לא דיברת איתי

ראיתי אותך מדברת עם אנשים

ראיתי אותך עולה על מונית

אמרת שאת אוהבת

מישהו מאחור דחף אותי בלי לשים לב

ואת נעלמת מהנוף

בחוץ שמעתי קולות

לא יכולתי להבין מילה

אז מה אם את אומרת שאת אוהבת

יש תחליף למילים

אורות חזקים שורפים בעיניים

ראיתי אותך ואז הלכת

משהו התעורר בי, משהו אחר נרדם

בבית המלון, הזמנתי חדר קטן

עליתי, חלון לים

מישהו הציע לי לבוא לשתות

ראיתי אותך עולה על המונית

אחר כך צחקת בקול

לא הצלחתי להבין מה אמרת

כמה פעמים אפשר לנסוע

כמה פעמים אפשר לחזור

לא דיברת איתי ימים

ולא יכולתי להבין מה את מרגישה

הכל עלה וצף

נשארתי מאחור

אי אפשר לחזור על זה בטעות 

סיפור שקרה ואולי רק בדמיוני הוא יכול היה לקרות 

דלת נטרקת

שמענו את הדלת נטרקת

ראינו את מי ששיחק אותנו

יוצאים מהחדר בלי לחפש

שלט שיוביל אותם אל חיים אחרים

החלום נגמר

החדר נשאר שלם, ככה מספרים

במסיבות הגדולות אנשים עדיין רוקדים

מישהו מסניף את עצמו , מישהו שותה בלי הפסקה

אז מה אנחנו עכשיו?

לא מצליחים לסיים את המשפט

אז לא אמרנו את המילה האחרונה

עד שהזמן התערב והכריח אותנו להחליט

שמענו את הדלת נטרקת

ראינו את מי ששיחק אותנו

פעם נוסעים במוניות ליליות

פעם רצים זו אחר זה

תאמרי לי, מה עושים

כשהחלום נגמר והחיים לא מוכנים לחזור

אנחנו עדיין מתבלבלים בין הקרבות

את מה ניצחנו, מה הפסדנו

תביטי מה נשאר על השולחן

אנחנו הרי כאן לבד

מי ששיחק אותנו עזב מזמן

עכשיו תורנו להרים את הקלף הנכון

נוטשים באמצע

דירות עלובות

ארונות ריקים

אנחנו עוד נלמד לחזור למקומות הנכונים 

זה מי שאנחנו כנראה, קרוב או פחות 

היכן תחכי

תאמרי לי היכן תחכי

בסוף אני אגיע

 זה ייקח יום, שבוע או שנה

את יודעת בסוף אני אגיע 

אורזת את התיק לאט 

לא שוכחת לשים קופסת סיגריות בכיס של המכנס

משקפי שמש תלויים על החולצה

אל תשכחי לקחת את כל המסמכים שלך

תאמרי לי היכן את תחכי

בסוף אני אגיע

שלם או פצוע, מלא בבדידות עצמית

זה ייקח כמה שייקח , רק תחכי

כבר שכחתי הכל, לא שמרתי שום דבר לעצמי

שתיקות והליכות ארוכות

את שומרת לעצמך טעויות נאמנות

עכשיו תורך להתרגל לבדידות הזאת

כולן הפכו לאימהות רק אנחנו עוד ילדים

הסוף הטוב כבר קרוב

את עולה למונית, אומרת "סע" ומביטה על הנהג דרך ראי

תאמרי לי היכן תחכי

מקשיב למוזיקה ונרדם על הספה

בחוץ כבו האורות, השומר חזר לצריף 

בחדר קטן הכל נסגר

כמו תמיד במילים של מישהו אחר

תאמרי לי היכן תחכי

בסוף אני אגיע

זה ייקח יום, שבוע או שנה

את יודעת בסוף אני אגיע  

את יודעת , בסוף אני אבוא 

טרקלין

מונית אחת, הנהג מפחד להירדם על ההגה

מעביר תחנות במהירות

אולי ימצא תוכנית בלי דיבורים

שירים שיעבירו לו את הלילה

בזמן שהוא אוסף ומוריד אנשים בפינות שונות בעיר

הוא מניח את המזוודה שלך בתא המטען

את מתיישבת לצידי

בלי הרבה מילים, בלי הרבה שתיקות

לא לוקחים שום דבר כבד מדי

רק מביטים על טיפות הגשם ואיך הג'אז הזה משתלב בתמונה

הטיפות שוטפות את הרחוב

הנהג נוסע לאט

עוד מעט נשב בטרקלין שדה התעופה

נביט על מטוסים ממריאים

אנשים נוחתים מכל פינה בעולם

את תדברי איתי על דברים גדולים

אל תספרי לי שגדלת על הקפיטל של מרקס

אני יודע מה את רואה בטלוויזיה

מכירה את כולם

הדיילת תיכנס באמצע, תציע לנו משקה חם

הגשם שוטף את הרחובות

והנהג מתבונן בנו דרך המראה

מדי פעם מתחיל שיחה

אנחנו לא עונים,

הוא לא מתעקש עלינו, זה הרי מיותר

עוד מעט בטרקלין שדה התעופה

נקשיב לג'אז המלאכותי

זה יזכיר לנו את הגשם שבחוץ

כולנו מבקשים להיגמל ממשהו

אנחנו נבין אבל נפחד מזה

הנהג מוריד אותנו וממהר לנסוע

זוגות הולכים לאט עם עגלות

ואנחנו כמו חדשים, אוחזים ידיים

טרקלין שדה התעופה

אנחנו שואלים, אם מותר לנו להיכנס

עוד מעט תדברי איתי על דברים גדולים

אל תספרי לי שגדלת על הקפיטל של מרקס

אני יודע, אני יודע מה את רואה בטלוויזיה כל ערב

מכירה את כולם 

זה רק אני שלא מבין בשביל מה  

משחקים אותה אנשים חשובים, אבל בסוף מתעוררים מאותם דברים 

חדר קטן, עולם שלם

בתוך חדר קטן

שמזכיר לנו סרטים מפריז

אנחנו מתרסקים באיטיות

כמו לא נפגשנו שנים

משלימים את מה שחסר

ואת השאר משאירים למקרה

לרגע נדמה לנו

שהבית סביבנו הוא כל העולם שקיים

בלי רכבות דוהרות

בלי טיסות יוצאות

אבל בסוף נצטרך לגלות

את מה שהשארנו בחוץ

ולכל אחד יש סיפור

שהוא לא יכול לסיים בבת אחת

בתוך חדר קטן

כשהחלון משקיף אל הרחוב

פריז מעולם לא נראתה כל כך רחוקה

את אומרת, יש סרטים יותר טובים, יש חיים אחרים

אבל אני יודע בדיוק מה הם מציעים

יש מי שמחכה, 

אולי עכשיו הוא יודע

שמהמקום ממנו נחזור

לא יהיה לנו מה לתת

אנחנו מפשיטים את עצמנו מכל זיכרון

משאירים את כל השטח בתוכנו לגעגועים

בתוך חדר קטן שכוסות היין על השידה

והעולם שבחוץ, הוא ממרחק טיסה

אנחנו שוקעים אל החיים שאינם

כשנתעורר, נגלה כמה הם קרובים

כמו לא נפגשנו שנים

מקלפים את הסודות

ומשאירים רק שכבה אחת

עליה נשמור, כמו שנשמור על עצמנו

תביטי אני אומר תביטי איך אנחנו נראים

כמו שניים שיודעים להסתתר

אבל לא יודעים לברוח

משלימים את החסר

בתחושה, שמעולם לא הרגשנו

החדר הקטן הוא כמו תמונה מפריז 

אבל בחוץ זה אותו רחוב עם מונית אחת

ושוב החיים חוזרים אל אותו מקום

עד שנחזור אל החדר הקטן

להשלים את החסר

את השאר נשאיר למקרה

החדר הקטן הוא לפעמים כל מה שיש לנו