תני לנשמה שלי לצאת

תני לנשמה שלי לצאת החוצה

מבעד לסדקים, מבין הפיתולים

אל הרוחות הטובות הנושבות מעלינו

תני לנשמה שלי ליצור מחדש את התעלות

את יודעת שאין מלאכים בשמיים

ואין אלוהים שהולך כאן בינינו

כל בקבוקי השתייה ייגמרו יום אחד

ואנחנו נצטרך להמציא את עצמנו שוב מחדש, הפעם בלי עזרה

תני לנשמה שלי לצאת החוצה

תני לאורות החזקים להאיר לי את הדרך

אני אגיע, בסוף אני תמיד מגיע

כששנינו כבר עומדים לצאת

מול פוסטרים דהויים

מול חלומות שבירים

הכל דהוי, הכל נשכח

תעזרי לי למצוא את הדרך

תני לנשמה שלי למצוא את הדרך

אני אוהב את התחושה

את המגע האינסופי

אין כאן מלאכים גדולים

אל תתפתי להאמין בכל האמונות הקטנות

גם אנחנו נשבים בחלומות

המציאות היא כל מה שנשאר שהכל מת מסביב

תני לנשמה שלי סיכוי להינצל ותראי כמה יפה זה יהיה 

כל מה שהנשמה לי רוצה, זה לצאת החוצה, תני לה 

אל תוך הנשמה

אם היית נכנסת אלי אל תוך הנשמה

האם היית ממהרת לחפש דלת יציאה

בטח היית פורטת הכל למילים ומספרים

היית מגלה , אם אני רוצח , סופר או אדם תמים

גם כשאת כאן מולי, עדיין מתחבא

בין שירים של אחרים לדמויות שנצרבות באש

מדמיין את עצמי הולך עם כובע ותיק ברחובות סואנים

חולף על פני מבטים לא מכוסים עם מחשבות לא מוגנות

אם היית נכנסת אלי אל תוך הנשמה

היית מצליחה לראות מקרוב

מה מסמנים השלטים

לאן נוסעים מכאן

כותב את המילים ומדמם מתשוקה

אם היית נכנסת, איך את היית משתקפת בחזרה

מה היה נשאר שלנו

מה נשמר מכל זה

אף פעם לא יספרו לנו כמה רחוק אפשר להגיד שהגענו

תמיד חשבתי שאהיה מישהו אחר

אבל אין כבר הפתעות, רק שריפות ובערות

במקומות חשוכים, אי אפשר לדעת מה אומרים המזלות

אם היית נכנסת אלי אל תוך הנשמה

האם היית מחפשת לעצמך דלת יציאה

לא הכל נפרט למילים ומספרים

אני לא רוצח, לא סופר, גם לא אדם תמים

אחרי שנכנסים אל תוך הנשמה, מה קורה אז?

סימנים

גשם חזק התחיל לרדת

בדיוק כשסיימנו לעשות את מה שעשינו

לא ידענו אם זה סימן לטובות או רעות

אני לא מאמין בסימנים

על הקירות לא נשארו כתמי ידיים

ניקינו את הכל

לא להרגיש קשורים מדי

גם הגשם שירד לא השאיר דבר לנקות

ואולי אהבנו יותר מדי את אומרת

ובשדה עדיין יש קוצים

הנשמה לא מוכנה לסרב

למשאלות או מחשבות רק לפקודות

ואולי הסימנים היו לטובתנו

מהמילים הגדולים לא למדנו להשתחרר

אז השארנו אחרינו משפטים

לדעת איך חוזרים

הגשם התחיל לרדת

בדיוק כשסיימנו לעשות את מה שעשינו קצת אחרת

והמילים כתובות במקומות משונים

אני לא אוהב סימנים

לא ניתן לסימנים להשפיע עלינו, נכון? 

קוצים

ועכשיו, כשיש קוצים במקום נשמה

ובמקום שבו פעם היו מילים

נשארו רק כתמי דיו

אנחנו לא יכולים להתגבר על מחסומים

אל תרסקי הכל בבת אחת בשביל רגע של שקט

כמו שאני לא אברח בשביל תחושת החופש

את עצובה ואז את לבד

אז אני לבד, ולא נשאר לנו דבר

לפעמים ברחובות הומים אני מסתכל למעלה

מביט על הקומות העליונות ועל הגגות

אוהב לראות מה יש שם

אני יודע שגם את מחפשת את אלוהים בדרכך

רוצה שתבטיחי לי שההבטחות נשארו במקומן

לא הפרנו דבר, גם לא לעצמנו

במקום נשמה יש קוצים

זה מקרי אבל לפעמים זה מרגיש אמיתי

מדמיין שאחרייך יש רכבת ואז תחנה

אני יוצא עם כולם ואיפה את?

תגידי לי מה עכשיו

לאן כולם הולכים מכאן

אל תרסקי הכל ברגע אחד בשביל שקט

אני לא אברח בשביל תחושת החופש

את עצובה ואז את לבד

אז אני לבד, ולא נשאר לנו דבר

בשביל רגע של שקט לא עוזבים גם אם בנשמה יש לעיתים קוצים 

נשמה אבודה

בוא ותילחם עכשיו
על הנשמה האבודה שמבקשת בית
תאחוז בידה ותוביל אותה
אל החדר הקטן,
שם היא תוכל להחביא אלף סימנים של ייאוש


יש קרבות בהם אתה לעולם לא תמות
יש מלחמות בהן תמצא את עצמך גוסס
קח את הנשמה האבודה לסיבוב
בארץ המובטחת, בסודות ובשקרים


אתה אוהב את הזמן שמקים אותך בקולות פעמונים
זועק אליך מתוך אדמה לבנה
בוא תתקרב, אל הרגע ההוא
שם תוכל להביט על עצמך
נשמה אבודה ביער נכחד


בוא ותילחם עכשיו על קירות
פעם היו לך לבית
בוא ותילחם עכשיו על הכרזות
מתנפנפים ברוח עד קצוות התחושה


בוא ותילחם עכשיו
תן בית
שום דבר לא אמיתי עד שהוא נופל
בוא ותילחם על הנשמה האבודה
היא תיתן לך רגע אחד של תקווה


ואולי עכשיו זה מתאים יותר מתמיד 

דברים על השולחן

כשאת מניחה את הדברים על השולחן

אני מוציא את המטבעות ומתחיל להמר

על הנשמה שלא יודעת אם להיפצע או להישאר שלמה

על הלב שעוד ידמם

את גורמת לי לשמור את הקלפים סגורים

יד אחת על הסכין ושנייה מבקשת לאחוז בידך

אולי נעבור ביחד את החדר

אם נגיע לדלת, סימן שניצלנו בזמן

כשאת מניחה את הדברים על השולחן

אני לא יודע אם ללכת לחדר השני

להביט במראה, ולחפש מה השתנה

אולי את צודקת, אין טעם להישאר שלמים

אז בואי נתפרק מכל מה שאנחנו מרגישים

ניתן לאחרים את המנה שלהם

ולעצמנו נשאיר רק פירורים

שאריות של ימים, שלא נסגרו עליהם השערים

כשאת מניחה את הדברים על השולחן

הכל חייב להיות נקי

מצוחצח ואולי פשוט מדי, אולי קל מדי

אני כבר לא בטוח מה את חושבת בכלל

יוצא בבוקר אל הרכבת השלישית

יושב באותו מושב, מביט דרך אותה שמשה

לא לוקח שום דבר, לא מבקש שתתלווי אלי

משם אני יכול להמשיך לבד

כשאת מניחה את הדברים על השולחן

אני לא שומע מוזיקה בראש

ולא כותב לעצמי מילים חדשות

אולי את יודעת, אולי זה מקרי

הרי בסוף שנינו נמצא את עצמנו

אחד מול השני, מתחברים ומתפרקים

ואז הכל חוזר , את מניחה את הדברים

ואני שוב צריך לצאת  

ניסיון לפרק את הדברים, לא לתת לשום דבר להפריע ואולי בעצם כן