כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות גשרים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גשרים. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 28 באוקטובר 2015

בורח וחוזר

מנסה להיזכר מתי כל זה התחיל
הרוחות הרעות ננעלו לאט
הן עזבו את החדרים שבתוכי
עכשיו מיותר להסתכל מאחור

אולי נפלו הדלתות, אין עכשיו חלונות להביט דרכן
על גשרים בהירים נוסע לאט
אף אחד לא עוקב אחריי
רק בורח וכבר חוזר

יודע שזה התחיל לא זוכר מתי
כל השדים ברחו אל השדות
לא סופר יותר גופות
לא יושב בתי קפה ומחכה לחשבון

שיעורים נגמרים
ספרים גדולים ננעלים
לא זוכר מי כתב ומי שרף
רוחות רעות שליוו אותי לא נעלמו, לא דעכו

עכשיו כל החדרים סגורים
אולי ידעתי להבדיל
בין פנים למסכות
אך עדיין לא מצליח להיזכר איך זה הרגיש כשזה היה אמיתי

זה כבר התחיל והנה זה נגמר
אותות וסימנים
מוטלים בלי שום סיבה
עכשיו לא מאוחר להשתנות



בורח וחוזר, החדרים נסגרים, לאן אפשר להגיע? 

יום שלישי, 13 בינואר 2015

בדירה השכורה שלנו

בדירה השכורה שלנו
למדנו הכל מהתחלה
מילים ראשונות, מבטים מתחלפים
והפחד שידענו לקמט למשפט סתום

את יודעת , אנחנו כבר לא בנויים מערימה של קוביות
שבכל רגע אפשר במגע להפיל
אנחנו כבר לא מחפשים גשרים וגדרות
בדירה השכורה שלנו, למדנו הכל

צבענו את הקירות, הנחנו עציצים
לרגע נדמה שכל מה שיכולנו לעשות עשינו
ומה שלא, העדפנו לשמור לסוף
אנחנו לא בנויים יותר מערימה של קוביות

חולות נודדים, רוחות קיציות
עמדנו במרפסת ראינו את העקבות שלנו על הבוץ בשביל  
מישהו שכח לסגור את הדלתות בדירה ממול
ולנו לא היתה ברירה, להרגיש הכל ומקרוב

זמן של אהבה , זמן של שתיקה
משחקים קבועים , הימורים על סכום אפס
בדירה השכורה שלנו
הרגשנו חזקים אם רק היינו מבקשים

עכשיו תורנו להרגיש טוב עם עצמנו
תורנו להרגיש בודדים , לא עצובים יותר
בדירה השכורה שלנו
שלחו לנו מכתבים, זה כמעט אמיתי  


השיר נכתב על זוגיות שמתחילה בדירה שכורה, שלב א' במערכת של קוביות שנבנית בשביל לא ליפול

יום שני, 5 בינואר 2015

צדים דרקונים

מתחת לגשרים, אין יותר חיים
שנינו הולכים לאט בלי לעצור
על הקירות סיסמאות גדולות
מישהו צד דרקונים ואנחנו ממשיכים בחלומות שלנו

פועלים עם תלושים ובלי פנים
מתפרקים לרסיסים מול נהרות זורמים
קצף על הפנים, עטופים במעיל
מתחת לגשרים, אין יותר חיים

מה באמת אנחנו רוצים להגיד
כל השירים נגמרים באותה נקודה
אחר כך באה שתיקה גדולה
המגירה נפתחת והכל מתפוצץ בפנים

מתחת לגשרים אין יותר חיים
לובשים מעילים כבדים בשביל לא להרגיש
עוזבים מהר בשביל שלא נישאר תקועים
יש לנו מחשבות של נוודים וחיים של מפסידנים

מה באמת אנחנו רוצים להגיד
כל השירים נגמרים באותה נקודה
אחר כך באה שתיקה גדולה
המגירה נפתחת , הכל מתפוצץ בפנים

משאיות גדולות חולפות לידנו
הקטנות נעלמות
אנחנו פועלים עם תלושים ובלי פנים
מספרים יורדים, מדדים עולים

מה באמת אנחנו רוצים להגיד
כל השירים נגמרים באותה נקודה
הרבה לפני שמשהו מבשיל

הארוחה נגמרת ליד 


הליכה או ריצה מתחת לגשרים, הרבה סיסמאות, מעט חיים, ואנחנו רוצים את החלום אבל נשארים עם חיים של מפסידנים 

יום שישי, 7 בפברואר 2014

מנצחים ומפסידים

בסוף נצטרך להודות
לא אנחנו מנצחים
מישהו אחר זוכה בפרס הגדול
ואנחנו נשארים מחוץ לדלת
נשענים על הקיר בתחושה של החמצה

בסוף נצטרך להודות
הרי זה עולם של מנצחים ומפסידים
אנחנו נמצאים בצד השני של המתרס
מדי פעם זוכים להצצה חטופה מעבר לגדר
לא עוצמים עיניים , מתפללים שזה לא יברח לנו

חולפים על פני מחסומים
עוברים בגשרים אל הצד השני
משאירים מאחורינו לכלוך ופחדים ישנים
בסוף גם אנחנו נצטרך להודות
לא אנחנו מנצחים

יש סימנים על הכביש , על הקירות ברחובות
שלטים מהבהבים , ומחסומים מול הבתים
מישהו אחר לוקח את הפרס
מביט עלינו מהצד, כמו על משחק
אנחנו יכולים להישען על הקירות בתחושה של החמצה

נוסעים לאט, מפחדים לטעות
החטאנו את כל המטרות
ונשארנו עם שק של חצים על הגב
אצלנו בחיים אין הזדמנות שנייה
בסוף נצטרך להודות , לא אנחנו מנצחים

יושבים בסוף היום על המדרגות
צופים אל הרחוב ומחפשים לאן ללכת
כאן עוברים כולם, אלה שאיתנו
ואלה שלעולם לא נדע לאן הם הולכים
גם הם מודים בשתיקה , לא הם מנצחים

מישהו אחר לוקח את הפרס
משאיר אותו אצלו ומחכה שיתנו לו עוד קצת
לנו לא נותר דבר מכל זה
לא מבקשים , לא מצפים למשהו אחר
בסוף גם אנחנו מודים

זה עולם של מנצחים ומפסידים
ואנחנו נמצאים בצד השני של המתרס
זוכים להצצה חטופה מעבר לגדר
דואגים לא לעצום עיניים
לא רוצים שזה ייעלם לנו


ספרינגסטין פעם כתב שזה עולם של מנצחים ומפסידים ואסור להיתפס בצד הלא נכון 
אנחנו לומדים כל יום שאנחנו בצד הלא נכון,  רק מבקשים לא להודות בכך