כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות זרים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות זרים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 16 בפברואר 2016

סיפורי חיים נפגשים

ואחרי שטרקנו את הדלת בחוזקה
והכל יצא מבלי להשאיר סימן
הרדיו ניגן שירים של פרידה
ואנחנו עמדנו עם פנים אל הים

הזמן חלף, התקצר, התארך
שום דבר לא הרגיש כמו הכאב
אורות חזקים מהבהבים מבפנים
משהו הורג ושום דבר לא מחזק

אחרי שטרקנו את הדלת בחוזקה
פתאום את עצמנו באמצע השדרה
פנים מול פנים, עיניים זרות
אנחנו עומדים לבד וסביבנו זרים

סיפורי חיים פתאום נפגשים
חיוך אחד, וכמה מילים
פתאום הכל ברור, פתאום הכל משלים
לא מכופפים ידיים, לא מבקשים להסתיר

את מספרת על נסיעה ועבודה
אני מספר לך על חיים ותוכניות
הכל על פי שגרה
שום דבר שלא הכרת

אני לומד אותך בשניות
את כבר הבנת את הכוונה
אחרי שטרקנו את כל הדלתות בחוזקה
פתאום באמצע השדרה, התברר שהכל מיותר 



על פגישה מקרית ככה פתאום באמצע החיים

יום חמישי, 27 בפברואר 2014

להתרסק אל שירים של מישהו אחר

אחזתי ביד שלך
בלי שהבטנו זה בזו
פחדתי כל כך
שנרגיש זרים

ידעתי שברגע אחד
הכל יכול להשתנות לתמיד
את תעצרי כאן
אראה בתנועות של הגוף שלך
שאין טעם להמשיך ללכת
אני אעצור מונית ואמשיך לבד

אבל לא אמרתי לך כלום
אנשים מתאהבים מהר מדי
אנשים מתרסקים אל תוך שירים של אחרים
אנחנו לא מחפשים מלאכים משלנו
לא רצינו לבנות חומות שיגנו עלינו

מחלונות הראווה, ראינו
איך החיים נראים בצד השני של האור
את לא דיברת איתי
לא על כיכרות מלאות אדם
ולא על בתי קפה, שם מצאת את עצמך
שוב ושוב באותה התנועה

אני לא ביקשתי לספר לך
על לילות אבודים בחדר קטן
ואיך הבטתי בגברים ההם
רציתי להיות כמוהם
לקחת אותך בידיים
ולרקוד איתך כל הלילה

עד שיעלה האור הראשון
עד שיצאו האוטובוסים שוב מהתחנה
אבל לא חשבתי על זה, לא אמרתי לך כלום
רק אחזתי ביד שלך
פחדתי שנרגיש זרים פתאום
פחדתי שזה ייגמר, ולא תהיה לי סיבה

אני מוכן להישבע
אם תרצי לעולם לא אלך
אם תבקשי, לעולם לא אתן לך ללכת

רק נתהלך ברחוב
נביט על אנשים אחרים
ונשאל את עצמנו
מה הפריד בינינו לבינם
הרי כמו שאנחנו זרים עכשיו
יכולנו להיות שייכים להם

אחזתי ביד שלך
ופחדתי שתשאלי אותי, מה קרה
בשנייה אחת

יכולנו להיות זרים
יכולנו להתרסק
אל תוך שירים של מישהו אחר



שיר ישן על זרות , בדידות, ופחד בלתי נגמר