כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות חיים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חיים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 21 ביוני 2015

סודות

אנחנו עוזבים הכל
ומשאירים מאחורינו ספרים סגורים
כל אחד צריך סודות לחיות למענם
סודות למות איתם

העיר הזאת גדולה עלינו בכמה רמות
גם השבילים בהם אנחנו פוסעים
מובילים אותנו הרחק מקו הסיום
ועדיין, עדיין אנחנו כאן

כל אחד צריך סודות לחיות למענם
סודות למות איתם
עד שנצא מהמרחב המוגן שלנו
אי אפשר לנצח בלי להפסיד כל יום קצת

משהו מאיתנו כבר נגמר
תביטי עלי, מה שתמיד חשבנו שנעלם עדיין כאן
בועט בי חזק, מכה אותי בראש
אני מתרוקן, ומפחד להתמלא

כל אחד צריך סודות לחיות איתם
סודות שהוא מוכן למות למענם
תאמרי לי כמה זה רחוק
אני כבר לא זוכר איך סופרים את הזמן הזה לעזאזל

מוריד את החולצה, מביט על הפנים
לא רואים כאן צלקות מתוך הנשמנה
הבדידות הזאת הרי לא כתובה בשום מקום
היא באה והולכת, לעיתים נוסעת עד הסוף

עכשיו אנחנו עוזבים את הכל
עכשיו את למעלה, ואני רחוק מלהיות במקום הנכון
מביט עלייך, אולי תאספי אותי אלייך
גם אני צריך סודות שיגנו עלי



כל אחד צריך סודות בחיים, לא? 

יום ראשון, 7 ביוני 2015

פנטזיות

ושוב חוזרות הפנטזיות
שיחות אל תוך עצמי
מעמדים והתרגשויות
שוב אני יוצא מהדלת רק בשביל להיכנס אל תוך מעגל בלתי נראה

אולי חסרו לי חיים
איבדתי את עצמי
עוד מעט בן ארבעים
והחלומות עם של ילדים קטנים נטולי דאגות

לא מכיר אותם
לא מכיר גם את עצמי
שוב חוזרות הפנטזיות
נטולות פנים מלאות בקול

אני בורח
לא מבין לאן
אין שום שד שרודף אחרי
אז למה אני נשבה בפנטזיה שאין לה קיום ממשי

רוצה להיות זה שמצליח
לא יודע איך ובמה
לא מבין לא לדעת בשביל מה
אני הרי קיים, יש לי חיים, כאן או במקום אחר

לא מכיר את הפנטזיות
גם לא את הפנים שמלוות אותי
כל הדרך לתחתית
עוטף את עצמי בסיפורים, שיהיה לי מה לחשב, מילים או עלילות  


מאז ומתמיד אהבתי לספר לעצמי סיפורים, עכשיו זה חוזר אלי

יום שלישי, 17 בפברואר 2015

את יודעת שהובסתי

את יודעת שאני הובסתי
אין טעם יותר בכבישים מהירים
מהקומות הגבוהות
לא רואים את החיים

מביט על עצמי במראה
שום דבר לא באמת השתנה
סימנים על הידיים
מחזקים את תחושת ההשפלה

אולי המלאכים הטובים
ידליקו את האור
לא יתנו לי לצאת
גם לפני החלון יש עוד מקום ליפול

את יודעת שהובסתי
אין טעם יותר בכבישים מהירים
מהקומות הגבוהות
לא, לא רואים את החיים

אנשים עם מסכות
מביטים עלי דרך עיניים קפואות
אני יושב בצד מכווץ
מחכה להוראות אחרונות

ילדים משוטטים חופשי
ואני עם פרטים אחרונים מנסה להשלים
אולי  מילים אחרונות לפני שנתחיל בבשורה
את יודעת שהובסתי, עכשיו אני רק חץ במטרה 



לקח לי זמן להבין שזה נכון, לא משנה כמה טוב יש מסביב 

יום שבת, 22 במרץ 2014

לדבר

בואי נדבר עכשיו
עד שידעכו המילים
מבטים יחליפו את המשפטים
בסופנו, הסיפור הרי ידוע

בואי נישאר ערים עד שלא נרגיש יותר צורך
בסוף נירדם
באמצע הלילה או בתחילת היום
כשמנקי הרחובות יעלימו את מה שליכלכנו

כשנצא מחדש, נוכל שוב לצלול אל הקרקעית
שם נמצא את כל הרמזים
רק כתמי דיו ישנים יישארו עלינו סתם
בואי נשאיר משפטים שלמים , שישמשו לנו ערובה

אם תרצי, נוכל להמשיך ולגשש בעירום
לחכות שיתפזרו מעלינו העננים
תגידי לי את, אם אנחנו שייכים לכל זה
יש לנו כללים ברורים, ויש כאן מאבק שלא נגמר

בואי נדבר עד שידעכו המילים
ולא תהיה לנו סיבה עוד להמשיך
השירים הרי נכתבים מעצמם
אז בואי נדבר עכשיו

גם אני רוצה לנסוע יום אחד עד הסוף
להמשיך בנסיעה בלי לעצור
ואז לכבות את האור לפני שמחשיך
תגידי לי אם אנחנו שייכים לכל זה

מדי פעם מציצים מהחלון
תספרי לי איפה החיים האחרים שלך עכשיו
כל מה שנעשה כעת
יחזיק את העבר שלנו מעל המים ולא יתן לנו לטבוע

בואי נישאר ערים כל הלילה
אין לנו סיבה להירדם
הלכנו רחוק מדי בשביל לחזור בשביל זה 
והבוקר הזה כל כך יפה 

לא תמיד צריך לדבר אבל כשמדברים הכל מסודר עד שדועכים