כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות הרים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הרים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 13 במאי 2016

לא הגענו לכאן במקרה

ובאמצע הדרך, כשהרדיו הפסיק לנגן שירים
עצרנו את הרכב וירדנו
הבטנו סביב, על הרים שמאפילים על חופים קרובים
אנחנו לא הגענו לכאן במקרה

לא ביקשנו להיות ניצולים
לא ביקשנו שמישהו ייגן עלינו
ראינו מרחוק את החיילים, מסתדרים בשורות
המספרים עלו, ואנחנו לא יכולנו לעשות את החישובים

עוד מעט נרגיש את זה שוב
כמו דקירה של מחט בלתי נגמרת
התמונות צפות באוויר, אנחנו יכולים רק להסתכל עליהן
מקווים שמישהו יעיר אותנו, במקום זה ביקשו מאיתנו להתקדם מהר יותר

הרדיו הפסיק לנגן שירים
המילים הפכו לא חשובות
את לא התפללת יותר, ואני לא אמרתי דבר
לא הגענו לכאן במקרה, אל חופים נטושים וציפורים שנודדות בין ההרים  

פתאום נעלמו החיילים, נעלמו גם הילדים עליהם הם שמרו
נשארנו לבד מול הרים גבוהים שהאפילו על החופים
מבקשים מאיתנו לא לראות את האופק
הרי לא הגענו לכאן במקרה

הקווים התפוגגו
לא נשארו סימנים
אותות האזהרה שיצרנו עדיין מגנים עלינו
מי יספר לנו שזה לא אמיתי

ובינתיים מה?
הרדיו הפסיק לנגן שירים
אז נשארנו לבדנו מול הרים שחוסמים את האופק
יכולים להתנחם שלא הגענו לכאן במקרה 


לא הגענו למקום הזה במקרה

יום ראשון, 21 ביוני 2015

מדבר

כשנרגיש שאין בנו דבר יותר
לא חי ולא מת
נצא מהבית עם תיק קטן
נסע למדבר

בין ההרים, נמצא את עצמנו יורדים בכביש בלי שוליים
מדי פעם נעצור
להביט על הצוקים הרחוקים וביניהם נגלה את עצמנו בתמונת מראה
ככה זה שאין בנו דבר אמיתי, רק דמויות מסרט ישן

קראנו את כל הספרים על הבריחות
ראינו את הסרטים, משפחות מתפרקות
גם אנחנו נשלים את החסר
כנראה רק בפעם הבאה כשנחזור מהמדבר

בעיירה הקטנות, נמצא את עצמנו משוטטים
בין דמויות לא מוכרות
זו השלווה שחיפשנו
זרות שאי אפשר לכסות במילים

ואת תאמרי לי, תביט מהחלון
כאן לא צריכים מילים
מספיק יד אחת שתחזיק
ויד שנייה שתלטף את הפנים

רחוק מכאן, נראה את ההרים הרחוקים
זו ארץ קרובה רק אנחנו מתרחקים
זה מה שקורה אני אגיד לך
כשלא חיים ולא מתים

נוסעים למדבר לראות
את הצוקים הגבוהים, עיירות קטנות
אולי נשתקע שם, בין חבלי הכביסה
ועל הקירות, גם אנחנו נכתוב את שמנו 


שיר בזכות ובעקבות אלבום של שירי מדבר

יום רביעי, 2 ביולי 2014

הולך אחרייך

הולך אחרייך
אל הקצה של הזמן
הולך איתך
בין המרחבים
שאיש לא מיהר לגלות

צועד אחרייך בשקט
שלא תקשיבי לנשימותיי הפרועות
לא תדעי את תפילותיי הכנות
אל קצה הזמן הולך איתך

במעלה ההרים השקופים
לא עושה ספירת מלאי, לא סופר את הפצעים
את לא תמצאי אצלי פיסת קו מחברת ביניהם
בצמרת ההרים השקופים
מתבונן בך מתבוננת בערים הנשחקות

ואחרייך אני צועד לכל פינה
גם כשהעולם סוגר את חומותיו ונועל שעריו
לא איכפת דם או זמן, משהו יתממש מעצמו
מוכן להשאיר שאריות , מוכן לקחת

אחרייך אני צועד
לכל פינה, לכל תשוקה נבערת
ואת מכירה את הילדים שיצאו מתוכנו
את מכירה את הפנים שיצאנו לנו 
לא מתחבאת ולא מסתתרת
מקיצה מהחלום, אני אחרייך בצעדייך

אל הקצה של הזמן
מהיכן שאת מופיעה, אל המקום בו תימצאי בזמן עתיד ביום הווה
הולך איתך, בצעדייך, הולך אחרייך


אחרייך כל הזמן  , גם כשאני מתעכב או מאחר