כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות רחובות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רחובות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 20 בדצמבר 2015

אף אחת לא תיקח את הבלוז שלי

אף אחת לא תיקח את הבלוז שלי
הוא רק שלי, שלי, שלי
אף אחת לא יכולה לקחת ממני את הבלוז
הוא שייך רק לי, לי, לי

הבלוז שלי מגיע מן הים
עובר דרך תחנות מאסף
נכנס אלי מהחלון
אוחז בי חזק ולא נותן לי לצאת ממנו

זה הבלוז שלי, שלי, שלי
הוא מנגן אותי בלילות
אוסף אותי אל עצמי
במציאות נעלמת מרגע לרגע

אף אחת לא תיקח את הבלוז שלי
העליבות שברחובות לא תדחק אותי
בחזרה אל חדרי המדרגות
לא מחפש יותר לטפס אל הקומות הגבוהות

אף אחת לא תיקח את הבלוז שלי
הוא שייך רק לי, לי, לי
אף אחת לא תעלים את הבלוז שלי
הוא שלי,שלי,שלי

נכתב בדיו שחור על נייר לבן
אני לא צריך לעשות שום דבר
כשהגשם יורד והקרב נגמר
אני צריך רק את הבלוז שלי 



לכל אחד יש בלוז, גם לי יש, והוא שלי רק שלי 

יום ראשון, 28 ביוני 2015

דברים נשארים סגורים על השולחן

אני מקשיב למילים ומשתתק
כל כך הרבה דברים נשארים סגורים על השולחן
כל כך הרבה דברים צריכים להיאמר עכשיו
אני שותק בשביל לא לוותר

שום דבר לא בוער ברחובות
השמיים לא התרסקו בבת אחת
מהחלון אי אפשר לראות
משהו נחרב, משהו מתחיל מהתחלה

אין מזוודות ארוזות
אין פקקים בתנועה
אני מקשיב למילים ומשתתק
זאת לא פעם ראשונה, גם לא האחרונה

הבגדים לא נקרעו, הפנים לא נצבעו
האדמה לא רועדת
גם הקלישאה לא נשארה שלמה
שום דבר לא מתרוקן

אפשר לקרוא את זה מצד לצד
כמו מהתחלה אל הסוף
רק בקצב אחיד
אין לזה שום מטרה

הכרזות לא ירדו מהפעם האחרונה
הן גם לא עלו בחזרה
הרי העצים כבר נעלמו מהמרחב
והפנסים נשרפו בחשכה

אני מקשיב למילים ומשתתק
כל כך הרבה דברים נשארים סגורים על השולחן
כל כך הרבה דברים צריכים להיאמר עכשיו
אני שותק בשביל לא לוותר


על מה שיכול להשתנות ומה שצריך להשתנות 

יום חמישי, 3 באפריל 2014

מתוך הרחובות נקום

מתוך הרחובות נקום
בין המחסומים
אל שמיים פתוחים
בחדרים אפלים לא מכבים את האורות


מתוך הרחובות נקום
לעולם לא נחזור לשם יותר
אין יותר מיטות קשות
אלוהים לא מרדים אותנו בלילות


ונפסע בין השבילים
לחפש לעצמנו פתחים חדשים
דלת מעץ עליה נוכל לנקוש
ודלת ברזל לא תיסגר עלינו יותר סתם


מתוך הרחובות נקום
לא ספוגים ריח תבוסה
אין יותר חרדות קיומיות
רק מחברות יכתבו את הסיפורים


ואם היתה כאן פעם כוונה
בוודאי נמצא אותה אמיתית
בשולי הדרך, מישהו כבר השאיר לנו רמזים
בשדות הרחוקים נמצא את עצמנו חיים


מתוך הרחובות נקום
הכישלון מכתיב ימים
ואותנו זה לא מפחיד
מאחורינו לא מסתתרים מסדרונות ארוכים


בין הסמטאות הצרות לבתים סגורים
איש לא ייקח אותנו בחזרה
אבל אנחנו מתוך הרחובות נקום
ונתפרש עד שלא יהיה דבר מלבדנו


זה היופי , זה הקסם
מתוך הרחובות נקום ומהגבעות נצפה
אל חדרים שלא ייסגרו יותר
מאחורינו לא מסתתרים מסדרונות ארוכים יותר


יותר לא נובס, יותר לא להיכנס לחדרים שאנחנו לא רוצים להיות בתוכם, מתוך הרחובות נקום