כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות בתי קפה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בתי קפה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 28 באוקטובר 2015

בורח וחוזר

מנסה להיזכר מתי כל זה התחיל
הרוחות הרעות ננעלו לאט
הן עזבו את החדרים שבתוכי
עכשיו מיותר להסתכל מאחור

אולי נפלו הדלתות, אין עכשיו חלונות להביט דרכן
על גשרים בהירים נוסע לאט
אף אחד לא עוקב אחריי
רק בורח וכבר חוזר

יודע שזה התחיל לא זוכר מתי
כל השדים ברחו אל השדות
לא סופר יותר גופות
לא יושב בתי קפה ומחכה לחשבון

שיעורים נגמרים
ספרים גדולים ננעלים
לא זוכר מי כתב ומי שרף
רוחות רעות שליוו אותי לא נעלמו, לא דעכו

עכשיו כל החדרים סגורים
אולי ידעתי להבדיל
בין פנים למסכות
אך עדיין לא מצליח להיזכר איך זה הרגיש כשזה היה אמיתי

זה כבר התחיל והנה זה נגמר
אותות וסימנים
מוטלים בלי שום סיבה
עכשיו לא מאוחר להשתנות



בורח וחוזר, החדרים נסגרים, לאן אפשר להגיע? 

יום חמישי, 9 ביולי 2015

בחור עירוני

כן, אני אוהב את הספסלים שליד הכביש
אוהב את השדרה שמפרידה בין צד לצד
את התעלות שנכנסים לתוכן ויוצאים בצד שני של הרחוב
אני אוהב את המנהרות הארוכות, שאפשר לדמיין בהן תאונות שרשרת
אני בחור עירוני, זה אף פעם לא ישתנה

אורות נוצצים על מדרכות כבדות
חלונות ראווה גדולים עם פוסטרים מסנוורים
אני אוהב את בתי הקפה הישנים
המון אדם יושב וקם, ואני ביניהם, כמעט מוכר
אני בחור עירוני, זה אף פעם לא ישתנה

גם כשאניח את הכרטיס על הדלפק
שורה עשירית במטוס
מעל הים
מביט על האיים המפוזרים
תקוות ישנות התפוגגו מהר

זה לא סיפור של מנצחים
רק חסרי בושה
ואני כאן בשביל לחצות את הרחוב הזה
בתחושה של הישג
כשבמרפסות, כרזות מזמן אחר

אני אוהב לוחות המודעות, אחת תלויה על השנייה
את החתולים שמתחבאים בין פחי האשפה
כן, אוהב לצאת בריצה מהירה לשום מקום ובחזרה
הכל מוכן, שום דבר לא אמיתי
זה כמעט מרגיש, אבל אני בחור עירוני 


אני אוהב את העיר, כאילו היא שלי

יום חמישי, 27 בפברואר 2014

להתרסק אל שירים של מישהו אחר

אחזתי ביד שלך
בלי שהבטנו זה בזו
פחדתי כל כך
שנרגיש זרים

ידעתי שברגע אחד
הכל יכול להשתנות לתמיד
את תעצרי כאן
אראה בתנועות של הגוף שלך
שאין טעם להמשיך ללכת
אני אעצור מונית ואמשיך לבד

אבל לא אמרתי לך כלום
אנשים מתאהבים מהר מדי
אנשים מתרסקים אל תוך שירים של אחרים
אנחנו לא מחפשים מלאכים משלנו
לא רצינו לבנות חומות שיגנו עלינו

מחלונות הראווה, ראינו
איך החיים נראים בצד השני של האור
את לא דיברת איתי
לא על כיכרות מלאות אדם
ולא על בתי קפה, שם מצאת את עצמך
שוב ושוב באותה התנועה

אני לא ביקשתי לספר לך
על לילות אבודים בחדר קטן
ואיך הבטתי בגברים ההם
רציתי להיות כמוהם
לקחת אותך בידיים
ולרקוד איתך כל הלילה

עד שיעלה האור הראשון
עד שיצאו האוטובוסים שוב מהתחנה
אבל לא חשבתי על זה, לא אמרתי לך כלום
רק אחזתי ביד שלך
פחדתי שנרגיש זרים פתאום
פחדתי שזה ייגמר, ולא תהיה לי סיבה

אני מוכן להישבע
אם תרצי לעולם לא אלך
אם תבקשי, לעולם לא אתן לך ללכת

רק נתהלך ברחוב
נביט על אנשים אחרים
ונשאל את עצמנו
מה הפריד בינינו לבינם
הרי כמו שאנחנו זרים עכשיו
יכולנו להיות שייכים להם

אחזתי ביד שלך
ופחדתי שתשאלי אותי, מה קרה
בשנייה אחת

יכולנו להיות זרים
יכולנו להתרסק
אל תוך שירים של מישהו אחר



שיר ישן על זרות , בדידות, ופחד בלתי נגמר