כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות תחנה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תחנה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 22 באפריל 2016

הזמן והמחיר

עלינו לאוטובוס הראשון
אנשים הניחו את המזוודות מעל המושבים
הבטנו עליהם, זרים מוחלטים
לא רצינו מהם דבר, הם לא ניסו להשאיר לנו רמזים

כשהזמן כבר לא עומד לצידנו
רצינו רק להאמין שנדע
מתי הכל יהיה טוב באמת
ומתי נצטרך לברוח מכאן

אנחנו לא צריכים שילוט בשביל לדעת
את המחיר שנבקש לשלם
כאן באמצע החיים זה נראה מובן
מבט אחד מספיק לנו בשביל להבין

אנשים זרים עלו וירדו
הם כמונו, לא היו צריכים שלטים
בשביל לדעת את המחיר
כשהלב נשבר

כל אחד מבקש משהו להאמין בו
כל אחד זקוק להגנות
אנחנו נוסעים עם אנשים זרים באוטובוס
ומקווים שהדרך תישאר פתוחה

ירדנו בתחנה שלנו והמשכנו
אנשים לא ידעו להסביר, לאן אנחנו נוסעים
הלב נשבר כבר מזמן
לנו נשארו רק טיפות קטנות להמשיך איתן


על כל מה שנשאר ואבד לנו 

יום שבת, 24 במאי 2014

בוקר מושלם

בתחנה יש רעידות
הרכבת חולפת אנשים משתנים בזווית העין
עומד בצד ומביט על פנים שמחות
זה בוקר מושלם, האושר בהתגלמותו

את מחזיקה את התיק קרוב לגוף
מסיעה מזוודה , אין לי שום קלישאה בשבילך
ולך אין חיים שלמים לפרק
רק האושר בהתגלמותו

פעם לא האמנו בדברים הטובים
ואז קראנו בספרים שיש חיים אחרים
התחנה רועדת, הרכבת יוצאת
זה בוקר מושלם, האושר בהתגלמותו

בבית הקפה הקטן ממול
זקנים וצעירים
שותים וקוראים
חדשות ועניינים

תספרי לי איך זה מרגיש
כאן בצד השני
זה בוקר מושלם
האושר בהתגלמותו

כשתגיעי, אני אביט מהחלון
לראות אנשים חדשים
ובינתיים הנוף יתגלה בשבילך מחדש
זה בוקר מושלם, האושר בהתגלמותו


יש בקרים כאלה גם, לא?

יום רביעי, 26 במרץ 2014

מגפיים

עכשיו היא עוברת ליד
מגפיים כבדים של נשים
תמיד עושים לי רע
היא מסמנת עם היד, אני מגיש לה את הכרטיס
חסר רק שלג בשוליים
ושלטים בשפה זרה בדרך לשכונות

גשם חזק
אף אחד לא רץ
אחד לא יורה באוויר
תמיד יש מישהו שנופל ממילא
כותב שירים ומתרוקן מעצמי

זו שבכתה בבוקר כבר ירדה בתחנה
היא לבשה מדים של מפקדת קומנדו ים
ואני לא ניגשתי לשאול למה היא בוכה
זו עם המגפיים, עברה אותי מהר
והם תמיד עושים לי רע

חושב על כל הדרכים בהן יכולתי לעבור
ליד המסילה חסר רק שלג
בשביל תחושה, בשביל תמונה
זורק את עצמי לאחור
עיתון יומי עם אותן כותרות כמו שיהיו בחזרה

אני תמיד נוסע בתקווה לחזור
ואז נבהל כשנגמר לי הזמן
זו עם המגפיים ירדה בתחנה הבאה
לא אמרתי לה
שמגפיים כבדות של נשים
תמיד עושים לי רע


הסיפור זו לא הנסיעה...