בקצה של היקום שלנו

בקצה של היקום שלנו

אין שדים שיכולים להפתיע אותנו

אין פנים עצובות שצריך ללטף

גם אצלנו הכל נע

בין משהו אמיתי לסרט אחר

עמדנו בזמנים

ראינו את המלחמה מתחילה

כשהיא נגמרה, אנחנו כבר הלכנו לאיבוד

שם ליד החיילים הנטושים

בקצה של היקום שלנו עוד נשאר מקום

לא תבקשי ממני להתפתות

גם באהבה שלנו יש קורבנות

מישהו בא, מישהו הולך

עם מה נהמר עכשיו

כל מה ששלנו כבר אבד מזמן

בקצה של היקום שלנו

אנחנו לא צריכים לפחד יותר

לא מאהבה, לא מסוף קרב

הרי יום אחד נעמוד מול המראה

נגלה את עצמנו עד שלא נעמוד בזה יותר

בואי אלי ותישארי

גם אני יודע לקחת אותך לסיבוב

בין החלומות למציאות

נצליח עוד להישאר

במקום אחד, בסיפור אחר

בקצה של היקום שלנו

אנחנו לא צריכים גדרות

אם נרצה ניפול, ואם נרצה

המילים לא יגיעו לסופן לעולם

אנחנו יכולים לנוע בין משהו אמיתי לסרט אחר 

בקצה של היקום שלנו עוד משהו יכול לקרות, אם רק נקווה לטוב

את יודעת שאני הדבר האמיתי

את יודעת שאני הדבר האמיתי

לא מתקלף, לא דוהה

את יודעת שנשאר לנו עוד הרבה זמן

אנחנו יכולים למכור משהו ביחד לפני שנסגור

שנינו בורחים, שנינו נעלמים

העיר הזאת היא פיסה במפת הנדודים

אנחנו יכולים לעזוב

אנחנו יכולים להחליט שזה מספיק

אכזבתי אותך כל כך הרבה פעמים

ואת עדיין נשארת עם היד, קרוב

אני לא בטוח מה נכון

אולי שיקרתי לעצמי, אולי אנחנו לא יודעים אחרת

תישארי קרוב, תישארי רחוק

העיר הזאת סוגרת עלינו

מפות של דרכים ובניינים גבוהים

תאמרי לי שזה נכון שיש לנו אופציה אחרת

אהבה גדולה וזמן נטוע באבק

אין לנו באמת מה למכור עכשיו

את יודעת שאני הדבר האמיתי

לא עובד עד מאוחר, לא נשאר ער כשאת מבקשת חלום חדש

תישארי קרוב, תישארי רחוק

אני צולל ואחר כך עולה

אל תבקשי ממני יותר מזה

את יודעת שאני הדבר האמיתי 

אולי זה נכון,אולי מקרי, אני הדבר האמיתי 

בין הטיפות

הלכנו בין הטיפות

אחרי שהרגנו את מי שאהבנו

בינתיים השלטים התחלפו

לא מוכרים כאן יותר חיים טובים

רק הבטחות לספק רצונות שעדיין מפעמים בתוכנו  

הלכנו בין הטיפות

דלתות נטרקו

אין יותר אנשים בחדר

כל הזיכרונות עפו עם הזמן

אנחנו כבר לא בני 16, עדיין לא יודעים יותר מאז

כלבים רצים במרחב, מישהו מיילל באופק

לאן נעלם הגעגוע אם הזיכרון לא מת

מבט אחד במראה, מתגלים כל הקמטים

הרגנו את מי שאהבנו

וקמנו במקומם לתחייה

השלטים התחלפו

כאן לא מוכרים יותר אהבה

אזיקים בוערים, עיניים גדולות

כל מה שרצינו נגמר

אנחנו צריכים רק להגיש את החשבון

הלכנו בין הטיפות עד שנגמר היום

במפעלים אין יותר עובדים

בגבולות אין מי שמברך אותנו לשלום

עכשיו זו רק כותרת בעיתון

עכשיו זה המוות שמבקש שנשמור לו מקום

הרגנו את מי שאהבנו

וקמנו במקומם לתחייה

שלים גדולים מבשרים על סוף קרוב

הלכנו בין הטיפות

עכשיו תורנו להישאר בחוץ

כולנו הורגים את מי שאנחנו אוהבים בדרכים שונות, ואז הולכים בין הטיפות מרוב בושה

הסרט הרץ על הזמר המת

מהסרט הרץ יכולנו לשמוע את הקול של הזמר המת

על רקע של תמונות מעיירה לא מוכרת

כאן שום דבר לא זז

לא הצלחנו לחזור לאחור, לא התקדמנו לשום מקום קדימה

ברקע ניסינו להיזכר בשירים של הזמר המת

עטיפות של תקליטים הבהבו לנו בעיניים

זכרנו איך הוא חי, זכרנו איך הוא מת

ובין לבין, זכרנו שלא נגענו בו אף פעם

הרבה זמן לא הסתכלנו על הילדות שלנו

היא עדיין מחכה לנו שם

בפנים חתומות, בכריכה רכה

גם כשמשהו בתוכנו מת מזמן

הנה אנחנו חוזרים לסיבוב נוסף

מהסרט הרץ יכולנו לשמוע את הקול של הזמר המת

המראיין שאל אותו על אהבה

והוא התאבד בשתיקה

התחלנו למלמל לעצמנו כל מיני מחשבות מקריות

אהבה, צבא, רחמים אבודים

רצינו לדעת שזה אמיתי

אבל משהו כאן מתקרב ומשהו אחר נשרף

הזמר המת חי בתוכנו זה מכבר

הילדות שלנו עדיין מחכה שנגיע אליה

אנחנו כאן מחזירים זיכרונות קדומים

כשנחזור נבין, כמה קרובים היינו לדברים 

השיר נכתב אחרי צפייה בסרט על קורט קורביין, ומתוך ערימת זיכרונות על שנות התשעים

בדירה השכורה שלנו

בדירה השכורה שלנו

למדנו הכל מהתחלה

מילים ראשונות, מבטים מתחלפים

והפחד שידענו לקמט למשפט סתום

את יודעת , אנחנו כבר לא בנויים מערימה של קוביות

שבכל רגע אפשר במגע להפיל

אנחנו כבר לא מחפשים גשרים וגדרות

בדירה השכורה שלנו, למדנו הכל

צבענו את הקירות, הנחנו עציצים

לרגע נדמה שכל מה שיכולנו לעשות עשינו

ומה שלא, העדפנו לשמור לסוף

אנחנו לא בנויים יותר מערימה של קוביות

חולות נודדים, רוחות קיציות

עמדנו במרפסת ראינו את העקבות שלנו על הבוץ בשביל  

מישהו שכח לסגור את הדלתות בדירה ממול

ולנו לא היתה ברירה, להרגיש הכל ומקרוב

זמן של אהבה , זמן של שתיקה

משחקים קבועים , הימורים על סכום אפס

בדירה השכורה שלנו

הרגשנו חזקים אם רק היינו מבקשים

עכשיו תורנו להרגיש טוב עם עצמנו

תורנו להרגיש בודדים , לא עצובים יותר

בדירה השכורה שלנו

שלחו לנו מכתבים, זה כמעט אמיתי  

השיר נכתב על זוגיות שמתחילה בדירה שכורה, שלב א' במערכת של קוביות שנבנית בשביל לא ליפול

תאהבי אותי יותר

מחכה שתשובי כבר

אולי תאהבי אותי יותר

מכל הטירוף מסביב

מנסה להיגמל

לא איכפת לי גם להיחלש

סימנו את הקווים, יש לנו טריטוריות משלנו

מי שרוצה להיכנס

יצטרך לעבור דרכנו

ואני מחכה שתשובי כבר

אולי תאהבי אותי יותר

בינינו רשימת המשאלות עומדת להיסגר

אנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש

כמו אנשים שראו הכל, עכשיו נצטרך

לפתוח עיניים בשביל לגלות כמה זה קרוב 

אני עדיין מחכה שתשובי כבר

אולי תניחי את ידך

כמו במקרה, תמיד זה במקרה

תאמרי לי מילים יפות

אולי תאהבי אותי יותר

תאהבי אותי יותר

מכל הטירוף הזה מנסה להיגמל

בשביל רגע טוב אחד מוכן גם להיחלש

את מכירה אותי, יודעת מה אני עושה

מחכה שתשובי כבר
אולי תאהבי אותי יותר 

יש לנו טריטוריות, יש לנו קווים, רק תאהבי אותי יותר 

חדר

עוד מעט הם יצאו מהחדר

אנחנו נישאר עם השירים

שלא הצלחנו לכתוב

ברקע יתנגנו מנגינות שלא הצלחנו לשמור

המשחקים לא נגמרו

וכבר הימרנו על הכל

מה שנשאר בינינו לא יידחה יותר

עוד מעט הם יצאו ואנחנו נישאר

כל השמועות שידענו לספוג

נשארו קרוב בשביל להתאמת

עוד מעט כולם יצאו מהחדר

ואנחנו נוכל לרקוד בלי קצב

כן כשכולם לידינו

אנחנו יודעים לפוצץ את הבלון

יורקים דם ומרגישים חזקים

עד שזה נספג

אנחנו לא שוכבים גם לא באהבה

המילים שלנו מתכלות לאט

תספרי לי איך זה מרגיש בחוץ

עוד מעט, ועוד קצת

עוד מעט הם יצאו מהחדר

אנחנו נישאר עם השירים שלא הצלחנו לכתוב

המנגינות יישארו לבד

אנחנו נידחק אבל נישאר קרובים

עוד מעט כולם יצאו, אנחנו נישאר, עם כל מה שזה אומר 

אהבה היא אידיאולוגיה

אמרת שהאהבה שלנו היא אידאולוגיה  

אז השארתי את הרדיו דלוק כל הלילה

קיוויתי לשמוע את השיר שלנו

להתחיל לצעוד לאט ומשם להמשיך

בשולי האוטוסטרדה הארוכה

נשארו עדיין שאריות של כלי רכב ישנים

לא בדקנו אם נשארו בהם זיכרונות

כמו בכל סיפורי האהבה חסרי הרחמים

אנשים אוהבים את החלומות שלהם גדולים

שלנו נוטה ליפול ומתפרק

קראנו לשריפים הגדולים

אולי הם יעזרו לנו למצוא עדים וראיות

את אמרת שהאהבה שלנו היא אידאולוגיה

מניפסט מספר ישן

עם הזמן למדנו להבחין בין משפטים אמיתיים

למילים שנכתבות רק בשביל למלא את החסר

עכשיו העיניים נעצמות

אנחנו רואים רק את מה שניתן

לא מפספסים נקודות , לא בוחרים לשכוח דבר

כן,  האהבה שלנו היא אידאולוגיה , הם יכולים להסתכל לנו בעיניים

זה מה שהם ייראו 

אם אידאולוגיה אז למה לא אהבה? 

קולנוע

עוד מעט נצא מהבית,

את תלבשי סוודר לבן ואני אלבש חולצה של העבודה

ככה אנחנו אוהבים להיראות

אולי ככה אנחנו נראים באמת

נקנה כרטיס, ונכנס לאולם הקולנוע

נשב בשורה האמצעית

כמו הדמויות שאנחנו אוהבים

גם הם הולכים לקולנוע כשהם בודדים

את אמרת שאהבה שלנו נע בין אסונות לימים טובים

אני מפחד לשאול

אבל אני יודע איך אני רוצה שתראי אותי

כן, את יודעת איך לראות אותי

הסרט יתחיל ואנחנו נחזיק ידיים בחשכה

בלי פופקורן, בלי הפרעות

תאמרי לי מה נעשה כשייסגרו את כל אולמות הקולנוע

לאן נלך , לאן יילכו הדמויות שאנחנו אוהבים

לפעמים אני חושב שאנחנו כמוהם

דמויות בלתי נראות, לא מוסברות

מביטים על המסך, רואים שדות פרושים

מדמיינים איך כמו ילדים אנחנו רצים יחפים בין השיבולים

כשיעלו כותרות הסיום

את תגידי לי שאהבת את השחקנית ואת מזדהה איתה

אני אחייך ולא אשאל אותך לאן נלך

האהבה שלנו נעה בין אסונות לימים טובים

היום הזה יהיה קצת יותר מזה

ולעיתים זה הרבה בשביל מה שאנחנו יכולים להכיל

אז אנחנו מחפשים אולם קולנוע להתחבא בו

מה נעשה כשייסגרו את כל האולמות?

כבר אין אולמות קולנוע, אז לאן נברח?

כמה ימים שאנחנו לא אוהבים

כבר כמה ימים שאנחנו לא אוהבים

מכינים את עצמנו לימים כאלה שעוד יבואו

אבל בינתיים סופגים את המכות

מתבוננים בשמיים, מתפלאים איך הם לא נופלים פתאום

נשען על עמוד בקצה הרחוב

את עוד תוהה, אם ירדת בתחנה הנכונה

מביט על אנשים סביבי

ואת עדיין לא חזרת

כן, כבר כמה ימים שאנחנו לא אוהבים

מישהו כתב לך פעם מכתב אהבה אחר

אחר כך הבטיח הבטחות גדולות

בסוף זכרת לשכוח את כולן בזמן

מסתכל על תמונות מסביב

כבר כמה ימים שאנחנו לא רגועים

נעים בעצלתיים מתנועה אחת לשנייה

כמו נמנעים אבל בסוף משהו באמת יקרה

כבר כמה ימים שאנחנו לא אוהבים

יהיו לנו עוד ימים כאלה , עכשיו זה זמן הכנה

לטוב או לרע, בסוף אנחנו יודעים

אם יש לנו מספיק מקום

כבר כמה ימים שאנחנו מתקשים להרגיש

את קוראת את השירים

אל תאמיני לכל מילה

מישהו תמיד טועה בסוף המשפט

כבר כמה ימים שאנחנו מנסים לנחש

זה חמקמק ומתפלש בתוך עצמו

גם אחרי שאנחנו מסירים את הבגדים

עושים אהבה ומרגישים אשמים

כבר כמה ימים שאנחנו לא אוהבים

רק מקשיבים לשירים עצובים, מבטים דרך המראה

יהיו לנו עוד ימים כאלה, אל תאמיני למה כתוב

בסוף מישהו טועה בסוף משפט, כמעט בכוונה

מכינים את עצמנו לבאות, וזה קורה עכשיו 

המחיר שלנו

יש מחיר לאהוב אותי

יש מחיר לאהוב אותך

לא נעצור לפני שיהיה מאוחר

רק ככה נוכל להמשיך

עד הסוף, עד דברי הימים

קוראים את השלטים, רואים את הכביש

ברחובות פנסים דולקים

אנשים יוצאים מהבתים

אנחנו לבד נשארים בחדר

זה המחיר, אנחנו תמיד משלמים

הזמן חולף

מתקתק לאט

אני לא מבקש, את לא עונה

כל אחד בשלו

יש מחיר לאהוב אותי, יש מחיר לאהוב אותך

באמצע הקניון צועדים לבד

כמו שני ילדים שנשכחו מאחור

והעולם המשיך למלחמה הבאה שלו

אף אחד לא מסקר אותנו

לא יודעים מה עובר עלינו עכשיו

סימנים של דם דמיוני

ורעשים ברקע

מול העיניים, דמויות נעות כמו מטרות

יש מחיר לאהוב אותי

יש מחיר לאהוב אותך

הם לא יידעו כמה זה עולה

אצלם המחיר תמיד מגיע עם צ'ק מוכן

אצלנו לא מקבלים הנחה

יש מחיר לאהוב אותי

יש מחיר לאהוב אותך

גם לאהבה שלנו יש מחיר יקירתי 

הנעורים הנצחיים

עכשיו הנעורים הנצחיים

יוצאים להחזיק בנו, לברך אותנו

בטרם ניעלם

הם יחכו לנו שניוולד מחדש

את אומרת, כל עוד אנחנו נאהב

יש לנו סיכוי

אבל אנחנו פגומים

את מרגישה את זה עמוק בפנים

אני יודע איך נראים השקרים

מבטים זמניים, מגע עצור

אל תכבי עכשיו את השתיקות שלך

הנעורים הנצחיים יאספו אותנו בסיבוב הבא

זה כמו קסם בידייך

מרגיש אותו

זמן שחומק מאיתנו

אנחנו ניצחנו אבל השברים דוקרים

כל עוד נאהב, יש לנו סיכוי

את אומרת וממשיכה ללכת

מבקשת שאעקוב אחרייך

כן, יש לנו סיכוי להחזיק את זה מעל המים

הנעורים הנצחיים יקבלו את פנינו

גם כשאנחנו פגומים

אני לוקח לגימה

ונותן לטיפה לנקות את עצמי , בפנים, לאט

את לוקחת מרחק

ונשארת קרובה

זה תמיד בא והולך

אם נאהב יש לנו סיכוי

אנחנו פגומים

במבטים, בשתיקות

במגע האחרון

אבל הנעורים הנצחיים יחכו לנו

אם נאהב יש לנו עוד סיכוי, לנעורים נצחיים, ככה לפחות את אומרת