כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות סיגריות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סיגריות. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 31 בינואר 2015

כת של מטורפים

בכת של מטורפים
אלוהים לובש מדים
אוחז בספרים
נשק, יורים, אש

צווים על שפיות
ופקודות מטעם השיגעון
חירות מגודרת
אלוהים ועוד אלוהים, אין אלוהים
יש רק עשן של סיגריות סביב

מה שאני מרגיש
אי אפשר לכתוב יותר
לא על אבנים
לא במשך שבועות

הטירוף אוחז בי חזק
אני מפנה מקום לי ולאלוהים
כולא חד שומר בתוכו מקום לטיפשות
שתבוא בבוא העת

כול אחד יודע
על מה היתה התהילה
על מה קשרנו את עצמנו בכך
אין סימני חיים
יש כת של מטורפים

לא אני אל מפחד להודות שאני לא מתאים
להיות שפוי זו רק ההתחלה
עכשיו זה כבר הסוף
הסם ניצח, הטירוף זכה בכול הקופה

כת מטורפים, אגו בעננים
השתקפותם נותנת מקום של חסד לאומללות
מי שיורה ראשון
זוכה בכבוד רב

הייתי פעם שפוי,
היום אני לא מסוגל להבחין
סימני קרב נולדים
כשהשעמום מתמלא חללים ריקים

אלוהים לובש מדים
משאיר אחריו גדוד של מיואשים
רק גדר מפרידה בין חירות לשעבוד
ובפנים הכול פרוץ

אוהלים בגשם, בוץ על הפנים
צעקה שמפוצצת את הבלון שנקרא מציאות
מי ראשון, מי אחרון?
לא זוכר אותי שם

מעילים ישנים, על גופות בלווים
רגליים שטובעות בתוך חול יבש
כמה שיכרון ישכיח את זה?
כמה טירוף עוד יאחז בידיים קשורות

כמה אלוהים עוד יש?
כמה כבר הרגו לנו?
לא זוכר, לא בטוח
מקום קבורתם לא תמיד ידוע.



שיר משנת 2002, לא זוכר על מה אבל נדמה לי שזה ברור

יום שבת, 2 באוגוסט 2014

יותר נכון לבד

הצעתי לך שניסע כל הלילה
נשאיר אור במרפסת , ניכנס לרכב וניסע
אבל נכון יותר לבד

הבטתי במראה, הזיפים עדיין שם
את הבטת אלי דרכי או דרך המראה
את הרי יודעת לאן הולכת התנועה

לא סיפרתי לך על ההיא שיושבת במושב ממול
ואיך אני שותק וחושב עלייך ישנה
רק מציע לך שניסע כל הלילה

בערב כשאני חוזר
אני מרגיש מרוקן
לא נשאר לי דבר לשמור בצד

הג'ינס הקרוע עדיין כאן, הסיגריות נשארו בחנות
ואני מנסה להספיק לשמוע את כל השיר
את לא אוהבת שאני צועק בלי מילים

הצעתי לך שניסע כל הלילה
נשמע שירים ישנים וניתן לנוף לחלוף לאט
אבל נכון יותר לבד

שנינו ניקח את התיק הקטן
נקנה קפה , לא נעצום עיניים
אספר לך סיפור מצחיק ואת תצחקי

לעיתים זה נשאר, לעיתים זה חולף
הצעתי לך שניסע כל הלילה
אבל נכון יותר לבד 


את הנסיעות בלילה עדיף לעשות לבד 

יום ראשון, 1 ביוני 2014

התמונות נעלמו מהקירות

התמונות נעלמו מהקירות
ועכשיו אנחנו כבר שניים
שוקעים בזמן שנע מצד לצד
התמונות נעלמו מהקירות
ומחוץ לחדר אי אפשר לשמוע את התקתוק

את זוכרת שפעם היינו שומעים את השירים
ומחכים לרגע הנכון בשביל להדליק סיגריה או לכבות את האור
עכשיו התרגיל כמו נפתר מעצמו
אין עוד צורך בנו
התמונות נעלמו מהקירות

מי מאיתנו יהיה מוכן ראשון
עכשיו אנחנו כבר שניים
רחוקים מקו ההתחלה
רעש המכונה לא משנה את הכיוון
גם אחרי שהתמונות נעלמו מהקירות

זוכרת שפעם היינו שומעים את השירים
ומחכים לרגע הנכון בשביל להדליק סיגריה או לכבות את האור
עכשיו אנחנו חלשים שמתחזקים או חזקים שנחלשים
אין בנו עוד צורך
התמונות הרי נעלמו מהקירות

ומאחוריהן לא נשאר דבר
גם את הכתמים הספקנו לנקות
עכשיו אנחנו שניים, לא צריכים יותר להתאפק
אפשר להקשיב לשירים מבלי שנצטרך שום דבר
לא להדליק סיגריה, לא לכבות את האור, התמונות הרי נעלמו מהקירות


אם עכשיו התמונות נעלמו זה אומר שהכל אצלנו ריק? 

יום שבת, 31 במאי 2014

היכן תחכי

תאמרי לי היכן תחכי
בסוף אני אגיע
 זה ייקח יום, שבוע או שנה
את יודעת בסוף אני אגיע 

אורזת את התיק לאט 
לא שוכחת לשים קופסת סיגריות בכיס של המכנס
משקפי שמש תלויים על החולצה
אל תשכחי לקחת את כל המסמכים שלך

תאמרי לי היכן את תחכי
בסוף אני אגיע
שלם או פצוע, מלא בבדידות עצמית
זה ייקח כמה שייקח , רק תחכי

כבר שכחתי הכל, לא שמרתי שום דבר לעצמי
שתיקות והליכות ארוכות
את שומרת לעצמך טעויות נאמנות
עכשיו תורך להתרגל לבדידות הזאת

כולן הפכו לאימהות רק אנחנו עוד ילדים
הסוף הטוב כבר קרוב
את עולה למונית, אומרת "סע" ומביטה על הנהג דרך ראי
תאמרי לי היכן תחכי

מקשיב למוזיקה ונרדם על הספה
בחוץ כבו האורות, השומר חזר לצריף 
בחדר קטן הכל נסגר
כמו תמיד במילים של מישהו אחר

תאמרי לי היכן תחכי
בסוף אני אגיע
זה ייקח יום, שבוע או שנה
את יודעת בסוף אני אגיע  


את יודעת , בסוף אני אבוא 

יום שישי, 28 בפברואר 2014

סופר מילים

אל תעזבי אותי
אל תעזבי, לא עכשיו, לא בכלל
כשהרוח נושבת חזק אל תוך החדר
וטפטוף מים עדין שוטף את הזמן שנותר

עומד על הרציף
מחכה שזה יתחיל
אל תעזבי עכשיו, לא בכלל
כשהסימנים מראים שיש לנו מה לנצח ומה להפסיד

בלי סיגריות,בלי מטבעות
הטלפון לא מצלצל בכוונה
אל תעזבי אותי, לא עכשיו, לא בכלל
כשאין לנו לאן ללכת מכאן

מביט על הקירות
עוצם את העיניים
מדמיין את הכתובת נמחקת
אל תעזבי עכשיו, אל תעזבי אותי בינתיים

אני אף פעם לא יודע
אם אני סופר או כותב את המילים
והן עומדות ברקע מחכות לתורן
לפני שהשיר יוצא לעולם

עומד בצד
המשחק כבר התחיל
הרוח נושבת
ואנחנו מסתתרים מהגשם, נסחפים בזמן

תסתכלי עלי
פתאום אני שוב מתרגש
כותב כמה מילים, ונסחף עד לנקודת הסוף
אל תעזבי אותי עכשיו פתאום


אני אף פעם לא יודע
אם אני סופר או כותב את המילים
והן עומדות ברקע מחכות לתורן
לפני שהשיר יוצא לעולם


איתך אני שוב מתרגש
כשלב כבר לא מגיב יותר
הוא הרי נשרף בחשכה
אל תעזבי אותי, לא עכשיו, לא בכלל 


זה הפחד הנצחי, אין פחד גדול מזה אז בינתיים סופר מילים