אני מבטיח לך

את יכולה לעזוב את ידיי

להניח אותי בצד וללכת לדרכך

את יכולה לכבות את האור

לסגור את החלון, אין צורך שתדליקי את הרדיו

אני מבטיח לך

לא אחזור לאחור

אל זיכרון שלא מצליח למות

אל געגוע שחותך במה שנשאר מהבשר החי

את יכולה לקחת את הרכב ולנסוע

את לא חייבת להשאיר מכתב

את לא צריכה לכתוב לי הודעה

הכל ברור, הכל ידוע, אין כאן שום דבר חדש

אני מבטיח לך

לא אחזור לאחור

לא אכתוב געגועים על החול

שיבוא הים וייקח אותם איתו

אין לי מושג איך נכתבים סיפורים

הרי בסוף כולם מתים, כל הגיבורים, כל הדמויות

אין כאן מלכים ולא ילדים יפים

את לא חייבת להשאיר בשבילי את הדלת פתוחה

אני לא אלך לאחור

לא אצא לשוטט בשבילים לא מוכרים יותר

לא אתחפר בתוך עצמי

אל תבקשי ממני להודיע לך איפה אני

אין בזה צורך יותר

אני לא זקוק לזמן שלך

לא מבקש ממך לעזור לי להימלט

אני לא אחזור יותר לאחור 

לא אחזור לאחור, לא אשקע, לא אתפתה לעצב

עשן בשדות

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר את העיניים

אולי אצליח למצוא את השביל אל הדרך

ממנה לא אצטרך לחזור

אל הבית הישן

זה שכבר לא עומד ברוח

זה ששעריו נטרקו בחוזקה

אני לא מפחד יותר מהמבטים

אנשים זרים עומדים ומקללים

ראיתי עשן בשדות

ראיתי כבשים טועות בדרך

אני לא בטוח שאפשר עוד

להציל את המציאות מכיסי ההתנגדות

כל התימהון הזה עולה מחיר גבוה

אני עכשיו מציל רק את מה שאפשר

ונשרף השדה, נשרפים כל החלומות באש

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר

ראיתי את עצמי בורח מפני הסרט הזה

אך הגיבורים עדיין מחזיקים בנשק

הם עדיין מאמינים

שזו השיטה

כן , כולנו עבדים של פנטזיה עלומה

הרגלים ושגרה

אי אפשר כבר להאמין בטוב

כשהרע חושף את החיוך המכוער של הזמן

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר

לומד עם הזמן מה עוד נשאר כאן

חורבות נחשבות לבית,  ובית אין לו גג יותר

עומד חשוף מול שדה בוער, זה כל מה שנשאר 

זה כל מה שיש לנו עכשיו

רוץ ילד

היי ילד

אל תיתן להם לקחת ממך את הנשמה

אל תיתן להם להילחם בך

היי ילד

אל תיתן למדים שלהם לגרום לך לבכות

אל תיתן לחיה שבך לצאת בשבילם

זו רק אשליה

אל תאמין ילד שזה אפשרי

אם תביט החוצה תראה

יש שם משהו בשבילך

היי ילד

אל תקשיב לקולות שצועקים בתוך הראש

היי ילד

זה לא שייך לך, אתה צריך להיות עכשיו רחוק מכאן

הם מביטים בך

נועצים עיניים

שיניים בגוף שלך

אתה מרגיש הכול

ובסוף אתה נלחץ לקיר

היי ילד תיזהר יש שם קיר

הם דוחפים אותך

אם תיפול, הם יאשימו אותך

אתה סיבכת את כולם

ילד, אל תלך לשם

הקווים לא ברורים

אתה עלול למצוא את עצמך מחוץ לתחום

היי ילד

אל תסתתר מאחורי הפנים העצובות

יש שם אש בוערת, אל תנסה לכבות

זה הלהבות שלך

הם יעמדו בפנייך

ויאסרו עלייך לשחק בחוץ

יגידו לך שזה לא בשבילך

ילד אל תהיה המכונה שלהם

יש בחוץ שמש, תרוץ אחריה

היי ילד

אל תסכים להכתים את המציאות בשמם

היי ילד

אל תפחד להיות אתה, הם בכול מקרה ישפטו אותך

תביט על עצמך

היי ילד

יש שם מישהו, הוא מחכה לך

תספר לו את האמת

תיתן לו להביט לך בעיניים, תן לו לגעת בידך

אתה תראה את הדרך, הם יראו את המחסומים

זה כמו סיוט לילה

היי ילד

אל תוותר על החלום

היי ילד

הם רק הכתם שבשמו הם מדברים

אתה הוא המציאות

שלא יספרו לך שהיא חלפה.

היי ילד

תרוץ, רוץ ילד

אל תאמין לכול הסיפורים

בדרך כלל הגיבור מנצח

הקורבן חוזר הביתה לבד

היי ילד

בעולם שהמציאו בשבילך

אין מקום לכול אחד

הם יגידו לך שאתה מחוץ לתחום

רוץ ילד

תברח מהכול

העיניים עייפות

הגוף רעב

היי ילד

אל תתפתה

בסופו של דבר זה יגיע.

שיר משנת 2002, מתאים גם היום, לא? 

כשהעולם נגמר

ישבנו בחשיכה של בית הקולנוע

כשהעולם התפוצץ לאט לרסיסים

לא היה לנו מה לומר

אז שמרנו את המילים והחזקנו ידיים כמו ילדים

רציתי לספר לך על האישה

שעמדה לפניי ביציאה מן התחנה

היא פנתה לעיר אחת, אני לשנייה

לא ראיתי אותה מאז , לא ראיתי לאן היא המשיכה משם

רק אותך אני עוד מחפש

בחדר , במיטה

בין המילים שלי לשתיקה שלך

כשהעולם לא מגונן עלינו יותר

אף אחד לא רגוע ליד נשים יפות

את אומרת,  "תביט" ומחזיקה לי את היד

אני חוצה את הכביש הגדול

חושב על המזל ועל כל השאר

לפעמים בדמיוני אנחנו עוד חוזרים

אל מקומות שלא היינו בהם מעולם

פולין, רוסיה, ברלין

ויושבים בחשיכה של בית הקולנוע

גיבורים על המסך ובקהל אנשים עייפים

שקוע במחשבות על האישה ההיא

הגענו הביתה, חיבקתי אותך חזק

ככה זה מרגיש שהעולם נחלש  

בזמן המלחמה , הלכנו לראות סרט, בחוץ העולם נגמר 

זיקוקים

בסוף נצא מכאן בזיקוקים

השמיים שלנו יתקפלו לשניים

פיסות ייפלו , עשן מכל עבר

אנחנו אוהבים את העשן ברקע

דם על הרצפה

קירות מרוסקים

בסוף אנחנו נולדים מחדש

אל תוך השריפות שהדלקנו

אף אחד לא יעצור אותנו

לא כשהשמיים ייפלו למים

בניינים יקרסו, כבישים ייחצו

ברכבת שלנו אין ניצולים

רק אנחנו ניוולד מחדש

עם ידיים קשורות

מבט מדמם

וזכוכיות במקום

בו פעם היה לב

בסוף נצא מכאן בזיקוקים

תניחי לחלומות לשקוע

אניח לסיפורים

המילים ישקעו ויטבעו

בסוף לא יהיו כאן ניצולים

הבתים ייהרסו, הנהר יעלה על גדותיו

בסוף נצא מכאן בזיקוקים

לא יהיו כאן גיבורים 

זה מה שנקרא לצאת בזיקוקים ותמרות עשן, לא?

הכי טוב שאפשר

את עוצמת עיניים באמצע הנסיעה

מביט על הנוף של הדרך המשתקף  בפס של הנעליים

אנשים באים והולכים

מתיישבים וקמים

בספרים שקראנו לא דיברו הרבה

ואני הבטחתי לך שאם תרצי

נעשה את זה הכי טוב שיש

ואז נחזור להתחלה, אני זוכר כל מלחמה

צחקת עלי כשאמרתי לך , גם אנחנו יכולים להיות גיבורים

את אמרת שיש להם פנים אחרות,

ולמאמינים יש כבר דגלים עם מוטות

לא צריכים אותנו בשביל להחזיק

את המשכת לישון

ואני המשכתי להביט בפס של הנעליים

לא זכרתי את השמות שלהם

אבל פנים עלו בעיניים, רציתי לבכות

הבטחתי לך שנעשה את זה הכי טוב שאפשר

בספרים היה כתוב שאסור לבכות

ובספר החוקים שלנו לא היה כתוב דבר

אמרת, שלגיבורים יש פנים אחרות

הבטתי על ההשתקפות שלנו בחלון

רציתי לשאול למה אנחנו הולכים, למה אנחנו נשארים

אבל עצמת עיניים עד סוף הנסיעה

הבטחתי לך שנעשה את זה הכי טוב שאפשר

לראות את הנוף דרך הפס של הנעליים 

השמלה הכחולה

פתאום התחיל לרדת גשם

הרדיו בחדר הפסיק לנגן

נכנסת עם שמלה כחולה

לא חיכית שאהיה מוכן, מבט אחד אמר הכל

חברים באו ועזבו

האוכל שבישלת נגמר

שאלתי את עצמי מיליון שאלות בלי קול

פחדתי שתעני לי על כל אחת מהן

בספרים שקראתי אין כבר גיבורים

אף פעם לא אמרתי לך איך זה נגמר

עכשיו עם השמלה הכחולה יצאת החוצה

הגשם התחזק, הלכנו מהר ונרטבנו

נזכרתי בפטפון הישן עם התקליטים השרוטים

נברשות גדולות למנורות קטנות וטפטים ישנים

זוכרת איך היינו יושבים בסלון, מחכים לשמונה

רואים חדשות וממשיכים משם לבד 

עכשיו, מבט אחד אומר הכל

ואת שותקת ממילא

לא מדברים יותר , לא מרגישים דבר

ואם פעם דיברנו, תגידי לי איך זה הרגיש

לא היינו קורבנות, לא הסכמנו לתוויות

כל אחד אמר משהו, בסוף החלטנו לבד

זוכרת איך רקדנו באמצע הסלון

החברים באו והלכו, נשארנו עד הסוף

פתאום התחיל לרדת גשם

הרדיו ניגן שיר ישן

יצאת מהחדר עם השמלה הכחולה, כמו אז

נשארתי רק עם התחושה 

על בית שלא היה ואת עם שמלה שאין לך 

לאן נעלם הילד

מול המראה

הילד נעלם

אי אפשר לראות את העקבות בחדר

הדלת נעולה, הטלוויזיה מנגנת פרסומות

אחר כך שיר ישן

בתחנה הרכבת עזבה את הרציף

ושני חיילים עם תיק גדול, עדיין מחכים

מול המראה הילד נעלם

נעלמו גם הוריו

פנים מגולפות, גוף מכווץ, אי אפשר לראות את העקבות בחדר

הרגליים מגיבות במהירות

זה חול טובעני מהגשם של אתמול

הילד שבמראה כבר איננו

בחדר מפוזרים משחקים שישנים, צעצועים שבורים

הטלוויזיה מנגנת פרסומות, אחר כך שיר ישן

במקום בו הוא נמצא

הוא נזכר במילים, מזמז אותם בשתיקה

אחר כך בעיניים שלו רצים סרטים

עם גיבורים מזדמנים

הילד במראה נעלם

הוא מאמין שהוא כאן

בתחנה , הרכבת כבר יצאה

הוא נשכח בעולם

כמו שהוא, כבר אף אחד לא מכיר

מול המראה, הילד נעלם

על הרצפה , מפוזרים צעצועים שבורים

הטלוויזיה מנגנת פרסומות ושירים ישנים

הוא מזמז מנגינה , אחר כך מילים

מול המראה

הילד נעלם, והוריו נעלמו גם  

הילד כבר איננו, נשארו רק צעצועים שבורים 

להוכיח לך

שומע אותך בלילה בוכה

מתפללת לג'ק ניקולסון, ברוס ויליס,

גיבורים שלעולם לא יכירו אותך

ואני מנסה להוכיח לך

שאני הגבר שאת יכולה להיות איתו

גם אם הימים קשים

קם מהמיטה

הולך אל המרפסת

מביט אל הרחוב

אולי אנחנו עדיין מטיילים לאורכו

הנה אנחנו עוצרים לרגע

זוכר אותך, זוכר אותי

בימים הראשונים שלנו

מי שהיינו עדיין , מחכים שנהיה

כמו שניים שלעולם לא ויתרו

עדיין קשורים בשלשלות

לעבר שלא מפסיק להופיע

שומע אותך בוכה

ואני רוצה לבוא אלייך

לנחם ולהתנחם

אבל משהו מושך אותי להישאר

במרפסת הקטנה

מול רחוב שקט

כל מה שכתבנו בעבר

נשאר על הנייר

מתקומם נגדנו

בבוקר כשתעוררי

אראה את שאריות העצב שלך

את לא תספרי

אני לא אבקש לנחש

אולי זה רק אנחנו

אולי זה במקום אחר לגמרי

מי שהיינו, קמו והלכו

אל המקום ההוא לא נגיע יותר

ואת מתפללת שיום אחד

תתעוררי, והגבר שלך ישתנה

הוא יהיה חזק , גברי יותר

ואני מתפלל שיום אחד

אוכל להוכיח לך

שאני הגבר איתו את רוצה להיות

לאן הלכנו מכאן, מאיפה באנו לשם

מביט מהמרפסת

זוג אחד חוצה את הכביש

הם עכשיו כאלה

עוד מעט הם ישתנו

יביטו זו בעיניי זה, ולא ידעו מי הם

אולי האישה תתפלל כמוך

אולי הגבר יתפתל, לא ידע מה לענות

ואני, רק מבקש להוכיח לך

שאיתי את רוצה להיות

ואני בסך הכל רציתי להוכיח לך שאיתי את רוצה להיות

שום דבר

פגעתי בך כל כך הרבה פעמים

לא הצלחתי להתחמק מזה

תאונת דרכים בלתי נמנעת עם פצועים, עם הרוגים

עומד בצד, מתבונן עלייך

כשאת שוטפת כלים ,

הרדיו לא מנגן ואף אחד לא מדבר

פגעתי בך כל כך הרבה פעמים

ניסיתי להסביר , לא הצלחתי להפנים

כתבתי שורות, אחר כך הבנתי, זה שום דבר

שומע אחרים מדברים , ילדים צוחקים

לא הצלחתי להשאיר לך שום דבר מזה

פגעתי בך ולקחתי בחזרה רק מה שיכולתי לקבל

יצאת לקניות, חברות, טלפונים קבועים

ישבתי בחדר עם הכלבה ומסך דלוק , דף חלק

רציתי לכתוב לך משהו, אחר כך הבנתי, זה שום דבר

אני פוגע בך כל כך הרבה פעמים

ואת נשארת ערה עד מאוחר כשאני נרדם

באמצע הסרט את אומרת לי לילה טוב וממשיכה הלאה , לבד

פעם הבטחתי, אחר כך שכחתי

בסוף הבנתי, גם בסרטים הכי טובים
הגיבור הוא מנוול, אי אפשר אחרת, הקהל לא יבין


מתעורר באמצע הלילה, מים קרים וצימוקים
אחר כך מביט בך ישנה, מקופלת
פגעתי בך כל כך הרבה פעמים, זה לא נגמר


בבוקר , אנסה לכתוב לך כמה מילים
אני אבין , זה שום דבר

אנסה להסביר ולא אצליח, ואת תתעוררי כאילו כלום לא קרה 

פגעתי בך, וכמה שניסיתי לתקן, זה שום דבר

גיבורים פגומים

אבא תגיד לי למה אני אוהב את האספלט

את המרחבים שנפרשים בפניי

מעולם לא נסעתי איתך כל הלילה

אני לא זוכר אם הגענו פעם

אבא תספר לי , מה רואים בצד השני של הגדר

אני לא מצליח לשמוע את הגברים בוכים

תספר לי איך נשמע קולן של הנשים

כל הגיבורים פגומים

בחוץ השמיים אפורים

אפשר לראות בין המכוניות הדוהרות ילדים משחקים בין העצים

אבא כמה זמן עוד ניסע

אני לא חושב שאי פעם נגיע

אני אוהב את האספלט, את השלטים שמהבהבים

הזמן נעלם בנוף המשתנה

אז למה אף פעם לא נסענו אל תוך החשכה

לגלות איך נראים הימים החדשים

אני לא זוכר אם פעם מחקנו שורות מהמכתבים שלנו

זה נראה שלא הצלחנו לתלוש דפים מהיומן

אז אבא תספר לי איך זה מרגיש

להתעורר באמצע הלילה ולשמוע גברים בוכים

יום אחד אבא , אני אכנס לרכב ואתה תשב לצידי

בדרכים שנחצה, נלמד איפה אסור לנו לעצור

אתה תצביע על הגדרות ואני אחפש את הגברים הבוכים

אז שנינו נלמד על הדקויות של הגיל ושל הזמן

אבא תספר לי, איך זה מרגיש להיות כבול לתקתוק השעון

יושב ליד המקלדת וכותב את המילים, מדמיין איך זה נראה

בזמן שבצד השני אני לא שומע גברים בוכים ,

כל הגיבורים פגומים

אבא, יום אחד אנחנו נחצה ביחד את הדרכים שלא חשבנו שנחצה

אני אבין למה אני מאוהב באספלט , אתה תבין את השאר

כן אבא, יום אחד אנחנו נסע כל הלילה

נשמע את הגברים בוכים, נבין למה הנשים צורחות

הפרדוקס הגדול, גברים לא בוכים, גיבורים לא פגומים, אבא ואני לא נוסעים

ואולי הכל לא נכון וזה בעצם קורה?