כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות זמן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות זמן. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 3 בדצמבר 2016

חלום מתפרק

ראית את החלום מתפרק לשניים
ואז מתפורר לרסיסים
כל מה שניסית לעשות, לא עזר
בשביל להדביק את החיים, צריך לשלם מחיר

מילים ספורות, שורות בודדות
תיאחז איתן בשולי הדרכים
אתה רוצה ללכת עם האנשים
רוצה ליפול מבלי לראות

אורות חזקים, ימים יפים
כל כך הרבה זמן תלוי לנו על הקיר
תסביר לי אתה כמה רחוקים הם הגבולות
לאן זה לוקח אותך מפה

סימנים של זמן שחלף
אתה כבר לא זוכר לאן זה הולך
מילים ושורות, הכל מתפרק
ממילא שום דבר לא שייך באמת

תיאחז עם אנשים בשולי החלומות
מישהו יזכור אותך
אולי תתפרק, אולי תנסה, בסוף זה ייקח אותך  
עכשיו אתה בורח, עכשיו אתה מנסה

כמה רחוק אפשר להגיע בלי לראות את הקצה
מה עושים כשהחלום מתפרק אחרי שנגמרים השבילים
אל תיאחז בשולי המילים,
פתאום תגלה כמה טוב הוא הזמן שעומד ומחכה 


חשבתי שהחלום שלי מתפרק, הוא עדיין שלם, רק איבדתי זמן בדרך 

יום שני, 22 באוגוסט 2016

אל תחפשי עכשיו את הזמן

אל תחפשי עכשיו את הזמן
הטמנו אותו עמוק
עכשיו אנחנו חופשיים מחרדות קיומיות
עכשיו אנחנו יכולים למות בלי לפחד
החיים לוקחים אותנו אל מקום מעט שונה, שם כבר נסתדר

בין הגבולות והפחדים
משהו אמיתי מתרחש
אל תנסי להמעיט בערך של הדברים
אנחנו הרי כבר לא נשתנה
גם אם נדע כיצד להילחם בפרטים הקטנים

אל תתני לעצמך סיכוי להימלט
אל תחפשי עכשיו את הזמן
הטמנו אותו עמוק
במקומות בהם אנשים מטמינים דברים
שאין להם ערך, אין בהם כוונה

אם נעצור עכשיו את הקסמים
לאן זה יוביל אותנו, מקומות נטולי אור
זמנים קשים שלא הצלחנו לעצור
אל תחפשי אותם כעת
הטמנו אותם במקומות אליהם לא נחזור

אנחנו יכולים לראות את האבק שעל פנינו
פעם היינו משהו, היינו מישהו
היום אנחנו עוברי אורח ברחוב של חיינו
אנשים באים והולכים
אנחנו יושבים בכניסה ומחכים 



אל תחפשי את הזמן שעבר, הוא כבר נעלם

יום שישי, 22 באפריל 2016

הזמן והמחיר

עלינו לאוטובוס הראשון
אנשים הניחו את המזוודות מעל המושבים
הבטנו עליהם, זרים מוחלטים
לא רצינו מהם דבר, הם לא ניסו להשאיר לנו רמזים

כשהזמן כבר לא עומד לצידנו
רצינו רק להאמין שנדע
מתי הכל יהיה טוב באמת
ומתי נצטרך לברוח מכאן

אנחנו לא צריכים שילוט בשביל לדעת
את המחיר שנבקש לשלם
כאן באמצע החיים זה נראה מובן
מבט אחד מספיק לנו בשביל להבין

אנשים זרים עלו וירדו
הם כמונו, לא היו צריכים שלטים
בשביל לדעת את המחיר
כשהלב נשבר

כל אחד מבקש משהו להאמין בו
כל אחד זקוק להגנות
אנחנו נוסעים עם אנשים זרים באוטובוס
ומקווים שהדרך תישאר פתוחה

ירדנו בתחנה שלנו והמשכנו
אנשים לא ידעו להסביר, לאן אנחנו נוסעים
הלב נשבר כבר מזמן
לנו נשארו רק טיפות קטנות להמשיך איתן


על כל מה שנשאר ואבד לנו 

יום שבת, 16 באפריל 2016

הולכים הביתה

ראינו אנשים הולכים הביתה
חליפות מעונבות, נעליים מצוחצחות
אין להם סימנים על הידיים
גם לא כתמים שחורים על הפנים

ראינו אותם הולכים הביתה
רצינו לדמיין את עצמנו כמוהם
טובים כמוהם או מהם, יותר או פחות
אך שום דבר לא נותר לנו להאמין בו

רק הזמו נותר מתעתע
מבקש להחליף משמורת
בשביל שהוא יוכל ללכת לישון מוקדם
ואנחנו ראינו אנשים הולכים הביתה

בשדרות רחבות
מול חלונות ראווה גדולים
כמה סוערים יכולנו להיות
בזמן שאחרים המציאו הכל לפנינו

ראינו אנשים הולכים הביתה
חוזרים עם התיקים על הגב
כמוהם, גם אנחנו איבדנו אחיזה
לא הצלחנו לחזור אל המסלול לפני שהיה מאוחר

רק הזמן נותר מתעתע
מבקש תחליף, מבקש קיום
אנשים חוזרים הביתה
יש להם לאן לחזור 


אנשים אחרים, במקום אחר, קרוב או רחוק יותר, הם הלכו הביתה, ואנחנו? 

יום שלישי, 16 בפברואר 2016

טעויות

ועכשיו הזמן כמו קופא מעצמו
אתה לא יכול לחזור אחורנית לתקן
אתה לא יכול להתקדם בלי ליפול

כל כך הרבה טעויות אתה עושה
אתה לא מבין איך זה לא נשאר שלם
כל מגע יכול להפיל את מה שאתה מנסה ליצור

עיניים עצובות מביטות בך
לא בחרת לעמוד מולן
אך הן לא יעזבו אותך

ועכשיו הזמן כמו קופא מעצמו
מישהו אחר לקח הכל
אתה מפחד להפיל את מה שנשאר

כל כך הרבה טעיות במשפט אחד
אתה לא מבין איך הוא נשאר שלם
גם העננים מתרחקים מהשמיים בסערה

רוצה לצרוח, אולי מישהו יצליח לעצור
אתה יודע, כמה סימנים יש הרחק מפה
תאמר לי, אם כבר מצאת את הדרך

מבט אחד, מגע אחד
משהו מת, משהו נולד
ואתה עם הטעויות, משלים עוד פרק שלא נגמר



עוד טעות ועוד טעות, ואתה לא מבין איך כל זה נשבר

יום שלישי, 9 בפברואר 2016

אני מבטיח לך

את יכולה לעזוב את ידיי
להניח אותי בצד וללכת לדרכך
את יכולה לכבות את האור
לסגור את החלון, אין צורך שתדליקי את הרדיו

אני מבטיח לך
לא אחזור לאחור
אל זיכרון שלא מצליח למות
אל געגוע שחותך במה שנשאר מהבשר החי

את יכולה לקחת את הרכב ולנסוע
את לא חייבת להשאיר מכתב
את לא צריכה לכתוב לי הודעה
הכל ברור, הכל ידוע, אין כאן שום דבר חדש

אני מבטיח לך
לא אחזור לאחור
לא אכתוב געגועים על החול
שיבוא הים וייקח אותם איתו

אין לי מושג איך נכתבים סיפורים
הרי בסוף כולם מתים, כל הגיבורים, כל הדמויות
אין כאן מלכים ולא ילדים יפים
את לא חייבת להשאיר בשבילי את הדלת פתוחה

אני לא אלך לאחור
לא אצא לשוטט בשבילים לא מוכרים יותר
לא אתחפר בתוך עצמי
אל תבקשי ממני להודיע לך איפה אני

אין בזה צורך יותר
אני לא זקוק לזמן שלך
לא מבקש ממך לעזור לי להימלט
אני לא אחזור יותר לאחור 



לא אחזור לאחור, לא אשקע, לא אתפתה לעצב

יום שלישי, 2 בפברואר 2016

כמה אפשר לחזור לשם

זוכר את התחושה הזאת
כשהעיניים מחפשות מה לראות
ואין באמת מקום להיות בו מרצון
הכל חי אבל מת מבפנים

אני לומד את הזמן, תקתוק אחר תקתוק
עוצם עיניים
אולי לא אצטרך לראות
זוכר תמונות לא ברור של קיום חד כיווני

כמה אפשר לחזור לשם
אל אותה תחושה, אל אותו מבט
כתבתי שירים יפים
עכשיו בא העצב, לקח אותי מכאן, החזיר אותי משם

נוגע במים, השתקפות מלאה
כמה אפשר לחזור אל אותה תחושה
נלחם בה כמו איש מבוגר
ומת כמו חייל

עוצם עיניים ואז שוב פוקח
בחדר מסתתרים שדים
אני יודע מה זה אומר ומבין מה זה מרגיש
איך בינינו אין שום דבר באמצע

נלך, נחזור
באמצע אין שום מרווח
אני מת לאט
ולא מבין שזה מה שנותר 



חוזר אל אותה תחושה, עצבות בלתי פוסקת

יום חמישי, 3 בספטמבר 2015

המשחק הוא חדש

משום מקום באים אלי פתאום שמות
פנים מוכרות חוזרות אלי
אוסף אותן בדרך לעצמי
אז יושב מוך המסך
מחפש שירים, שום דבר הוא לא תחליף לדבר האמיתי

חלפו שנים מאז, אני לא נבלע בעיקר
לא בורח לצדדים כשאין ברירה אחרת
משום מקום באים אלי זיכרונות
אנשים יפים עם פנים מוכרות
אני חושב, מתי פעם אחרונות נפגשנו

מבט על השעון, אולי אני עדיין מכיר
שום דבר הוא לא תחליף, רק שביר
הייתי במקומות מהם רציתי רק לחזור
עוד מעט סוגר ארבעים
ולא מצליח לזכור את כל השמות, פנים יפות שלא הצלחתי לפרוע

הן חוזרות אלי בחשכה
לפעמים מופיעים בתוך דגלים כהים
מעלים בי זיכרונות
היינו פעם דומים
אולי אף פעם לא

אני אוהב את מה שהעיר הזאת נתנה לי
אוהב את ילדותי שזרוקה בין סיפורים לדמיון
אין כאן מסילה, גם לא פנים יפות לגעת בהן
עכשיו הכל על השולחן, ההימורים פתוחים
המשחק הוא חדש, בהצלחה לכולם 



זוכר הכל, זוכר , זוכר הכל כולל הכל 

יום שני, 5 בינואר 2015

שום דבר חדש עדיין לא נולד

כשהאורות כבים
אנחנו חוזרים הביתה
אל הספה הנוחה
מול מסך הטלוויזיה המהבהב
שדר אחר שדר

עוד גלגול של השעון
עוד מעט היום נגמר
בחוץ עדיין לא מאוחר
אבל אצלנו אין משהו שיחליף את תחושת ההחמצה
הזמן מת ושום דבר לא נולד במקומו  

כל יום מחדש
אותו סיבוב על אותו מעגל
נעים באיטיות , מכאן לשם
רכבת אחת
בדרך חזרה

סופרים את השעות, ימים ודקות
מביטים במראה
שערות לבנות, עיניים עצובות
ושוב איתנו באותו מעגל
כמה אפשר לנסוע בלי הפסקה

לא מצליחים לתרגל שום דבר
אימונים על רטוב, משחק בזמן אמת
שום דבר לא מאורגן
ושוב באותו מעגל
מכאן לשם, משם לכאן

מתעוררים, שותים קפה
זה אף פעם לא נגמר
הכותרות של היום, הדיבורים של מחר
מישהו אחד מת

שום דבר חדש עדיין לא נולד 


השיר מדבר על תחושה יומיומית של החמצה, שום דבר חדש לא נולד, רק גלגול של הזמן 

יום חמישי, 17 ביולי 2014

בצד השני של העולם

במשקפי שמש וחולצה לבנה
היא עומדת מולי
מבקשת להיוולד מחדש
אל סימנים קפואים שיפשירו עם הזמן

כתבתי לה שירים ארוכים
שיהיה לה מה לקרוא
כשהיא מביטה במראה
כל הסימנים מבקשים חיים
היא הפשירה את התחושה

לקחתי מרחק
כמו שהיא ביקשה
מצאתי גדרות וחציתי אותן
לרגע היה נדמה
שני ילדים נעלמו בצד השני של העולם

אז עכשיו מולי
עם משקפי שמש וחולצה לבנה
רוצה את הכל
והיד לא יכולה להחזיק דבר
רק שמש מפשירה סימנים


עדיין לפעמים יש סימנים 

יום שני, 28 באפריל 2014

מצלם

עומד ליד החלום ומצלם
ברקע חדשות, קולות של מקום אחר
אני רושם
כמה זמן חולף

מביט על התנועה חולפת
לא יודע לאן
ומצלם בראש תמונות
לזכור כל פרט וזמן שחולף לאט

הזמן הזה תמיד חולף לאט
לוקח איתו חודשים וימים
מסתכל מהחלון
הפנס מאיר את הרחוב, בחשכה זה אומר הרבה

את מביטה עלי ולא אומרת מילה
הייתי רוצה שתספרי לי, איך זה נראה בעיניים שלך
זה החדר שעושה אותי קטן
זה הנוף שהופך אותי מנוכר

עומד ליד החלון ומצלם
אחר כך מבקש שתתאהבי בי לאט
עד שאסיים את השיר
אז אדע מה אני רוצה לומר

תאמרי לי מה את רואה
איך זה נראה בעיניים שלך
תמונות של מישהו אחר
תנועה שאי אפשר לעצור ,גם בדמיוני

לא, אני לא עומד שם עם רובה מוכן לירייה
אל תגידי לי שלא צריך כל יום לחכות על המסילה
אצלי הרובה לא מכוון ואין לי משאלות אסורות
רק עומד ליד החלון ומצלם

איך זה נראה בעיניים שלך
תספרי לי שאלמד
אחר כך תתאהבי בי לאט עד שייגמר השיר
אז אדע מה אני רוצה לומר לך

עומד ליד החלום ומצלם
ברקע חדשות, קולות של מקום אחר
אני רושם
כמה זמן חולף


מצלם, מצלם, רושם, רושם, הכל בשביל הזיכרון 

יום שבת, 26 באפריל 2014

ארבעים ושמונה שעות

יש לי 48 שעות
סופר אותן בעגולות של עשרים דקות
אחר כך בשעות בודדות
ככל שחולף הזמן, אני מתקצר

את שוכבת במיטה
לא אומרת מילה
לא מבינה
איך זה מרגיש כשיש 48 שעות ואחר כך ריק

כותב אותן, כותב אותך
ואז מקנא בשתיקות שלך
יש בך רכות של מחשבה
מבקש לא לפספס אותה במקרה

לא אומר מילה
כן , המילים לוקחות זמן
מנסה לא להפריע, מבקש לא להתבזבז
זה בסך הכל יום ועוד יום אחד , 48 שעות זה כל מה שיש

סופר את השעות
כמו אצן שסופר מטרים אחרונים
קו הסיום נראה קרוב
אז איך זה שאני מאחר

שוכבת במיטה
לא מבינה איך זה מרגיש
כשיש 48 שעות


בינינו חולפת שעה, ואחר כך ריק


זה כל מה שנתנו לי 48 שעות, אחר כך ריק