כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות זיכרון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות זיכרון. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 15 במרץ 2017

מרגיש אותו חוזר

אני מרגיש אותו חוזר
לא ביקשתי כלום
והנה הוא זוחל אלי, עד שזה מתגבר
לא מצליח להתחמק מהתחושה
שברים וצלקות, מכות חודרות עמוק

יש בי אהבה לסכינים
געגוע לכאבים
מנסה להתחמק מהזיכרון
ואיך זה שהדם הזה מצליח לנקות ממני
כל עדות לשינוי, כל סימן לשיפור

אני מנסה להתחמק
מבקש להתעלם
אבל בלילות אין שליטה
על חלומות שבאים אלי מתוך החשכה
חדרים קרים, מגע רצוף, דקירה עמוקה

מביט על הבניין מבחוץ
רק אני מכיר את המסדרון, דלתות נפתחות, חדר קטן
יש לי מקום שמור ליד החלון
כמו ליד ארון הקודש
מישהו מבקש שאגאל או אשמר

ואם אצרח עכשיו, מה זה ישנה
אם אבקש לסגת, לאן כבר אלך
הפחד משתק, מחפש דרכים לצאת מזה
תמיד מגיע אל אותה נקודה
זיכרון ישן, נטול הגנה

אני מרגיש אותו חוזר
לא ביקשתי כלום
והנה הוא זוחל אלי, עד שזה מתגבר
לא מצליח להתחמק מהתחושה
שברים וצלקות, מכות חודרות עמוק


הפחד, החרדה, האימה, הכל חוזר אלי

יום ראשון, 29 במאי 2016

אם נתפשט עכשיו

אם נפשיט מעצמנו עכשיו
מחשבות ותחושות, זיכרון אחרון מימים שאינם
מה יישאר לנו לגעגוע
אי אפשר להימלט מהבטחות כתובות בדם 

אם נתפשט עכשיו
דרך הקצה של האור נוכל לראות את עצמנו
כמו שנבראנו לפני שהיה מאוחר להשתנות
כשנהיה גדולים נבין את משמעות הכוונה כשאין יותר לאן לחזור

יש במקום הזה משהו חזק
לוקח אותנו בסיבוב חד
ויש בחדר הזה תחושה מהעבר
לא מצליחים להתנתק, אי אפשר להתבלבל, השקר בתוך האמת  

אורות חזקים מסנוורים
ויש עיניים שלא יכולות לראות דבר  
אם נתפשט עכשיו
נצטרך לנקות את עצמנו מאבק

אם נתפשט עכשיו
הכל יהיה מכוון ליום אחד
שם הזיכרון חזק כל כך
מה נשאר לנו מכל זה, מה הוביל אותנו לצאת מכאן

אם נתפשט עכשיו
מישהו ידאג לסמן אותנו בצד
ואם נצליח לצאת מזה
לא יישאר לנו דבר להילחם עליו 


אם נתפשט מה יישאר מאיתנו באמת? 

יום שני, 9 בפברואר 2015

אסיר בשדה מוקשים

כמו אסיר בשדה מוקשים
מתאמץ שהשרשרת לא תדרוך במקום הלא נכון
תפוצץ אותי
לא תשאיר שום זיכרון

מביט על הקירות
השמים מתכסים אבק
כמו אסיר בשדה מוקשים
הקרב הזה תמיד מתחיל מחדש

הצבאות עדיין כאן
מטילים את הטיפות לאט
צילומים מהאוויר ומן היבשה
לא מבשרים טובות לא עלי ועל מה שעוד נותר

רק חלון אל הים
זה כל מה שיש עכשיו
שעון העצר לא מפסיק לתקתק
חוזר וחוזר אל אותו זמן אפס

כמו אסיר בשדה מוקשים
בטוח שזה יתחיל מהתחלה
זה אף פעם לא נגמר
לא כאן ולא לעולם

מביט על פניי במראה
מה הן עשו
שזה חייב להגיע
אל אותה נקודה




לפעמים אני חוזר לשם, זו כמו תחושה של אסיר, לא פחות, עם השרשרת קשורה לרגל אני לא יכול לברוח משם גם כשנאי יוצא