הם דיברו שעות על
מה שהיה
אני הקשבתי לשיחה
ואז נזכרתי בך
איך פעם ידענו
להיפגש בזמן
היינו יושבים שם על
החוף
אבטיח ובירה, הכל
נראה נכון
החזרנו זיכרונות
כמו ציוד ישן
עכשיו נשארנו ריקים
אתה יושב שם במשרד
כותב שמות על
צ'קים, מדי פעם מביט, אולי מישהו נכנס במקרה
אני כותב שמות על
מסך, מנסה לתפוס את כולם
פנים עצובות, ידיים
זריזות
הם דיברו שעות על
מה שהיה
אחד נזכר בהיא,
והוא נזכר בכל מה שקרה איתה
ואני שחזרתי בראש
שיחות
חלפו כבר עשרים שנה
מדי פעם נפגשים,
מדברים וצוחקים
הדרכים הן אותן
דרכים,
רק הלב מבקש לדעת
לאן ליפול
לא נסע מכאן, לא
נתרחק מהעיר
כן, נשמור לעצמנו
מקום אולי עוד ניפגש
הם מדברים, אני
מקשיב
מנסה להיזכר מה כל
זה אומר
על השולחן בסלון,
לא נשאר דבר
אי אפשר לקחת הכל
לאחור
אין מספיק מקום לכל
דבר
אתה אומר שעוד
ניפגש
ובינתיים מספר כמה
זה כואב
געגועים וזיכרונות
מתערבבים בתוך מציאות בלי גבולות
אני חוזר ובורח,
ושוב נשאר
מחכה אולי זה ישתנה
יום אחד
אנשים שלא נפגשים, פתאום נזכרים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה