כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות גשר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גשר. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 11 באפריל 2014

מול העיר הנרקבת

על הגשר מול העיר הנרקבת
מימים של אחרים וסיפורים לא מוכרים
את פנית ימינה, אני לקחתי שמאלה
ראיתי אנשים עובדים, מה את ראית?

לא שמעתי ממך שעות אחר כך
תספרי לי איך זה הרגיש
שום דבר לא נסלח, שום דבר לא מובן
לא רק אנחנו הלכנו על הגשר ההוא

עכשיו כשאת לא כאן
אני רוצה לשמוע מישהו שר בשבילי
רוצה לשמוע מישהו שר את מה שאני מרגיש
עד שתחזרי ואוכל להירגע או לפחות להיות מוכן

על הגשר מול העיר הנרקבת
יש אנשים שעדיין מחפשים
איך זה מרגיש
לחצות אותו בלי לפחד

ואני מדמיין את עצמי פתאום
יוצא לרוץ, נעלם בשדות
כשאת הולכת לאיבוד בשלך
אל תעלמי לי עכשיו, זו ריקנות איומה

לא שמעתי ממך כבר שעות
ועל הגשר מול העיר הנרקבת
אנשים חזרו אל התחנה
הקניון עוד האיר את עצמו בצבעים זוהרים

שום דבר לא נסלח, שום דבר לא מובן
עכשיו כשכולם מטילים את המטבעות
אנחנו יכולים רק להתנחם בתשובה הקטנה
בסוף הגשר, אחרי העיר הזאת, עוד יש לאן להגיע

לא שמעתי ממך שעות
תספרי לי איך זה מרגיש
כששום דבר לא מוגן
שם, על הגשר, מול העיר הנרקבת  


על הגשר אפשר לראות מצד אחד קניון מצד שני עיר נרקבת, ובאמצע אותנו פונים לצדדים שונים 

יום שני, 10 במרץ 2014

בתוך הערפל

בתוך הערפל
האם הגדול נצנץ למרחק
הסתכלתי סביבי לראות
אם מישהו מבחין במה שמתרחש

עמדתי לבד על הגשר
בין העולם שאיננו לזה שעוד מעט ייעלם
עמדתי שם וחיפשתי רכבת חזרה הביתה
בתוך הערפל, לא ידעתי לאיזה כיוון לצאת

רצתי כבר עשרות קילומטרים
ליד כבישים סואנים
בתוך שדות עייפים
לא היו שם חקלאים שישקו את האדמה ולא ילדים משחקים

רק אני ועשרות קילומטרים
בתוך הערפל הכבד
לא יכולתי לראות אם מישהי עומדת בסוף הדרך
אולי זה רק חלום זמני, מציאות מתפוגגת בלחיצת כפתור

אני תמיד טועם את מה שאי אפשר לשחזר
על השולחן מונחת הארוחה האחרונה
שמישהו יאמר לי בבקשה
האם זה באמת מתרחש עכשיו

שם בין הילדים, איפה שאין מקום לטעויות
ניסיתי לצאת מזה , לצאת מזה בקלות
זוכר תמונות, שומע קולות
מלווים אותי בכל קילומטר, כל קילומטר שאני עובר

עמדתי לבד על הגשר
בין העולם שאיננו לזה שעוד מעט ייעלם
הקדושים דהו עם השנים
איך אפשר להאמין , אם אין סיבה להישאר

בתוך הערפל
רק האם הגדול נצנץ למרחק
יכולתי לראות השתקפות , היא באמת לא נעלמה
הסתכלתי סביבי לראות, אם מישהו מבחין במה שמתרחש

רץ עשרות קילומטרים ליד כבישים סואנים
בתוך שדות שלא זכו לחסד
אין שם חקלאים שיזרעו זרעים החדשים
אני לא מתחרט ששאלתי אם זה אמיתי


כן, בתוך הערפל הכבד
על הגשר, עומד לבד
בין העולם שאיננו לזה שעוד מעט ייעלם
אני מחפש אם מישהו מבחין עוד במה שמתרחש



עומד בתוך הערפל ורק האם הגדול מנצנץ, תוהה אם מישהו מביט במה שמתרחש