כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות שמש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שמש. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 19 באפריל 2014

סוף העולם קרב

סוף העולם קרב
אפשר להתנתק מן המכשירים
סוף העולם קרב
אפשר להפסיק לכתוב שירים

מביט מן החלון
בנייני ענק ואור שמש על חלונות זכוכיות כבדות
מי שחולף שם ברחוב
לא יכול לדעת שזה יום אחרון

סוף העולם קרב
לא צריך להכין שיעורים
סוף העולם קרב
לא צריך לשלוח הזמנות לחיים חדשים

צולל אל תוך הזיכרון
כל הבטחה לטוב נמחקה בבת אחת
השאירה אחריה רק כתמי דיו
כל נבואה להרס וחורבן, זוכה עכשיו לעדנה

סוף העולם קרב
לא חייבים לשמור מקום
סוף העולם קרב
לא חייבים לפתוח חלון

זה אותו סיפור ישן
ילד מובל מחייו
אל עלילה לא ברורה, מפותלת, לא גמורה
להיות גיבור בלי סיבה

סוף העולם קרב
אני מוכן עכשיו להישרף
סוף העולם קרב
הייתי בו פעם, בשביל אחר הוא לא קורה באמת


סוף העולם זו תחושה ובשבילי זה קרה כבר כמה פעמים 

יום רביעי, 9 באפריל 2014

החשכה לא תזיל עלינו דמעה

מביט בשמש, מחכה שהיא תיפול
החשכה לא תזיל עלינו דמעה
רק תשאיר לנו מקום
ללכת בלי כעס
זה הזמן , זה העיקר

גם אני רוצה
ללמוד איך עוזבים בלי פחד
איך עוזבים בלי להסתכל
על הכתמים שנשארים מאחוריי
לכל אחד יש כתמים בעיניים

את אוספת את הדברים
בוחרת את השביל  להיעלם בו בשתיקה
לא מביטה בשעון, לא משנה את המילים
החשכה לא תזיל עלינו דמעה מיותרת

גם את רוצה
ללמוד איך עוזבים בלי לפחד
לעזוב בלי להסתכל
על מה שנותר, על מה שקיים
לכל אחד יש אוסף של פחדים

השמש והחשכה מתחברים
אנחנו לא יודעים
אם להסתנוור או לחכות
שמישהו יזיל עלינו דמעה
ואחר כך יפתח לנו את השער
ילמד אותנו איך עוזבים

כן, אנחנו עדיין רוצים
ללמוד איך עוזבים בלי לפחד
לעזוב בלי להסתכל
על סימנים שהבטיחו הרבה
ועכשיו הם נעלמים בפירורים האחרונים
יש לנו סימנים של שמש, סימנים של חשכה


בחשכה אפשר להיעלם, באור אנחנו עדיין כאן 

יום שני, 31 במרץ 2014

רעל

מול השמש הקפואה, עומדים עכשיו ילדים עירומים
מול הבדיחה שאיש לא צחק ממנה
רק שניים רוקדים לאט , כמעט בלי תנועה
את הצער שלנו איש לא ייקח


אנחנו עוטפים אחד את השני במעיל בלתי נראה
אין בו כיסי אוויר, אין בו כסא מפלט
רק תנועה איטית של רכבות מזיכרון ישן
הרעל מטפטף בזהירות


אין זמן הווה, אין עכשיו , אין כאן
הכחול של השמיים שקע
אפשר להרגיש את השקיעה של הרגע
זרימה בלתי מכוונת, לא נדע להתגונן מפניה


ואנחנו מתכנסים אל תוך שברים
גם אנחנו פירורים קטנים
תתאהבי או תתפרקי
הרעל מטפטף בזהירות


גם אותנו יכולים למכור בפרסומת ריקה ממילים
גם אנחנו טעינו פעם לחשוב
שהחיים נטולים פנים
עד שהסרנו את המסכות


ילדים מול שמש קפואה
תתאהבי או תתפרקי


ואני תאמין מאמין זו אהבה או התפרקות