אנחנו כאן בשביל לשרוד

בתוך חדרים חשוכים בלי חלונות

כשהאור לא יכול להיכנס פנימה

אי אפשר לשמוע אפילו את נביחות הכלבים

אי אפשר לאסוף פירורים אחרונים בשביל לבנות איתם משהו

אנחנו נילחם בשביל לשרוד

יום ועוד יום, דקה ועוד דקות

מעצמות בודדות שנזרקות אלינו

עד רעיונות שעוזרים לנו לחלום

בתוך בתים עם קירות שבורים

כשהכל מתפורר ואי אפשר להיאחז בשום דבר

האמת הגדולה מסתתרת בתוכנו

אנחנו נעשה כל מה שאפשר בשביל להוציא אותה לאור

נקשיב לתופים מכים

הגיטרות יניעו אותנו

אנחנו נלחם בשביל לשרוד כאן

אנחנו נעבוד יום אחרי יום

נאסוף בדרך את המילים

שיהפכו לתפילה ויהיו לשיר

נאסוף בדרך אבנים

הם יעזרו לנו לסלול את הדרכים

אנחנו כאן בשביל לשרוד

אנחנו אל צריכים שלטים שיאמרו לנו לאן ללכת

לא, אנחנו לא זקוקים למחילה

גם החטאים שלנו הם שלב בדרך

אנחנו כאן בשביל לשרוד

נעשה את זה בידיים שלנו

נעשה את זה שנוכל לעמוד על רגלינו

אנחנו לא ניפול מול המראות

כל מה שאנחנו רוצים זה לשרוד

בורח וחוזר

מנסה להיזכר מתי כל זה התחיל

הרוחות הרעות ננעלו לאט

הן עזבו את החדרים שבתוכי

עכשיו מיותר להסתכל מאחור

אולי נפלו הדלתות, אין עכשיו חלונות להביט דרכן

על גשרים בהירים נוסע לאט

אף אחד לא עוקב אחריי

רק בורח וכבר חוזר

יודע שזה התחיל לא זוכר מתי

כל השדים ברחו אל השדות

לא סופר יותר גופות

לא יושב בתי קפה ומחכה לחשבון

שיעורים נגמרים

ספרים גדולים ננעלים

לא זוכר מי כתב ומי שרף

רוחות רעות שליוו אותי לא נעלמו, לא דעכו

עכשיו כל החדרים סגורים

אולי ידעתי להבדיל

בין פנים למסכות

אך עדיין לא מצליח להיזכר איך זה הרגיש כשזה היה אמיתי

זה כבר התחיל והנה זה נגמר

אותות וסימנים

מוטלים בלי שום סיבה

עכשיו לא מאוחר להשתנות

בורח וחוזר, החדרים נסגרים, לאן אפשר להגיע? 

פתאום את הלכת

ופתאום את הלכת

אני לא רגיל לדלתות שנפתחות פתאום בסערה

האור כבה בחדר מדרגות ואז הוא נדלק

הפלא כבר היה כאן, עכשיו הוא תם

לא אמרת מילה כשזה קרה

וכשהתכוונתי לשאול, כבר היה מאוחר לענות

פתאום את הלכת

היינו צריכים לומר את האמת, היינו צריכים לומר אותה בקול

כל ההבטחות שאנחנו מבטיחים נמסות בשמש החזקה

כשאנחנו רוצים לקיים משהו אמיתי

כשאנחנו רוצים לסגור את הדברים כמו שהם

אז אין לנו במה להיאחז

פתאום את הלכת

לא יכולתי לעצור את השיר באמצע

גם כשהזמר הפסיק לשיר

גם שכבר לא הבנתי מה המשמעות של כל זה

כל מה שהשארת לי

היה סימן שמשהו אחר מתרחש

במקום אחר, רחוק מכאן

ההבטחות שלנו נשארו דוממות

כל מה שאני לקחתי

לא יכולתי להחזיק מספיק חזק

נפל, נפל לי מהיד

עד שלא יכולתי לומר מילה

פתאום את הלכת

ואני לא רגיל לחדרים חשוכים

שקטים בתוך עצמם, שקטים בתוך עצמנו

הכל מסתבך כשההבטחות שלנו מבקשות את קיומן 

אני לא רגיל שהדלתות נפתחות ככה בכוונה

כמוך

ואני חוזר אליך

נזכר בספסלים הישנים

בגינה הריקה

אז לא השארנו בדלים שיעזרו למצוא אותנו

ניסיתי לקפוץ גבוה כמוך

ניסיתי לדבר בדיוק כמוך

המילים לא יצאו

רק המספרים המשיכו לטפס ואתה נעלמת

לפעמים בדמיוני

אני עוד חוזר אל הקלטות הישנות עם החוברות

מהן למדנו הכל

היום אנחנו מבינים שלא זכרנו דבר

זוכר אותנו בהודו

מדמיינים שהחיים נגמרים כאן

כמה רחוקים היינו אז

כמה רחוקים אנחנו משם עכשיו

בינתיים במקום אחר

אתה המצאת משפחה

אני לקחתי את שלי

מדי פעם נפגשים בין המילים

אין כאן מקום למשפטים קצובים

אנחנו לא מכירים יותר בפנים

זמן ארוך, חדרים קצרים

אני הלכתי משם ואתה?

ילדים ואנשים שהכרתי, חוזר אליהם, מעת לעת, אולי הם עדיין שם