כמו אסיר בשדה מוקשים
מתאמץ שהשרשרת לא תדרוך במקום הלא נכון
תפוצץ אותי
לא תשאיר שום זיכרון
מביט על הקירות
השמים מתכסים אבק
כמו אסיר בשדה מוקשים
הקרב הזה תמיד מתחיל מחדש
הצבאות עדיין כאן
מטילים את הטיפות לאט
צילומים מהאוויר ומן היבשה
לא מבשרים טובות לא עלי ועל מה שעוד נותר
רק חלון אל הים
זה כל מה שיש עכשיו
שעון העצר לא מפסיק לתקתק
חוזר וחוזר אל אותו זמן אפס
כמו אסיר בשדה מוקשים
בטוח שזה יתחיל מהתחלה
זה אף פעם לא נגמר
לא כאן ולא לעולם
מביט על פניי במראה
מה הן עשו
שזה חייב להגיע
אל אותה נקודה
לפעמים אני חוזר לשם, זו כמו תחושה של אסיר, לא פחות, עם השרשרת קשורה לרגל אני לא יכול לברוח משם גם כשנאי יוצא
