על הגדרות
ואני אחפש את הגברים הבוכים
אז שנינו נלמד על
הדקויות של הגיל ושל הזמן
אבא תספר לי,
איך זה מרגיש להיות כבול לתקתוק השעון
יושב ליד המקלדת וכותב
את המילים, מדמיין
איך זה נראה
בזמן שבצד השני אני
לא שומע גברים בוכים ,
כל הגיבורים פגומים
אבא,
יום אחד אנחנו נחצה ביחד את הדרכים
שלא חשבנו שנחצה
אני אבין למה אני
מאוהב באספלט , אתה
תבין את השאר
כן אבא,
יום אחד אנחנו נסע כל הלילה
נשמע את הגברים בוכים,
נבין למה הנשים צורחות
הפרדוקס הגדול, גברים לא בוכים, גיבורים לא פגומים, אבא ואני לא נוסעים
ואולי הכל לא נכון וזה בעצם קורה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה