אף אחת לא תיקח את הבלוז שלי

אף אחת לא תיקח את הבלוז שלי

הוא רק שלי, שלי, שלי

אף אחת לא יכולה לקחת ממני את הבלוז

הוא שייך רק לי, לי, לי

הבלוז שלי מגיע מן הים

עובר דרך תחנות מאסף

נכנס אלי מהחלון

אוחז בי חזק ולא נותן לי לצאת ממנו

זה הבלוז שלי, שלי, שלי

הוא מנגן אותי בלילות

אוסף אותי אל עצמי

במציאות נעלמת מרגע לרגע

אף אחת לא תיקח את הבלוז שלי

העליבות שברחובות לא תדחק אותי

בחזרה אל חדרי המדרגות

לא מחפש יותר לטפס אל הקומות הגבוהות

אף אחת לא תיקח את הבלוז שלי

הוא שייך רק לי, לי, לי

אף אחת לא תעלים את הבלוז שלי

הוא שלי,שלי,שלי

נכתב בדיו שחור על נייר לבן

אני לא צריך לעשות שום דבר

כשהגשם יורד והקרב נגמר

אני צריך רק את הבלוז שלי 

לכל אחד יש בלוז, גם לי יש, והוא שלי רק שלי 

פיקדון

כל פיקדון שאפקיד כעת

מישהו ישתמש בו בשלב כזה או אחר 

עומד דרוך מול המטחים

אי אפשר לדבר יותר

ככל שזה מתקרב זה יותר מפחיד

הם לא נותנים לי סיכוי להינצל

ככה זה שחיים ממלחמה למלחמה

הם לא מוכנים לוותר

על גדרות וחומות

אז אני נשאר בצד, מנסה לא להתבונן במה שאני רואה

כל פיקדון שאפקיד עכשיו

לא ישמש אותי יותר

אורות חזקים, צל גובר

אי אפשר להבין כמה זה קרוב

כשאין יותר משהו אחר להאמין בו

אסור לדבר, אסור לצעוק

חייבים להסכים עם כל דבר

והם ירצו אותי כך או כך

גם הלב עומד שומם

מול מה שפעם היה חלום ועכשיו זה אבק

אני עומד בצד, לא מצליח להבין

איך זה יכול להיות

שהחומות והגדרות השתלטו על כל הנחלות

עומד בצד ולא מסוגל להגיע אל האמצע

חור נפער, הפיקדון נמסר, לא נשאר לי דבר 

מה שאנחנו מחזיקים ביד, הפיקדון, כבר איננו שווה דבר, אסור היום לומר כלום

תני לנשמה שלי לצאת

תני לנשמה שלי לצאת החוצה

מבעד לסדקים, מבין הפיתולים

אל הרוחות הטובות הנושבות מעלינו

תני לנשמה שלי ליצור מחדש את התעלות

את יודעת שאין מלאכים בשמיים

ואין אלוהים שהולך כאן בינינו

כל בקבוקי השתייה ייגמרו יום אחד

ואנחנו נצטרך להמציא את עצמנו שוב מחדש, הפעם בלי עזרה

תני לנשמה שלי לצאת החוצה

תני לאורות החזקים להאיר לי את הדרך

אני אגיע, בסוף אני תמיד מגיע

כששנינו כבר עומדים לצאת

מול פוסטרים דהויים

מול חלומות שבירים

הכל דהוי, הכל נשכח

תעזרי לי למצוא את הדרך

תני לנשמה שלי למצוא את הדרך

אני אוהב את התחושה

את המגע האינסופי

אין כאן מלאכים גדולים

אל תתפתי להאמין בכל האמונות הקטנות

גם אנחנו נשבים בחלומות

המציאות היא כל מה שנשאר שהכל מת מסביב

תני לנשמה שלי סיכוי להינצל ותראי כמה יפה זה יהיה 

כל מה שהנשמה לי רוצה, זה לצאת החוצה, תני לה 

שושנים אדומות

שושנים אדומות בכניסה אל הבית

לא מבשרות דבר שלא ידענו עליו

חדרים חשוכים, אי אפשר לדעת מה איבדנו שם

ובמקום קטן שמעולם לא היינו בו, מתחוללת עכשיו מלחמה גדולה

כל אחד נלחם בשדים שלו, אל תתני להם להכניע אותך

את יודעת את האמת, תחזיקי בה

אם היא תתפורר לך בידיים

אין סיכוי שתישארי קרוב מספיק בשביל להרגיש

אני לפעמים בורח אבל תמיד חוזר

את יודעת שזה כואב כשאין מה לעשות עם מה שנשאר

רוחות סוערות בחדר

אולי יצאנו מוקדם מדי

שושנים אדומות בכניסה אל הבית

מודעות תלושות

מישהו נולד, מישהו מת

אנחנו לא בוכים, איבדנו את הטעם האמיתי של הדברים

אנשים נבהלים, אנשים צועקים

אנשים נכנעים לשדים שלהם, אל תתני להם להכניע אותך

יש כאן מספיק מקום בשביל הדברים הטובים

אם רק נדע להחזיק אותם

איבדתי כיוון במחשבות, אני כבר לא סופר תשובות

אל תבקשי ממני להישען לאחור בשביל להחזיק אותך קרוב

מקשיב למילים, צולל אל תוך עינייך

שושנים אדומות יישארו בפתח הבית גם אחרי שהדלתות ייטרקו 

אל תתני לאנשים ולשדים להכניע אותך

ואין גלימה

ראיתי את המלך מאבד את כתרו

משיל מעליו את גלימתו

ראיתי את הטורפים נעים סביבו

כשאקורד אחד של גיטרה מתנגן

בלי הפסקה, בלי מחילה

אני זוכר איך נכתבו הסיפורים לפני שנים

לא היה שם צדק ממשי ולא חמלה קיומית

הכל נעזב בפתאומיות אינסופית

המלך ירד מנכסיו, העיניים נעצמו

רק הנתינים נשארו במקומם

כן שמעתי את השיר

זה היה שיר של נזיר בודד שמחפש תקווה

בעיניו הגדולות

כשכל הדלתות נטרקו והחלונות לא עמדו בסערה

רצתי לשיר הללויה

לא ידעתי כיצד ועבור מי

השליח נעלם והטורפים לקחו איתם את הטרף

כן המלך איבד את כתרו

לא נשאר לו דבר למשכן עבור הקדושה האפורה

קירות לבנים נשברו בבת אחת

הכל נשכח, הכל מת

שמעתי את הנזירים מבשרים בתדהמה

הם ידעו היטב את התשובה

המלך נפל, הגלימה התרוקנה מתהילה 

המלך נפל ואין גלימה, השיר נגמר, מה נשאר