מהסרט הרץ יכולנו
לשמוע את הקול של הזמר המת
על רקע של תמונות מעיירה
לא מוכרת
כאן שום דבר לא זז
לא הצלחנו לחזור לאחור,
לא התקדמנו לשום מקום קדימה
ברקע ניסינו להיזכר
בשירים של הזמר המת
עטיפות של תקליטים
הבהבו לנו בעיניים
זכרנו איך הוא חי,
זכרנו איך הוא מת
ובין לבין, זכרנו
שלא נגענו בו אף פעם
הרבה זמן לא
הסתכלנו על הילדות שלנו
היא עדיין מחכה לנו
שם
בפנים חתומות,
בכריכה רכה
גם כשמשהו בתוכנו
מת מזמן
הנה אנחנו חוזרים
לסיבוב נוסף
מהסרט הרץ יכולנו
לשמוע את הקול של הזמר המת
המראיין שאל אותו
על אהבה
והוא התאבד בשתיקה
התחלנו למלמל לעצמנו
כל מיני מחשבות מקריות
אהבה, צבא, רחמים
אבודים
רצינו לדעת שזה
אמיתי
אבל משהו כאן מתקרב
ומשהו אחר נשרף
הזמר המת חי בתוכנו
זה מכבר
הילדות שלנו עדיין מחכה
שנגיע אליה
אנחנו כאן מחזירים
זיכרונות קדומים
כשנחזור נבין, כמה
קרובים היינו לדברים
השיר נכתב אחרי צפייה בסרט על קורט קורביין, ומתוך ערימת זיכרונות על שנות התשעים
