דברים נשארים סגורים על השולחן

אני מקשיב למילים ומשתתק

כל כך הרבה דברים נשארים סגורים על השולחן

כל כך הרבה דברים צריכים להיאמר עכשיו

אני שותק בשביל לא לוותר

שום דבר לא בוער ברחובות

השמיים לא התרסקו בבת אחת

מהחלון אי אפשר לראות

משהו נחרב, משהו מתחיל מהתחלה

אין מזוודות ארוזות

אין פקקים בתנועה

אני מקשיב למילים ומשתתק

זאת לא פעם ראשונה, גם לא האחרונה

הבגדים לא נקרעו, הפנים לא נצבעו

האדמה לא רועדת

גם הקלישאה לא נשארה שלמה

שום דבר לא מתרוקן

אפשר לקרוא את זה מצד לצד

כמו מהתחלה אל הסוף

רק בקצב אחיד

אין לזה שום מטרה

הכרזות לא ירדו מהפעם האחרונה

הן גם לא עלו בחזרה

הרי העצים כבר נעלמו מהמרחב

והפנסים נשרפו בחשכה

אני מקשיב למילים ומשתתק

כל כך הרבה דברים נשארים סגורים על השולחן

כל כך הרבה דברים צריכים להיאמר עכשיו

אני שותק בשביל לא לוותר

על מה שיכול להשתנות ומה שצריך להשתנות 

תמיד האמנו בטוב

אני כבר לא זוכר מתי זה התחיל

ראיתי את הפנסים מהבהבים

שני חתולים ברחו אל תוך השיחים

ואנחנו נצרבנו לאט בחשכה הגדולה

יכולנו לשמוע את הזמר מדבר במקום לשיר

והשיר המשיך, בלי שידענו מה הולך לקרות

את אמרת הרבה דברים, לא התכוונת להכל

הבטתי לשמיים, החשכה הגדולה וכמה כוכבים בודדים

תמיד האמנו בטוב

אני כבר לא זוכר מתי זה התחיל

פנסים מהבהבים, חנויות נסגרות

ואותנו קופאים במקום

כל מה שלימדו אותנו נעלם

האמת הגדולה או המשחק המכור

ואני עומד בקצה, סופר את השעות

בלי זמן אי אפשר לעשות דבר

מבט אחד ושוב הכל נרגע

יכולנו להחזיק ידיים

להרגיש חזקים במרחב

ובינתיים הפנסים מהבהבים, כמה אפשר עוד להרגיש

הפסקת לשאול אותי שאלות קשות

ידעת שאני נלחץ מטעויות

כשחזרנו לחדר, שום דבר לא היה שם

הכל כמו זז, אבל אנחנו קפאנו במקום 

הטוב הזה עדיין כאן, לעולם לא עזב

עלים נושרים בדרך

האור צולל בין הענפים

עלים נושרים על שביל עפר

אלה לא רגליי שרצות כאן

רק סימנים של שיגעון מוכן

אני כותב את המילים ולא מבין מאיפה הן באות

עלים נושרים, אני עומד בצד ומתבונן

בזמן שהשעון סופר עוד מטר, עוד קילומטר

 כל כך הרבה דם לא שפכתי

כל כך הרבה יין לא שתיתי

רק מים וזיעה, הכל כאן מותר

עלים נושרים על הדרך

אולי אפשר לראות, אולי לא

זה התקף לב מוכן

היישר מהאריזה

אני כותב ולא מאמין לשום מילה

שומע ברקע את המנחה מדבר

זה לא אני בקהל, אלה רק ילדים שמחר יהיו חיילים

וזה רק אני, רק אני, רק אני כאן

בחדר הקטן

מול עלים מוכתמים בדם

כל כך קל לאהוב, כל כך לשנוא

עכשיו שום דבר לא נסלח

השטן מת, האל עדיין מנסה

אולי בסוף נצליח לעצור את הזמן

ואולי לא, שום דבר לא יהיה כאן באמת 

עוד יום ריצה בפארק ירקון 

חומות

עטופים מעיל דק

יצאנו מהבית אל הרחובות הדומים

כאן אי אפשר לראות את הסערה משתוללת

חומות מסתירות מאיתנו אמת נשגבת

כאן המקום שלנו לא מוטל בספק

סיגריה ועוד סיגריה

אולי עוד ניבלע במסלולי הזמן

שגרה שלא מצליחה להיכנע

אולי  אנחנו כאן רק במקרה, אולי יש כוונה

לפעמים אנחנו נשמעים כמו סערת שלגים

ניצבים על החוף באמצע החורף,

מחכים לגשם או לסירה

התגלמות מושלמת של קיטש מפואר ועלוב

כאן החומות לא מספרות מי אנחנו באמת

כמה צלקות על הידיים

הכל מת בשביל שנרגיש חיים

בסוף אנחנו מתעוררים קרובים לאמת, ונרדמים בצד השני

על הגב שלנו, לא מונח שום תיק של געגועים

חוזרים אל הבית, עייפים מתחושות

כן, המוות עדיין מפעם בנו

יותר מהחיים, פחות ממה שביניהם 

מסביבנו חומות, אז איך נשמע מה קורה בצד השני? 

סודות

אנחנו עוזבים הכל

ומשאירים מאחורינו ספרים סגורים

כל אחד צריך סודות לחיות למענם

סודות למות איתם

העיר הזאת גדולה עלינו בכמה רמות

גם השבילים בהם אנחנו פוסעים

מובילים אותנו הרחק מקו הסיום

ועדיין, עדיין אנחנו כאן

כל אחד צריך סודות לחיות למענם

סודות למות איתם

עד שנצא מהמרחב המוגן שלנו

אי אפשר לנצח בלי להפסיד כל יום קצת

משהו מאיתנו כבר נגמר

תביטי עלי, מה שתמיד חשבנו שנעלם עדיין כאן

בועט בי חזק, מכה אותי בראש

אני מתרוקן, ומפחד להתמלא

כל אחד צריך סודות לחיות איתם

סודות שהוא מוכן למות למענם

תאמרי לי כמה זה רחוק

אני כבר לא זוכר איך סופרים את הזמן הזה לעזאזל

מוריד את החולצה, מביט על הפנים

לא רואים כאן צלקות מתוך הנשמנה

הבדידות הזאת הרי לא כתובה בשום מקום

היא באה והולכת, לעיתים נוסעת עד הסוף

עכשיו אנחנו עוזבים את הכל

עכשיו את למעלה, ואני רחוק מלהיות במקום הנכון

מביט עלייך, אולי תאספי אותי אלייך

גם אני צריך סודות שיגנו עלי

כל אחד צריך סודות בחיים, לא? 

מדבר

כשנרגיש שאין בנו דבר יותר

לא חי ולא מת

נצא מהבית עם תיק קטן

נסע למדבר

בין ההרים, נמצא את עצמנו יורדים בכביש בלי שוליים

מדי פעם נעצור

להביט על הצוקים הרחוקים וביניהם נגלה את עצמנו בתמונת מראה

ככה זה שאין בנו דבר אמיתי, רק דמויות מסרט ישן

קראנו את כל הספרים על הבריחות

ראינו את הסרטים, משפחות מתפרקות

גם אנחנו נשלים את החסר

כנראה רק בפעם הבאה כשנחזור מהמדבר

בעיירה הקטנות, נמצא את עצמנו משוטטים

בין דמויות לא מוכרות

זו השלווה שחיפשנו

זרות שאי אפשר לכסות במילים

ואת תאמרי לי, תביט מהחלון

כאן לא צריכים מילים

מספיק יד אחת שתחזיק

ויד שנייה שתלטף את הפנים

רחוק מכאן, נראה את ההרים הרחוקים

זו ארץ קרובה רק אנחנו מתרחקים

זה מה שקורה אני אגיד לך

כשלא חיים ולא מתים

נוסעים למדבר לראות

את הצוקים הגבוהים, עיירות קטנות

אולי נשתקע שם, בין חבלי הכביסה

ועל הקירות, גם אנחנו נכתוב את שמנו 

שיר בזכות ובעקבות אלבום של שירי מדבר

כמוך

ואני חוזר אליך

נזכר בספסלים הישנים

בגינה הריקה

אז לא השארנו בדלים שיעזרו למצוא אותנו

ניסיתי לקפוץ גבוה כמוך

ניסיתי לדבר בדיוק כמוך

המילים לא יצאו

רק המספרים המשיכו לטפס ואתה נעלמת

לפעמים בדמיוני

אני עוד חוזר אל הקלטות הישנות עם החוברות

מהן למדנו הכל

היום אנחנו מבינים שלא זכרנו דבר

זוכר אותנו בהודו

מדמיינים שהחיים נגמרים כאן

כמה רחוקים היינו אז

כמה רחוקים אנחנו משם עכשיו

בינתיים במקום אחר

אתה המצאת משפחה

אני לקחתי את שלי

מדי פעם נפגשים בין המילים

אין כאן מקום למשפטים קצובים

אנחנו לא מכירים יותר בפנים

זמן ארוך, חדרים קצרים

אני הלכתי משם ואתה?

ילדים ואנשים שהכרתי, חוזר אליהם, מעת לעת, אולי הם עדיין שם 

פנטזיות

ושוב חוזרות הפנטזיות

שיחות אל תוך עצמי

מעמדים והתרגשויות

שוב אני יוצא מהדלת רק בשביל להיכנס אל תוך מעגל בלתי נראה

אולי חסרו לי חיים

איבדתי את עצמי

עוד מעט בן ארבעים

והחלומות עם של ילדים קטנים נטולי דאגות

לא מכיר אותם

לא מכיר גם את עצמי

שוב חוזרות הפנטזיות

נטולות פנים מלאות בקול

אני בורח

לא מבין לאן

אין שום שד שרודף אחרי

אז למה אני נשבה בפנטזיה שאין לה קיום ממשי

רוצה להיות זה שמצליח

לא יודע איך ובמה

לא מבין לא לדעת בשביל מה

אני הרי קיים, יש לי חיים, כאן או במקום אחר

לא מכיר את הפנטזיות

גם לא את הפנים שמלוות אותי

כל הדרך לתחתית

עוטף את עצמי בסיפורים, שיהיה לי מה לחשב, מילים או עלילות  

מאז ומתמיד אהבתי לספר לעצמי סיפורים, עכשיו זה חוזר אלי