שבע וחצי

הזמינו אותי לשבע וחצי

יצאנו מהבית בשש

השארתי את האור דולק

ואת מיהרת לצאת שלא נתעכב

מבט אחד עלייך, מבט אחד בחשכה

ניסיתי להסתיר ממך את הכתם שעל המכנס

תמיד אנחנו יוצאים

מקווים להגיע בזמן

את לא אמרת לי שום דבר

לא שמרתי את הכעס לעצמי

אני יודע להרוס כשצריך

ואת יודעת להרגיע אותי

ניסיתי להסתיר ממך את הכתם שעל המכנס

בינתיים במקום אחר, חיכו לנו שניים יפים כל כך

צחקת כשאמרתי לך, שלא יהיה נחמד

ואני ניסיתי להחזיר זיכרונות למגירה הנכונה

אני יודע להרוס הכל

ואת יודעת להרגיע אותי

בבוקר אני רץ, 10 קילומטר

בערב, אני נופל, את מעירה אותי

הגענו, אנשים התחילו להתיישב

ישבתי איתך בקצה, אנשים ניגשו, בירכו

לא הבנו מה קורה

ואני רק ניסיתי להסתיר ממך את הכתם במכנס

כתם, זה כל מה שזכרתי מאותו ערב

הים עדיין כאן

את אומרת לי תביט הים עדיין כאן

זה לא השתנה לעולם

מי שצעד כאן פעם

יזכור את כל צעד, כל מבט

ואנחנו עדיין לומדים

איך זה מרגיש

לאכול מהתפוח מר

להביט אל אותה שקיעה ולצפות שמשהו יקרה

ראינו את הפנים, חריצים בצדדים

שערות הזקן הלבינו

מתקשים בתנועה

לא שומעים כבר כל מילה

את אומרת לי תביט הים עדיין כאן

זה לא ישתנה יותר

מי שצעד כאן פעם

יזכור את התנועה לעד

ואנחנו עדיין לומדים

איך זה מרגיש

לשתות מהיין המר

להביט אל הכבישים ולצפות שכל המחסומים ייפלו

כן, מתקשים בהליכה

הידיים לא מצליחות להחזיק

שיערות לבנות מכסות ומתכסות

אנחנו עדיין לומדים אותן  

הים עדיין כאןף יש דברים שלא משתנים לעולם 

מוזיקה ישנה

ברכבת בדרך חדרה, הקשבתי למוזיקה ישנה

ניסיתי להיזכר בשיר, איפה שמעתי אותו לראשונה

שוב התחיל בי רגש ישן

אולי הפעם אני אחזור מוכן

אדע לאן להגיע, אם רק אבין מה אומרים לי השלטים

תמיד אני טועה בפנייה הראשונה

שם הכל נראה כמו אמיתי אבל רחוק

זה חזק ממני, חזק מכל סיפור שניסיתי לכתוב

ברכבת בדרך החזרה

ראיתי זוגות עולים ויורדים

לפעמים זה רק תירוץ לפשרה

שוב עלה בי רגש ישן

נשארתי מאחור בשביל לא לחזור

אל אותן המקומות מהם אי אפשר כבר לצאת

דמויות נתפסו, דמויות נעלמו

כותב מילים, לא מצליח להוכיח אותן

ברכבת בדרך חדרה, הקשבתי למוזיקה ישנה

ניסיתי להיזכר בשיר, איפה שמעתי אותו לראשונה

שוב התחיל בי רגש ישן

אולי הפעם אני אחזור מוכן

חזור אל אותם שירים ישנים בכל פעם מחדש, לא מסוגל לשמוע משהו חדש 

הליצנים העצובים

הליצנים העצובים עדיין חיים בתוכנו

הם לא מצליחים לצאת

דרך הדלתות הנעולות

מחוץ לחדר יש עדיין עקבות אחרונות

ואצלנו, אצלנו רק התקוות מחפשות מחסה

מפני מציאות גועשת, משהו אחר

אולי עוד נצליח לטפס מעל המחסומים

הליצנים העצובים לא יעזבו אותנו כשהאור יאיר

תמונות ורווחים, אנשים ופנים

מישהו לקח יותר מדי

מישהו אחר לא ידע להחזיר

ואנחנו ליצנים עצובים תלויי בתוך מסגרת במרכז הקיר

בין המרווחים השונים, אפשר למצוא עדיין בשורה

ואנחנו שניים , מעטי מעט

ובינינו אין שום מרחב

רק ליצנים עצובים משוטטים בין הגבולות לזמן

ננסה, אולי נצליח לעצור בזמן

אולי נגיע לכאן, לא במקרה, לא מיד

ואז מה? לאן ניסע, כל האורות דולקים בבת אחת

ליצנים עצובים יוצאים מתוכנו

הם לא צריכים הכוונה הם לא צריכים מפה

כל השלטים מורים על כיון אחד

ואנחנו באמצע של הקיר תלויים בתוך מסגרת

כל כך לבנה, כאילו לא היה כאן אף אחד 

ואנחנו ליצנים בתוכנו, עצובים כל כך, לא יכולים למחוק את מה שטוב ואת מה שרע

אנחנו לא הטיפוסים שמנצחים

ראיתי את המכוניות עוברות בשיירה בדרך הראשית

חלונות סגורים,  רמזורים ירוקים

לא יכולתי לזהות את הפנים

המשכתי ללכת עד שהשיירה חלפה

אנחנו לא הטיפוסים שמנצחים

תביטי עלינו, ככה אנחנו נראים

אנחנו לא הטיפוסים שיודעים את כל התשובות

אנחנו לא שומרים מקום לשקרים

אם את רוצה שאעמוד לצידך

תאמרי לי איפה הצבת את הדגלים

אני אחכה לך עד שהערב ירד

ולא תישאר מאיתנו שום נחמה

ראיתי את המכוניות עוברות בשיירה בדרך הראשית

חלונות סגורים, רמזורים ירוקים

לא יכולתי לזהות את הפנים

המשכתי ללכת עד שהשיירה חלפה

אנחנו לא הטיפוסים שמנצחים

לא תולים מודעות בלוח הראשי

רק מביטים אל הגדר

ילדים משחקים שם, ואנחנו בחוץ משתדלים להישמר

אם את רוצה שאעמוד לצידך

תאמרי לי איפה התקנת את הדגלים שלך

אני אלך ואחפש אותם עד שהכל ייעלם

אל תדאגי, אשאר גם אחרי שהאור ייכבה 

הייתי שמח לדעת שזה לא נכון אבל זה היה משנה משהו? 

בינינו אין עוד מקום לטעויות

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות

ראיתי שירים נחתכים באמצע השורות

בקצוות, אנשים עוד ירקדו כל הלילה

ובינינו, אין עוד מקום לטעויות

אין עוד מקום לטעויות

האבק יורד לאט

כל הזריחות נשכחו לפתע

עוד מעט חוזרים אל עיר הקודש

לראות מה נשאר מהגיהינום הגדול

אולי לא נשאר שום דבר בעצם

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות

תלויים זה לצד זה בהליכה איטית מדודה

צחוק גדול הוא צחוק הגורל

ואנחנו לא נרקוד כל הלילה

בינינו, אין עוד מקום לטעויות

בקצה של הרחוב עדיין עומד אותו בית ישן

עברנו לידו מיליון פעמים, עדיין לא למדנו מי גר שם היום

ראיתי אנשים מחופשים הולכים ברחובות

תגידי לי שזה לא נכון

בינינו אין עוד מקום לטעויות

בפורים הבנתי את זה פתאום